אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן שמעון(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

בן שמעון(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

תאריך פרסום : 13/10/2010 | גרסת הדפסה
עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
32740-09-10
12/10/2010
בפני השופט:
כתילי

- נגד -
התובע:
משה בן שמעון (אסיר)
הנתבע:
1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
2. מדינת ישראל

פסק-דין

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 13.9.2010 בראשות כב' השופט ס' יוסף, וחברים בה מר ש' קסל, ד"ר ש' סנדרס ור/כ ד' בן יהודה

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר ראשון בן 22 חודשים בשל הרשעתו בשני תיקים, האחד – ניסיון להתפרצות והחזקת מכשירי פריצה, והאחרת – גניבה בידי מורשה. אשר לעבירה של גניבה בידי מורשה, מתוך עיון בגזר הדין למדנו, כי כחודש לאחר שהחל העותר לעבוד אצל מעביד פלוני הוא נתבקש להפקיד בבנק פדיון כספי של המעביד בסך של 479,000 ₪. הוא נטל את הכסף ונמלט לבלי שוב. הוא הוכרז עבריין נמלט, וכעבור כשבוע הסגיר עצמו, אך בלי הכסף.

משמלאו שני שלישים למאסרו ביקש העותר להשתחרר על תנאי, אלא שועדת השחרורים סרבה לבקשתו, משום מסוכנותו ומשום התנהגותו הקלוקלת בכלא. היא ציינה, כי העותר הורשע בשתי עבירות משמעת בהיותו בכלא. היא הוסיפה עוד, כי לא הוכנה עבורו תכנית רש"א, כיוון שלא נמצא מתאים. הוא סרב להשתלב בפרויקט "מאסר ראשון", ולא נמצא בסבב חופשות. על כל אלה הוסיפה הועדה את העובדה, שלאחר אירוע הגניבה הוכרז העותר עבריין נמלט, ומתוך כך התחזקה במסקנתה בדבר מסוכנותו. לבסוף התייחסה ועדת השחרורים לתכנית השיקום הפרטית שהניח לפניה העותר וציינה, כי אין בתכנית משום מענה למסוכנותו לעת שישוחרר.

על החלטה זו של ועדת השחרורים מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו. הוא סבור, כי הועדה לא נתנה משקל מתאים לגילו הצעיר (28), ולעובדה כי זהו לו מאסרו הראשון. הוא קובל על מסקנותיה של ועדת השחרורים ביחס לתכנית השיקום הפרטית שהציג בפניה. הוא מלין על שהועדה הביאה בחשבון שיקוליה את הכרזתו כעבריין נמלט, בלא שנתנה את דעתה לכך, שהוא הסגיר עצמו, משמע מיוזמתו, לידי המשטרה. עוד מוסיף העותר, כי הוא הודה בפני בית המשפט קמא בעבירה שיוחסה לו (במסגרת הסדר טיעון), לאחר ששהה חודשים ארוכים במעצר בית, בלא שהפר ולו פעם אחת את תנאי השחרור. בהתייחסו לעבירות המשמעת טוען העותר, כי הוא עשה כברת דרך "חיובית" במהלך מאסרו, כפי שמעידות תעודות גמר של קורסים שונים בהם השתתף בבית הכלא. נוסף על כל אלה קובל העותר על הועדה, שלא הביאה בחשבון שיקוליה את מחלתו (פסוריאזיס), ואת נסיבות חייו הקשות, שהביאוהו לאן שהביאוהו. הוא מלין על כך שהועדה זקפה לחובתו את אי הכנתה של תכנית רש"א עבורו, שהרי זו לא הוכנה כיוון שהוא, משמע העותר, לא נמצא בסבב חופשות. ואשר לאי השתתפותו בתכנית מאסר ראשון הוא מציין, כי אילו הסכים להשתתף בפרויקט, היה עליו לוותר על שחרורו המוקדם.

המשיבה, אין צריך לומר, מבקשת להותיר את החלטת ועדת השחרורים על כנה.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, לאחר שמיעת טענות בעלי הדין על-פה, ולאחר עיון בתיק הועדה, באנו לכלל דעה, כי החלטת ועדת השחרורים סבירה, ואין לנו להתערב בה. בראשית נציין, כי אין אנו יושבים כערכאת ערעור על החלטת הועדה, כי אם בוחנים את סבירותה. החלטה זו של הועדה נחזית בעינינו סבירה.

אכן, לצד זכות עומדת לעותר העובדה, שזהו לו מאסרו הראשון, ואולי גם גילו הצעיר יחסית (28). אלא שלבד מכך נזקפים לחובתו של העותר שיקולים אחדים, עליהם עמדה הועדה בהחלטתה. בראש כל אלה נציין את התנהגותו של העותר בכלא, והריהי בבחינת תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לשחרורו המוקדם. והנה מסתבר, כי העותר עבר שתי עבירות משמעת, האחת התחצפות למפקד אגף בבית הכלא, והשניה התקוטטות עם אסיר אחר. אשר לעבירה השניה, היא החמורה מבין השתיים, מסתבר כי זו התרחשה בחודש יולי ש"ז, משמע סמוך לפני הדיון בועדה, ועניינה התקוטטות של העותר עם אסיר אחר, במהלכה "כיבד" העותר את האסיר האחר במכת אגרוף בפניו, ולאחריה ניגש לחדרו, נטל מקל ושב והיכה את האסיר האחר באמצעות המקל בפניו. נוכח הדברים הללו יש לומר על העותר, כי אין הוא ראוי לשחרור, משלא קיים אחר התנאי ההכרחי לשחרורו.

הלכה למעשה יכולים היינו לסיים את הדיון בנקודה זו. למעלה מן הדרוש נמשיך ונתבונן ביסודות האחרים עליהם עמדה הועדה, נוכח טענותיו של העותר כנגדם. אם כן, מסוכנותו של העותר מכוונת, ראש לכל, לרכושו של הציבור, סכנה המשתקפת מחומרתה של עבירת הרכוש שעבר העותר (גניבת כחצי מליון ₪). ביחס אליה מציינים גורמי הטיפול, כי העותר אמנם מודה במיוחס לו ומביע חרטה, אך "יחד עם זאת הינו ממזער מחומרת מעשיו, ומשליך אחריות למעשיו על חובותיו הכלכליים שנקלע אליהם בעקבות ניהול מדחני החניה והסתבכותו בשוק האפור". צורת הסתכלות שכזו מצידו של העותר על המעשה החמור שעשה מעידה על יחסו לרכושו של הזולת, ומכאן מסוכנותו לרכוש הציבור.

חרף מסוכנות זו לא נטל העותר חלק בהליך טיפולי כלשהו בכלא. הוא סולק מפרויקט "מאסר ראשון" בשל התחצפותו למפקד האגף. אחר כך נמצא, כי העותר אינו מתאים ליטול חלק בקורס "שליטה בכעסים", "משום שאינו רואה בעצמו דפוסים אלימים, ומשום שבלט קיומו של רווח משני ללא מוטיבציה אוטנטית לשינוי" (מתוך הדו"ח הסוציאלי שבתיק הועדה). אחר כך שב העותר והופנה לפרויקט מאסר ראשון, אלא שאז סרב להשתתף בו, כיוון שמועד שחרורו המוקדם התקרב. סיכומה של נקודה, העותר לא עבר, כאמור, כל תהליך טיפולי בבית הכלא, ולכן נותר במסוכנותו כלפי הציבור, אם ישוחרר.

העותר קובל על כך, שהועדה זקפה לחובתו את העובדה, שרש"א לא הכינה עבורו תכנית שיקום, דבר שנבע מכך, שאין הוא מצוי בסבב חופשות. ובכן על כך נשיב לעותר, כי עצם העובדה שאין הוא מצוי בסבב חופשות עשויה, היא לעצמה, לעמוד לו לרועץ בשחרורו המוקדם, שהרי אם אין הוא יוצא לחופשות (משום סיווגו כפרופיל אלמ"ב), כיצד יזכה לשחרור מלא מן הכלא. מכל מקום, עובדה היא שלא הוכנה עבורו תכנית שיקום על ידי רש"א, ובלעדי תכנית שיקום ראויה לשמה אין מקום לשחרורו, לאחר שהועדה הגיעה לכלל דעה, כי הוא עשוי לסכן את הציבור אם ישתחרר.

מכאן אנו באים לתכנית השיקום הפרטית, וביחס אליה איננו יכולים לומר, כי החלטת ועדת השחרורים, שלא מצאה אותה נאותה, איננה סבירה, עד כי אין בנמצא ועדה סבירה, שלא היתה מקבלת החלטה שכזו.

העותר מלין, כאמור, על כי ועדת השחרורים זקפה לחובתו את עובדת הכרזתו עבריין נמלט, שהרי הוא הסגיר עצמו. ובכן די אם נאמר, שאף אם לא נזקוף נתון זה לחובתו של העותר, די לנו בדברים שהבאנו עד הלום על מנת לבוא לכלל מסקנה, כי החלטת ועדת השחרורים סבירה. עם זאת נעיר, כי אף שהעותר הסגיר עצמו אחרי כשבוע, הוא לא החזיר את הכספים אותם גנב ממעבידו, ולכך השלכה על מסוכנותו.

בטרם סיום נעיר, כי הועדה לא שגתה בכך שלא נתנה משקל למחלתו של העותר, או לנסיבותיו האישיות הנטענות. אשר למחלתו, בקשתו להשתחרר על תנאי אינה נשענת על מצבו הבריאותי, וחזקה על שלטונות בית הכלא שיעניקו לעותר את מלוא הטיפול הרפואי לו הוא זקוק. וככל שנוגעים הדברים לנסיבותיו האישיות, לא יכולנו לראות נסיבות שכאלה, העשויות להשליך על ענייננו. מכל מקום, אין בנסיבות אלה כדי להשליך על מסקנתה של הועדה בדבר מסוכנותו לרכוש הציבור אם ישוחרר.

סוף דבר, משום כל הטעמים הללו מסקנתנו היא, כי העותר איננו ראוי לשחרור מוקדם, ואפילו היה ראוי לשחרור, מסקנתה של ועדת השחרורים בדבר מסוכנותו הינה מסקנה סבירה.

על כן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, ד' חשון תשע"א, 12 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

ת' כתילי, שופט, סגן הנשיא,

[אב"ד]

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ