אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן יעקב נ' כאשר יחנו בע"מ

בן יעקב נ' כאשר יחנו בע"מ

תאריך פרסום : 06/08/2012 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
42349-02-12
20/07/2012
בפני השופט:
אורלי מור-אל

- נגד -
התובע:
מיכה בן יעקב
הנתבע:
כאשר יחנו בע"מ

החלטה

בפני תביעה שעניינה נזק שנגרם לרכבו של התובע כאשר החנה אותו בחניון.

התובע החנה את רכבו בחניון בבת ים, וקיבל על כך לטענתו חשבונית. לטענתו, אין שלטים בחניון המגבילים את אחריות החניון לגניבות. לדבריו חזר לחניון והסתבר לו שנגנב הכיסוי למראות. התובע הציג קבלה בנוגע לתשלום על כיסוי חלופי למראות בסך 666 ₪. מטעם התובע העידה חברתו כי אכן אין בחניון שלטים, וכי כאשר חנו היו הכיסויים למראות. לטענת התובע אילו היו שלטים שהחניון לא אחראי לפריצת גנב לא היה נכנס.

התובע הציג חשבונית מתאריך 13/2/12 (חרף העובדה שבכתב התביעה נכתב כי הארוע היה ביום 14/2/12) בעבור חניה. כאשר בעט שונה הוסף, כי הכתובת היא: אולם שמחות: לבונה ארועים והשעה היא 16:09.

הארוע היה לפי החשבונית ביום 13/2/12, ביום 14/2/12 שלח התובע מכתב לאולם לבונה ארועים בו הוא דורש פיצוי על הגניבה, וביום 22/12/12 הגיש תביעה זו נגד החניון.

מטעם החניון העיד, בעליו של החניון. לטענתו, יש שלטים בחניון המתריעים כי החניון אינו אחראי בפני גניבה. לדבריו, יש 3-4 שלטים, ויש גם עמודים שיושבים עליהם שלטים גדולים. בעל החניון הציג לי תמונה בפלאפון שלו של שלט מסוג זה. בעל החניון הוסיף וטען שהחניון אינו אחראי על גניבות. לדבריו, היו גניבות בחניון אבל לא הרבה, ואף אחד לא דרש החזר. הוא גם לא יכול לדעת אם התובע הגיע עם מראה שבורה.

הלכה למעשה, טענתו של התובע היא, כי החניון חב בחבות שומר על פי חוק השומרים, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים"). לעניין חבות מסוג זה, קבעה הפסיקה, כי חוק חוק השומרים יצר את החבות המושגית, בהטילו אחריות מכח דין על שומר-מחזיק שהנכס הגיע לחזקתו עפ"י הגדרת הסעיף 1 לחוק השומרים, ברם הפחית עד למאד את אחוזי הרשלנות שניתן ליחס לשומר כזה בנסיבות החברתיות והאישיות כאשר מדובר בחניון רגיל ברחובה של עיר, ומשולמת בו אגרת חניה מינימלית (תא 9813/85 שילוח חברה לביטוח בע"מ נ' חניון הככר בע"מ (תל-אביב-יפו), פורסם בפדאו"ר) (להלן: "פרשת שילוח").

במקרים כגון דא, נקבע כי מקום "שהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו. לגבי שירות חניון זה, יפים דבריה של כב' השופטת ד"ר ד. פלפל בפרשת שילוח –

"מצד אחד, אזרח תל אביבי מותש מחיפושים אחרי מקום חניה, שאינם מסופקים לו בצורה נאותה ע"י הרשות המוסמכת, ועל כל פנים, מקומות החניה אינם עונים על הדרישה מצד בעלי המכוניות הבאים לעיר. אזרח זה, מוכן לשלם כספים על מנת שיוכל לצאת ולבוא בנוחיות לצורך הסדרת ענייניו בעיר. מצד שני, החניון, נותן השירות, הינו גוף כלכלי, המבסס את מתן השירות על רווחים, וקיימת אפשרות בידיו לבטח נזקים הקיימים בתחומו, וגם להציב שמירה מעולה, אך אם החניון יעשה כן (ביטוח ושמירה מעולה) תגדל עלות החניה בחניונים ומשירות כמעט ציבורי ועממי, עלול זה להפוך להוצאה נכבדת, במיוחד אם העניין שרוצים לסדרו הוא פעוט, ובכך יפסיק החניון למלא את הפונקציה העממית של מתן שירות למטרות נוחיות ואילו העלות לצורך החניה תגדל. נראה לי, לכן, כי צורכי החברה וציפיות הבאים לחנות בחניון, מחייבים את המסקנה, כי לפחות לגבי סוג כזה של חניונים וצורת חניה כזו, לא קיימת חובת שמירה רציפה והדוקה.

זאת בהבחנה מחניה בחניון של בית מלון על-ידי אורח מלון, שאז חל סעיף 12 לחוק השומרים המטיל אחריות מיוחדת (ראה תא 37567/06 הפניקס הישראלי חברה ביטוח בע"מ נגד שטיינברג ולדימיר ואח').

נטל הראיה, כי על החניון מוטלת חבות מיוחדת, וכי החניון התרשל באי-קיומה של חובת שמירה מינימלית מוטל על התובע. במקרה דנן, התרשמתי, כי התובע ביקש להחנות את מכוניתו בהגיעו לאולם ארועים במקום, הוא השתמש בחניון כמקום להשארת המכונית בלבד. אינני מאמינה לטענת התובע כי אם היה יודע על כך שהחניון לא היה אחראי לשמירת המכונית מכל פגיעה מינימלית לא היה מחנה את מכוניתו במקום. התובע שילם סכום של 20 ₪ על החניה ואין הוא יכול לצפות כי ליד מכוניתו יועמד שומר שישמור עליה כל שעות החניה עד שישוב לרכב. התובע לא חקר כלל את בעל החניון על סוג השמירה שיש במקום, ולא הוכיח כי החניון התרשל בשמירה.

יתירה מזו, אני מאמינה לעדות בעל החניון והתמונה שהציג כי במקום מוצבים שלטים המגבילים את האחריות, מדובר בחניון מוסדר ושילוט מסוג זה נמצא בדרך השגרה בחניונים כאלה. התובע לא הוכיח אחרת, התובע לא הביא כל ראיה מזמן אמת, כי לא היו שלטים במקום.

החשבונית שהציג התובע, בנוגע לחניה, לצערי, אף היא אינה מעוררת אמון, שעה שבכתובת הוסף בכתב יד הדומה למשעי לכתב היד במכתבו של התובע ובעט הזהה לעט בו נכתב המכתב: "אולם שמחות: לבונה ארועים". תובע המגיש לבית המשפט מסמך שנטען להיותו אותנטי ושנערך בו שינוי, שלא ילין על כך שבית המשפט אינו נוטה להאמין לגירסתו.

בנסיבות אלה, התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו. לא ניתן לחייב חניון מסוג זה בגין כל נזק הנגרם למכונית בשטחו, בוודאי מקום שלא הוכחו התנאים המינימליים המאפשרים לבחון את אחריות החניון.

התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתנה היום, א' אב תשע"ב, 20 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ