אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנימין בצלאל נ' אהרן כהן ואח'

בנימין בצלאל נ' אהרן כהן ואח'

תאריך פרסום : 09/12/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
8489-02
05/12/2011
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
התובע:
בנימין בצלאל על ידי עו"ד גנץ
הנתבע:
1. אהרן כהן ז"ל
2. שמואל שם טוב
3. זלמן אשכרי
4. יוסף אשכרי

פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. התובע הוא מתווך. הוא בעל משרד תיווך הידוע כ"תיווך יאה", בירושלים. הנתבע הוא עזבונו של המנוח אהרון כהן ז"ל (להלן – המנוח). התביעה היא לתשלום דמי תיווך בגין עיסקה משנת 1995.

2. עניינה של העיסקה בזכויות בנכס מקרקעין המצוי ברח' צפניה 43 בירושלים (להלן – הנכס). בתביעה נטען, כי הנתבעים 3 – 4 (אשר עניינם הסתיים בינתיים, להלן גם - אשכרי) ירשו את הזכויות בנכס. התובע טוען, כי בשנת 1995 או בסמוך לכך פנו אליו באי כוחם של נתבעים אלה וביקשו ממנו שירותי תיווך במקרקעין לצורך מכירת הנכס. התובע טוען כי עניין בנכס את הנתבע 2 (אשר נמחק מן ההליך; להלן גם – שם טוב). בהמשך לכך, טוען התובע כי יצר קשר בין שם טוב ובין אשכרי, לצורך ביצוע עיסקה בנכס.

3. לטענת התובע, זמן מה אחרי כן הודיע לו שם טוב לתובע כי לא יוכל לבדו לרכוש את הנכס. הוא ביקש לצרף רוכש נוסף, הוא המנוח. התובע טוען כי נפגש עם המנוח, הראה לו את הנכס, מסר לו את הפרטים על הנכס וקיבל את הסכמתו להמשיך בהליכים לרכישת הנכס על ידו ועל ידי שם טוב. לטענת התובע, תיווך בין נציג אשכרי ובין שם טוב והמנוח לשם סיכום פרטי העיסקה. התובע טוען כי הביא לירידת המחיר המבוקש בעשרות אלפי דולרים. לטענת התובע, ביוזמתו התקיימה פגישה ביום 21.8.95, בה נקשרה עיסקת מכר בין אשכרי, הם בעלי הנכס לטענתו, ובין המנוח ושם טוב. התובע טוען בהקשר זה כי תנאי מתלה שנקבע בעיסקה התקיים, ולכן הוא זכאי לדמי תיווך מן המנוח.

4. נקודת המוצא לדיון היא, כי מדובר בתביעה נגד עיזבון. בתביעה מסוג זה, פסק בית המשפט העליון כי "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל" (ע"א 323/86 לרנר נ' ניב (1989)). באופן דומה נקבע, כי מן התובע מעיזבון נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו" (דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עיזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל). צויין, באותה רוח, כי על תובע נגד עיזבון רובץ "נטל ראייתי מוגבר" (ע"א 5997/92 מלק נ' עזבון המנוח הרב יהושוע דויטש ז"ל, פ"ד נא(5) 1 (1997)). הגיונו של כלל זה הוסבר בכך, ש"בהיעדר בעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח - אילו עוד בחיים חייתו - להזים או לסתור את ראיות יריבו" (ע"א 459/59 פינקלשטיין נ' פרושטייר, פ"ד יד' (3) 2327, 2330). הגיון זה תקף במיוחד בהליך שבפניי, בו ניתן בשנת 2011 פסק דין בתביעה שהוגשה בשנת 2002, לתשלום דמי תיווך בקשר לעיסקה משנת 1995. פרקי הזמן הארוכים בהם מדובר מחייבים, בנסיבות העניין, מידה מוגברת של זהירות. זהירות זו מתחייבת גם נוכח ההשתהות הניכרת והבלתי מוסברת בהגשת התביעה.

5. לא למותר לציין, כי שיקולים דומים עומדים ביסוד הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971, הקובעת כי מקום בו בית משפט פוסק בתביעה אזרחית נגד עיזבון על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, עליו לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. על רקע עקרונות אלה, אפנה לראיות ולטענות שבפניי.

6. השאלה הראשונה נוגעת לעצם התחייבותו של המנוח כלפי התובע. התובע הציג מסמך בכתב, הנושא את הכותרת "התחייבות לתשלום דמי תיווך בעסקי דלא ניידי", החתום על ידי שם טוב. לא הוצג מסמך דומה החתום על ידי המנוח. המנוח טען כי לעניין זה היה נוהג בדבר עריכת מסמכים בכתב, עוד בטרם חקיקת חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996. יוער כי החוק האמור נכנס לתוקפו ביום 1.4.97 (ראו סעיף 21 לחוק).

7. אני דוחה טענה זו של המנוח. הנוהג הנטען על ידו לא הוכח. אדרבא, בתקופה שקדמה לחקיקת חוק המתווכים במקרקעין, נתקבלו לא אחת תביעות לדמי תיווך על יסוד הסכם בעל פה. במקרה שבפניי, הוכח הסכם תיווך בעל פה, בגדרו המנוח אכן התחייב לשלם לתובע דמי תיווך. כך העיד התובע (סעיפים 10 – 11 לתצהירו). באופן דומה, שם טוב העיד במפורש כי המנוח הסכים לשלם לתובע דמי תיווך (ראו גם פיסקה 5 – 6 לתצהירו). אין חולק, כי במועדים הרלוונטיים לתיק זה, לא היתה חובה סטטוטורית להעלות הסכמי תיווך על הכתב. אין מניעה, אפוא, לקבוע כי נוצרה התקשרות כאמור, גם בעל פה.

8. בהקשר זה יש להפנות גם לנספח ב' לכתב התביעה. מדובר במסמך בכתב יד בו מאשר התובע כי יהיה זכאי לקבלת דמי תיווך בשיעור של 1% (במקום 2% שנקבעו בהתחייבות המקורית) בגין עיסקת מכר של הנכס. במסמך נכתב, בזמן אמת (21.8.95), כי המסמך גובר על כל מסמך קודם שנערך בין התובע ובין שם טוב או המנוח. התובע העיד, והדברים לא נסתרו, כי גם המנוח חתום על מסמך זה. הגם שאין מדובר בהתחייבות הסטנדרטית לתשלום דמי תיווך, עליה נהג התובע להחתים את לקוחותיו (ראו נספח א' לכתב התביעה), יש במסמך זה כדי לחזק באופן ממשי את טענות התובע כי הנתבע אכן התחייב בפניו לשלם דמי תיווך בקשר לעיסקה, בכפוף להתנייה עליה עוד אעמוד.

9. התובע העיד, כי המנוח לא הסכים לחתום על טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך (נספח א' לכתב התביעה). ברם, אין בכך כדי ללמד על כוונה שלא לשלם דמי תיווך. מעדות התובע עולה, כי עמדה זו של המנוח נבעה מכך שחלק על דמי התיווך שנדרשו על ידי התובע. ואמנם, בסופו של דבר נעשה נספח ב' לכתב התביעה, בו הופחתו דמי התיווך המוסכמים מ – 2% ל – 1%. יוצא, כי עמדת המנוח נגעה לשיעור דמי התיווך, ולא לעצם החבות כלפי התובע.

10. בכך לא מסתיים הדיון. חבותו של המנוח לשלם לתובע דמי תיווך הותנה בנסיבות העניין בתנאי מתלה. כך עולה מנספח ב' לכתב התביעה. במסמך זה, החתום על ידי התובע, המנוח ושם טוב, נקבע כי עצם זכאותו של התובע לדמי תיווך מותלית ב"הוצאתה לפועל של העיסקה ובמשמע רישומם של המוכרים כבעלי הנכס על פי צו קיום הצוואה". על פי לשונו הברורה של ההסכם, המדובר בתנאי מתלה. אין מדובר בדחיית תשלום, כטענת התובע.

11. הנטל להוכיח כי תנאי זה התקיים רובץ על התובע. התובע לא עמד בנטל זה. טענתו של התובע, כי נודע לו כי התנאי התקיים, אינה מהווה ראייה בעלת משקל כי התנאי אכן התקיים (ראו פיסקה 17 לתצהיר התובע). היא אינה חורגת מעדות מפי השמועה. לעניין זה לא הוצג צו קיום צוואה המצביע על זכותם של אשכרי כיורשים. לא הוצגו מסמכים של לשכת רישום המקרקעין, לרבות נסח רלוונטי, המלמדים כי אשכרי נרשמו, בשלב כזה או אחר, כבעלי הנכס.

12. ודוק. המדובר בראיות אשר אין כל קושי להשיגן. אין בפניי הסבר ברור מדוע, אם קיימות ראיות כאלה, הן לא הוצגו. קושי זה מתחדד נוכח העובדה, שהנתבע הצביע על חסר ראייתי זה עוד בכתב ההגנה שהגיש בשנת 2008. בתוך כך, מחדל זה מעלה את ההנחה, כי אילו היו הראיות מוצגות, לא היה בהן כדי לתמוך בטענות התובע.

13. התובע טוען, כי הלכה למעשה, בהמשך לעיסקת המכר, בוצעו בנכס פעולות המעידות על העברת הבעלות בו. מדובר, בין היתר, בפעולות בנייה שונות. אפשר שבוצעו פעולות כנטען. ברם, אין בכך כדי ללמד כי הנכס נרשם על שם אשכרי, כנדרש. מן העדויות שבפניי עולה האפשרות, כי היו בנמצא יורשים נוספים או אחרים. לא אוכל לקבוע, כי אשכרי, להבדיל מאותם יורשים, הם שנרשמו כבעלים בנכס, כנדרש לשם שכלול עיסקת המכר העומדת ביסוד טענות התובע לזכותו לדמי תיווך.

14. (א) התובע מפנה למכתב המופנה אליו מיום 12.11.97 (נספח ד' לכתב התביעה). במכתב זה, בא כוח אשכרי, עו"ד רפ, מציין כי ה"ה אשכרי ישלמו לתובע דמי תיווך כפי שהוסכם בכתב. מצויין גם, כי התשלום לתובע ייעשה מן התשלום הראשון שיתקבל על חשבון התמורה, כאשר העיסקה תצא לפועל. בשולי המכתב צויין, כי "אפעל להודיע לך דבר ביצוע העיסקה וקבלת התמורה ע'י ה'ה אשכרי".

(ב) אין במכתב זה כדי לסייע לתובע בתביעתו נגד המנוח. עו"ד רפ, בא כוחם של אשכרי, לא העיד בהליך שבפניי. יוצא, כי האמור במכתב אינו יכול לשמש כראייה לאמיתות תוכנו. בתוך כך, אין במכתב זה אמירה ברורה, המלמדת כי הנכס אכן נרשם על שמם של ה"ה אשכרי. אף עולה ממנו, כי העיסקה בין אשכרי ובין המנוח ושם טוב לא בוצעה. יש להזכיר בהקשר זה כי התנאי המתלה הנזכר לעיל לא נקבע ביחסים שבין התובע ובין אשכרי, כי אם ביחסים שבין התובע ובין המנוח ומר שם טוב. בנסיבות אלה, אין במכתב זה כדי לספק את התשתית הראייתית הנדרשת בתביעה שבפניי.

(ג) הוא הדין במכתב אחר (נספח ז' לכתב התביעה), בו מופיע תוכן שיחה בין עורך המכתב (בא כוח התובע דאז, עו"ד יצחק אלה), ובין עו"ד רפ. גם עו"ד אלה לא העיד בפניי. ממילא, תוכנו של מכתב זה הינו עדות גמורה מפי השמועה. לא אוכל לייחס לו משקל של ממש.

15. התובע טוען, כי המנוח לא הכחיש באופן מפורש בכתב ההגנה כי הנכס נרשם על שם אשכרי, אלא הסתפק בטענה כי הזכויות לא נרשמו על שם המוכרים "במועד שנקצב לכך" (פיסקה 17 לכתב ההגנה). התובע שם את הדגש על מלים אחרונות אלה, וטוען כי אין בהן הכחשה ברורה של רישום הנכס על שם אשכרי. ברם, רב המרחק בין דברים אלה, ובין תשתית המאפשרת לקבוע ממצא פוזיטיבי בדבר רישום הנכס על שם אשכרי. הדברים אמורים בוודאי, באין טענה פוזיטיבית וברורה בכתב התביעה, כי הנכס אכן נרשם על שם אשכרי. אני דוחה טענה זו של התובע.

16. התובע טוען, כי על מנת לעקוף את החובה לשלם דמי תיווך, המנוח ומר שם טוב עשו ביטול למראית עין ראו בהקשר זה בפיסקה 27 לתצהיר התובע. האמור בפיסקה זו הוא על פי בדיקות שערך התובע, לטענתו. מהותית, המדובר בעדות מפי השמועה, אשר לא ניתן לבסס עליה ממצא. של העיסקה, והחליפו את שמותיהם כקונים בקונים חדשים, אשר הופנו על ידיהם. התובע נוקב בשמו של הקונה החדש (יצחק פלוך). טענה זו לא הוכחה בראיות קבילות. מר שם טוב לא היה יכול להעיד עליה מידיעתו. מר פלוך עצמו לא העיד בהליך שבפניי. לא ניתן לקבל, אפוא, טענה זו של התובע. הדברים אמורים גם נוכח האמור בתמלילי שיחות בין התובע ובין שם טוב והמנוח, מזמן אמת. על תוכן התמלילים אעמוד בנפרד, בהמשך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ