אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן תורה נ' הכשרת הישוב רשת סוכנויות לביטוח בע"מ ואח'

בן תורה נ' הכשרת הישוב רשת סוכנויות לביטוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 18/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
3843-08-12
10/06/2013
בפני השופט:
יגאל נמרודי

- נגד -
התובע:
קדן בן תורה
הנתבע:
1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
2. אילנית חביבי

פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 11.04.2012, בשעת צהריים בחניון מול קניון הזהב בראשון-לציון.

גרסאות הצדדים בכתבי הטענות מטעמם:

גרסת הגב' ג'ני בן תורה, אשר נהגה ברכבה של התובעת (להלן – "נהגת התובעת") בכתב התביעה היא כדלקמן: "נסעתי ישר במתחם חניון קניון הזהב ... הכביש הינו חד סיטרי, לפתע רכב צד ג' שלא הורה לשלט האט ותן זכות קדימה יצא ממפרץ חניה ופגע ברכבי בצידו".

גרסת הנתבעת 2 בסעיף 5 לכתב ההגנה מטעמה היא כדלקמן: "... רכב הנתבעים יצא מחניה וכאשר הגיע בסמוך לצומת בתוך החניון, כשבכוון נסיעתו מוצב תמרור האט ותן זכות קדימה, עצר עצירה מוחלטת והמתין. אז או אז הגיע רכב התובעים במהירות עצומה ופגע ברכב הנתבעים בצידו הימני קדמי וגרר אותו עד לתאי החניה הסמוכים".

הנתבעות מוסיפות וטוענות שהאחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת התובעת מאחר והיא סטתה מנתיב נסיעתה בתוך תחום החניון. כמו כן, בשים לב לשיעור הנזק שנגרם לרכב הנתבעות, נטען שנהגת התובעת נסעה במהירות גבוהה.

בדיון שהתקיים לפניי העידו התובעת, נהגת התובעת, הגב' ג'ני בן תורה, והעד מר מרדכי ליאני.

נהגת התובעת מסרה בעדותה את גרסתה לנסיבות קרות התאונה. לטענתה, לאחר שהיא יצאה מאחד המפרצים של החנייה והחלה בנסיעה בנתיב הראשי, יצאה הנתבעת 2 עם רכבה מאחד המפרצים לכיוון הנתיב הראשי מבלי לציית לתמרור המורה לה ליתן זכות קדימה. נהגת התובעת טוענת שהיא ראתה את רכב הנתבעת 1 לראשונה טרם שאירעה הפגיעה. עם זאת, לא ניתן היה למנוע את התאונה. נהגת התובעת העידה: "הספקתי לבלום אבל לא להתחמק מהתאונה" (עמ' 4, ש' 6 – 7). היא ציינה שנסעה במהירות 30 קמ"ש לערך (עמ' 4, ש' 15) אולם אישרה שלא התבוננה על מד המהירות (עמ' 4, ש' 17).

הנתבעת 2 העידה שהיא חיפשה מקום חניה בחניון, טרם שהיא החלה בפנייה שמאלה – מאחד המפרצים אל עבר הנתיב הראשי – היא עצרה עצירה מוחלטת ורק לאחר מכן החלה במהלך של "גלישה". הנתבעת 2 העידה: "התחלתי לגלוש טיפה שמאלה כי לא יכולתי לראות" (עמ' 4, ש' 30 – 31). הנתבעת 2 הבהירה שהיא פעלה באופן כאמור על מנת להגדיל את שדה הראיה, כל זאת כשרכבה נוסע במהירות אפסית. לדבריה, מעוצמת הפגיעה של רכב התובעת ברכבה הועף רכב הנתבעת 2 מספר מטרים (ת/1).

העד, מר מרדכי ליאני, אשר ראה את מהלך התאונה ואת כלי הרכב ברגעים שקדמו למפגש בין כלי הרכב, העיד כיצד רכב הנתבעת 2 החל בגלישה מהמפרץ אל עבר נתיב הנסיעה הראשי, כל זאת כאשר במקביל, בנתיב הראשי, נסע רכב התובעת במהירות גבוהה מאוד. העד העיד כיצד רכב הנתבעת 2 "... התחיל כבר את הסיבוב, שמאלה והתובעת נכסנה בה עם הדופן" (עמ' 5, ש' 15).

בסופו של יום, לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות והתמונות שהוצגו בדיון, הגעתי למסקנה לפיה האחריות לקרות התאונה מוטלת על שתי הנהגות:

על הנתבעת 2 – מאחר וה"גלישה" ממפרץ החנייה אל עבר הנתיב הראשי לא הייתה זהירה באופן מספק; בכיוון נסיעתה של הנתבעת 2 מוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה לרכב הנוסע בנתיב הראשי. הנתבעת 2 לא הבחינה ברכב התובעת. לא הונחה בפניי תשתית עובדתית לפיה לא היה באפשרותה להבחין ברכב התובעת, על אף העובדה (שהוכחה) לפיה נהגת התובעת נסעה במהירות גבוהה;

על נהגת התובעת – מאחר והיא נסעה במהירות גבוהה מהסביר, בנסיבות העניין. מדובר בחניון כאשר היה על נהגת התובעת לנסוע במהירות נמוכה, אשר מביאה בחשבון כניסה של כלי רכב מהמפרצים אל עבר נתיב הנסיעה הראשי, בו היא נסעה. על עצם המהירות הגבוהה ניתן ללמוד משיעור הנזק שנגרם לרכב הנתבעת 2 ומעצם העובדה שהרכב כאמור נגרר על ידי רכב התובעת. העד, מר ליאני, העיד שרכב התובעת נסע במהירות גבוהה, ועדותו באשר למהירות נהגת התובעת מהימנה עלי.

לאחר בחינת נסיבות העניין, אני קובע שהאחריות המוטלת על הנתבעת 2 היא בשיעור של 55%; אשמה התורם של נהגת התובעת מסתכם בשיעור של 45%.

התובעת העמידה את סכום תביעתה על סך של 16,500 ₪, סכום הכולל שיעור הנזק הישיר, שכר טרחת השמאי וכן הוצאות בגין נסיעות; שיעור ההוצאות (ע"ס 441 ₪) לא הוכח, על כן איני מאשר את ההוצאות הנטענות כאמור. עולה שהנזק המוכח מסתכם בשיעור של 16,059 ₪.

בהתייחס לסכום הנזק הנ"ל ובשים לב לשיעור האחריות של הנהגות המעורבות בתאונה, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 יום סך של 8,832 ₪ בצירוף אגרת משפט ע"ס 90 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק); בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ