אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן שטרית נ' מדינת ישראל

בן שטרית נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 25/06/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
45089-03-13
20/06/2013
בפני השופט:
יוסף אלון – אב"ד

- נגד -
התובע:
עירן אפרים בן שטרית
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

השופט י' צלקובניק:

המערער הורשע בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: החוק), ונדון לעונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים, וכן לעונש מאסר מותנה בן 5 חודשים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, במשך 3 שנים. בנוסף הוטל עליו קנס בסך של 2000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, והוא חוייב בחתימה על התחייבות בסך של 7500 ₪ לבל יעבור עבירת איומים במשך שנתיים.

הערעור מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין כנגד חומרת העונש.

אין חולקין, כי ביום 10.5.2010, בבית משפט השלום באשדוד, פנה המערער לאחראי משמרת במשמר בית המשפט, גלעד דהן שמו, ואמר לו בהאי לישנא: "זה לא שאני מאיים עליך, אבל היום אני בידיים שלך מחר אתה בידיים שלי, בסוף כולם נפגשים". המחלוקת בבית המשפט קמא – וכך בפנינו – הינה, אם האמירה המתוארת מגעת לכלל איום, במובנו של סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי מה שנקבע בהכרעת הדין, ישב המערער על רצפת המבואה, ליד אולם הדיונים בבית המשפט, והמתין להיכנס לדיון כלשהו בעניינו. מאבטחת במשמר בית המשפט, העדה פלורי מוזס, פנתה למערער וביקשה ממנו לקום ממקומו ולשבת על אחד הספסלים – בניגוד לדברי המערער הבהירה כי היה מקום פנוי – ואולם המערער הרים את קולו, ו"המשיך להתלהם", חרף כך שביקשה ממנו לשמור על שקט, נוכח דיון שהתנהל באולם דיונים סמוך. העדה דיווחה על האירוע לגלעד, האחראי במקום, וזה ניגש למערער, "ניסה להרגיע אותו והסביר לו שאם לא ירגע, יוציא אותו עד מועד הדיון שלו".

המערער טען כי גלעד "שם עליו עין ומתנכל לו". גלעד הגיע למקום כדי לסייע למאבטחת, "ולהרגיע

את הרוחות". לדברי העדה קם בינתיים המערער על רגליו; לדברי גלעד, המערער סרב מספר פעמים לדרישתו לקום מהרצפה, ובעקבות התנהגות זו, ביקשו גלעד כי יצא החוצה, וכשיגיע הדיון בעניינו ייקרא לאולם הדיונים על ידי אנשי האבטחה. המערער סרב לעזוב את המקום, ובעקבות כך תפס גלעד בידו; המערער החל להשתולל והתנגד בכוח; למקום הגיעו מאבטחים נוספים שהחלו להיאבק עם המערער, שלבסוף הוכרע, והושם באזיקים, על ידי גלעד, שהחליט לעצרו. המערער הועבר לחדר אנשי האבטחה בבית המשפט, עד שהגיע שוטר למקום. את האמירה המתוארת, השמיע המערער בחדר המאבטחים, גם בנוכחות השוטר.

המערער טען בעדותו כי ישב על הרצפה, לאחר שלא חש בטוב, ולא מצא מקום לשבת, והמאבטח לא שעה להסבריו. עוד טען כי לא התכוון בדבריו לאיים על גלעד, וכל כוונתו הייתה, לכך "שהיום אני במקום העבודה שלך ומחר אתה תהיה במקום העבודה שלי, ומחר אני לא אתייחס אליך כמו שאתה מתייחס אלי....אני עובד כקבלן שיפוצים...והכוונה שלי הייתה שכשהוא יצטרך עבודה, או פועלים לשפץ או כל דבר, לא אהיה מוכן לעזור לו, ואני ציינתי זאת מול השוטרים ומולו. אני לא איימתי ואני אמרתי לו כמו שאתה עושה לי דווקא, גם אני אעשה לך דווקא ולא אעזור לך".

גלעד טען בעניין זה בעדותו, כי נוכח העימות שהתרחש קודם לכן, המערער "לא דיבר איתי על עבודה, ואומר אני לא מאיים עלי, זה אומר שמאיים עלי. הוא לא מדבר איתי על עבודה". עוד ציין בעדותו כי "היה בינינו מאבק שניה קודם לכן, ובמצב כזה אדם לא מדבר איתך על עבודה" (ע' 12 לפר').

בית משפט קמא קבע כי דברי המערער הינם בבחינת איום שנועד להטיל מורא על גלעד, או להקניטו, והם נאמרו בגינו ובהקשרו של העימות המתואר עם אנשי המשמר, אשר הגיע לכלל הפעלת כוח, ואיזוקו של המערער שהובל לחדר המאבטחים. בית המשפט לא נתן אמון בדברי המערער כי לא התכוון להשמיע דבר איום, וכי כיוון דבריו לאפשרות חיפוש עתידי של עבודה על ידי גלעד. צויין, כי השניים לא הכירו כלל זה את זה קודם לאירוע זה, וכי הסיכוי שהמערער סבר כי הם עתידים להיפגש במסגרת עבודת המערער "הינו בלתי סביר בעליל". עוד צויין, כי בדברי המערער כי "אין בכוונתו לאיים", שקדמו לאמירה המאיימת עצמה, יש כדי להצביע על כוונת האיום.

ב"כ המערער טען בערעורו כי דברי המערער לא הגיעו לכלל איום, וכי לא היה מקום לדחיית גירסת המערער כי לא התכוון כלל לאיים על גלעד; מדובר באמירה "גבולית", שלא כללה כל איום מפורש, ודברי המערער "כי אינו מתכוון לאיים", אכן העידו, כפשוטם, כי לא נלוו לדברים כל כוונת איום מצדו. בנוסף צויין, כי לא היה מקום לדחות על הסף את גירסת המערער כי אכן התכוון בדבריו לאפשרות כי המאבטח עתיד אולי, לחפש אצלו עבודה, ומכל מקום, מדובר, לכל היותר, בדברי "אזהרה" גרידא, שאינם מגיעים לכלל דברי איום, שיש למשמיעם השפעה על אפשרות התממשותם.

המערער עצמו נהג באיפוק, ולא נקט באלימות פיזית או מילולית כנגד המאבטחים במהלך כל האירוע, והשימוש בכוח ננקט נגדו דווקא, לאחר שסרב לצאת מבניין בית המשפט, דרישה "שככל הנראה נעשתה בחוסר סמכות". התנהגות זו של המערער מעידה אף היא על כך שלא הייתה בכוונתו להיגרר להשמעת איומים.

בנוסף נטען, כי לא נמצא כל מקום לייחס למערער אישום כלשהו בגין ההתנהגות שקדמה להשמעת הדברים, ויש להניח כי הדברים נעוצים גם בדרך תגובתם החריפה והלא מידתית של מאבטחי בית המשפט כנגד המערער, ולא היה מקום מעיקרא, להגשת אישום נגד המערער נוכח מכלול הנסיבות ומהותה של האמירה. נטען, לפיכך, כי אף אם ייקבע כי יש לאותה אמירה משמעות מאיימת, הרי שלנוכח נסיבות האירוע, קמה למערער הגנה של "זוטי דברים".

ב"כ המערער טען בנוסף, כי לא הייתה כל הצדקה להטלת שני מאסרים מותנים, שאחד מהם, הממושך יותר, מכוון לכל עבירת אלימות מסוג פשע, משהמערער הורשע בעבירת עוון בלבד, ויש לבטל עונש מותנה זה, או לצמצמו. עוד מבקש המערער להפחית מגובה הקנס שהוטל.

ב"כ המשיבה טענה כי אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט קמא, כי אכן מדובר באמירה מאיימת, משזו באה בהמשך ובקשר ישיר לאירוע שהתרחש, ואף מבטאת את תחושתו הסובייקטיבית של המאויים.

דיון

אנשי משמר בית המשפט מצווים על שמירת הסדר בבית המשפט, ובכללה מניעת הפרות סדר והתנהגות פורקת עול, באולמות בית המשפט ובשטחים הציבוריים האחרים בחללו של בית המשפט. אין חולק – ולמעשה לא נטענה כל טענה נוגדת בעניין זה - כי לאנשי המשמר נתונות סמכויות עיכוב ומעצר, והדבר נקבע גם בפסיקתו של בית משפט זה, בהרכב שונה, במסגרת ע"פ 6580-09 פרפרה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 6.1.2010). במסגרת ערעור זה (חוות הדעת העיקרית ניתנה על ידי כב' השופט מ' לוי, ראו - פסקאות 21, 31, 33), הובהר, כי מדובר בהענקת סמכויות שוטר, הנוגעות לעיכוב ומעצר, למאבטחי משמר בית המשפט, כלפי באי בית המשפט, מכוח הסמכה של שר המשטרה משנת 1995, וזאת מכוחה של פקודת סדר הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (ילקוט הפרסומים 4279 התשנ"ה 29.1.1995, עמ' 1693).

עוד ראו בהקשר דומה, באשר לסמכויות מאבטחי בית המשפט :ע"פ (ת"א)70266/00 בלישה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.7.2001; ת.א(ק.גת)1404/01 ריזנברג נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.2.2006.

המערער בענייננו, לא חלק למעשה על כך שישב על רצפת המבואה, ליד פתח האולם, ולפיכך היה מקום להעיר לו על התנהגותו, ולדאוג שישב במקום המיועד לישיבתם של באי בית המשפט. המערער לא חלק גם על כך שהביע תרעומת קולנית, נוכח הדרישה כי יקום על רגליו, באופן שאילץ

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ