אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן שחר ואח' נ' ראש עיירית ירושלים, מר ניר ברקת ואח'

בן שחר ואח' נ' ראש עיירית ירושלים, מר ניר ברקת ואח'

תאריך פרסום : 25/05/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
379-10
24/05/2010
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. אפרים בן שחר
2. יואל דננברג

הנתבע:
1. ראש ע ירי י ת ירושלים
2. מר ניר ברקת
3. עיריית ירושלים
4. הועדה המקומית לתכנון ו ל בניה י-ם

פסק-דין

פסק דין

רקע עובדתי

עותר 1 מתגורר בבניין המצוי בכפר השילוח (סילוואן) בירושלים, הידוע בכינויו "בית יהונתן". עותר 2 משמש כרב ב"כולל" המצוי בבניין.

בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים הוציא צו איטום לכל פתחי הגישה לבניין ולדירות שבבניין, במסגרת הליך פלילי שהתנהל לפניו (ת.פ. 7470/05 מדינת ישראל נ' גוטליב ואח'). הצו הוצא, לאחר שבית המשפט הרשיע את הנאשמים (שאינם העותרים) בשימוש הטעון היתר לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בלא היתר כאמור, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק, בדירות המצויות בבניין בן 7 קומות שנבנה ללא היתר בכפר סילוואן. בית המשפט הורה לנאשמים באותו הליך לאטום את הבניין כאמור, ועוד קבע, כי אם הנאשמים לא יבצעו את הצו, תעשה זאת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. גזר הדין, הכולל את ההוראה בדבר איטום הבניין, ניתן ביום 11.2.07.

ערעור שהוגש לבית משפט זה נדחה על ידי כב' השופטת ג' כנפי שטייניץ (ע"פ 40223/07 וע"פ 40224/07). בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין שבערעור נדחתה אף היא, על ידי כב' השופט ס' גובראן (רע"פ 727/08 ורע"פ 924/08), ביום 30.3.08. החל ממועד זה הפך צו האיטום חלוט. לכך יש להוסיף, כי הנאשמים באותו הליך הגישו גם בקשה למשפט חוזר (מ"ח 5535/08), ואף זו נדחתה על ידי כב' השופט א'א' לוי, ביום 3.5.09. הליכים נוספים שהתנהלו במהלך התקופה שחלפה מעת דחיית הבקשה למתן רשות ערעור עניינם בבקשות שונות לדחיית ביצוע הצו שהגישו הנאשמים, אשר הגיעו אף הן לבית המשפט העליון על דרך של בקשות רשות לערער (רע"פ 6353/08 ורע"פ 7806/08). כל הבקשות הללו נדחו.

למרות האמור, מאז מרץ 2008, עת הפך הצו חלוט, ועד היום, טרם הוצא צו האיטום אל הפועל. בעניין זה התנהלו חילופי דברים, לעיתים חריפים, בין היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, לבין מפכ"ל המשטרה וראש עיריית ירושלים. ככל שיהיה צורך בכך, אדרש לפירוט בהמשך. מכל מקום, ביום 28.1.10 כתב פרקליט המדינה לראש העירייה, כי ההשלמה עם אי כיבודו של צו האיטום, שביצועו הוטל על הוועדה המקומית, "מבטאת מחדל בוטה בחריפותו בתחום זה" (נספח י' לעתירה). בתגובה לכך השיב ראש העירייה, במכתב מיום 3.2.10, כי לטעמו איטומו של בית יהונתן על ידי הוועדה המקומית יהיה בבחינת אכיפה בררנית שאין לה הצדקה, אולם הבהיר, כי יקיים את הנחיית פרקליט המדינה לבצע את הצו לאלתר, וזאת "תחת מחאה חריפה" (נספח י"ב לעתירה).

מכאן העתירה שלפניי.

ארבעה סעדים מבוקשים במסגרתה. הסעד האחד, והוא הסעד העיקרי, עניינו בהתחייבותו של ראש עיריית ירושלים כפי שהיא באה לידי ביטוי במכתב נספח י"ב לעתירה, לפעול לביצוע צו האיטום. העותרים מבקשים, כי בית המשפט יקבע שהחלטתו של ראש העירייה להיענות לדרישתו של פרקליט המדינה הינה החלטה פסולה, בהיותה עומדת בניגוד לעקרון עצמאות שיקול הדעת, בהיותה בלתי סבירה ומפלה, ומשום שהתקבלה ממניעים זרים ופסולים. החלטה זו, כך נטען, עומדת בניגוד לדעתו של ראש העירייה, ובניגוד למדיניות כלל מערכתית חדשה, אשר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (להלן: משיבה 3) וראש העירייה החליטו כי יש להנהיג בכל הנוגע לבנייה בלתי חוקית בכפר סילוואן ובגן המלך. העותרים מבקשים כי בית המשפט יקבע כי לנוכח הפגמים המפורטים לעיל ההחלטה בטלה, ואין לפעול על פיה.

לחילופין מבקשים העותרים כי בית המשפט יקבע, שעל המשיבים לפעול בהתאם להחלטת משיבה 3 מיום 15.5.08, החלטה אשר קבעה סדרי עדיפויות וקדימויות לביצוע צווי הריסה וצווי איטום (נספח ה' לעתירה). על פי החלטה זו, תינתן עדיפות להריסת מבנים בלתי חוקיים בשטחי ציבור.

ועוד מבקשים העותרים, כי בית המשפט יקבע כי ההחלטה שהתקבלה על ידי משיבה 3 ביום 18.2.10 (נספח י"ג לעתירה), ואשר "התיימרה" לשנות את החלטתה הקודמת, מיום 15.5.08, בכל הנוגע לסדרי העדיפויות לביצוע צווי הריסה וצווי איטום, הינה החלטה שהתקבלה שלא כדין, בחוסר סמכות, העומדת בניגוד לעקרון עצמאות שיקול הדעת, אינה סבירה ונגועה במניעים זרים ופסולים.

ולחילופי חילופין מבקשים הם, כי בית המשפט יורה כי אם בדעת המשיבים לפעול לביצוע צו האיטום נשוא העתירה, עליהם לעשות כן באופן שוויוני ובלתי מפלה, במקביל להוצאתם לפועל של צווי הריסה או איטום שהוצאו ביחס לנכסים אחרים במזרח ירושלים.

העותרים ביקשו כי בית המשפט יוציא מלפניו צו ביניים אשר ימנע את הוצאתו לפועל של צו האיטום עד להכרעה בעתירה לגופה.

ביום 25.2.10 ביקשתי את התייחסותו של ב"כ העותרים לשאלה מדוע אין לראות את הסעדים המבוקשים בעתירה ככאלה הנופלים בגדרו של הסייג שבפרט 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, היינו "ענייני תכנון ובנייה על פי פרק י' לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965: עבירות ועונשין", וכפועל יוצא מכך אין הם נתונים לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים.

ב"כ העותרים השיב, כי השאלות המתעוררות בעתירה נוגעות לשיקול דעתם של המשיבים בכל הנוגע לביצועם ולעיתוי ביצועם של צווי הריסה ואיטום. אין העותרים כופרים, במסגרת עתירה זו, בתוקפו של צו האיטום. בתשובתו הסתמך הוא על פסק דינה של כב' הנשיאה ביניש בבג"צ 10140/07 איבסיתאם וואווי נ' עיריית ירושלים (תקדין), ממנו עולה כי יש להבחין בין שאלת תוקפם של צווי הריסה ואיטום, אשר אינה מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, לבין שאלת הפעלת שיקול הדעת של הרשות בכל הנוגע לביצועם של צווים שניתנו מכוח הוראות פרק י' לחוק התכנון והבנייה. הביקורת השיפוטית על הפעלת שיקול הדעת בכל הנוגע לביצועם של צווים אלה נתונה, כך נקבע, לבית המשפט לעניינים מנהליים.

לנוכח תשובתו, ביקשתי את תגובתם של המשיבים.

ביני לביני, הודיע היועץ המשפטי לממשלה ביום 25.3.10 על התייצבותו בהליך שלפניי, מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש].

בשל חילוקי דעות בין ראש העירייה והיועץ המשפטי לעירייה בעניינים הנוגעים לעתירה, הוגשו מטעם המשיבים שתי תגובות. האחת, מטעמו של ראש העירייה (משיב 1) ומשיבה 3, והאחרת, מטעמה של עיריית ירושלים (משיבה 2) ומשיבה 3. ראש העירייה ומשיבה 3 הודיעו בתגובתם המשותפת, כי בכל הנוגע לסעד הראשון והעיקרי בדבר עיכוב הליכי ביצוע צו האיטום בבית יהונתן, הרי שההסמכה המשפטית ליתן את עמדת העירייה נתונה ליועץ המשפטי לעירייה בתפקידו כתובע וכנציג היועץ המשפטי לממשלה, ולפיכך לא יתערבו בעניין זה. תגובתם התמקדה בשאלת סמכותה של הוועדה המקומית לקבוע סדרי עדיפויות לביצוע צווי הריסה ואיטום. בשאלה זו נחלקו ראש העירייה והיועץ המשפטי לעיריית ירושלים, ולפיכך הגיש האחרון תגובה אחרת מטעמן של משיבות 2 ו-3, והתייחס גם לגופו של הסעד העיקרי המבוקש בעתירה, וגם לסוגיית סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין הנדון.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי הוסכם כי הדיון יתמקד בטענה כי יש לדחות את העתירה על הסף.

עיקר טענות הצדדים

טענות העותרים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ