אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן יעקב ואח' נ' עמותת כרמי חיל - פרדי רימוני

בן יעקב ואח' נ' עמותת כרמי חיל - פרדי רימוני

תאריך פרסום : 14/03/2019 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
64457-12-16,1986-01-17
03/03/2019
בפני הנשיא:
מירון שוורץ

- נגד -
התובעים:
1. שגיא אברהם בן-יעקב
2. אמונה בן-יעקב

עו"ד רם א. גמליאל
הנתבעת:
עמותת כרמי חיל - פרדס רימוני ע.ר. 580355444
עו"ד אילן גולדברג
פסק דין
 

 

  1. מר שגיא אברהם בן יעקב (להלן: "התובע") וגב' אמונה בן יעקב (להלן: "התובעת"), יחד יקראו: "התובעים", עתרו לחייב את עמותת כרמי חיל – פרדס רימוני (להלן: "הנתבעת") בתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה וסיומם.

 

  1. הנתבעת הכחישה את זכאותם של התובעים לקבל דבר מה והעלתה טענת התיישנות לתקופה של עד חודש 12.2009. בנוסף, הועלתה גם טענת קיזוז.

 

  1. ביום 16.9.2018 שמענו את עדויות הצדדים. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם ומטעם הנתבעת העיד מר ראובן מס, ראש המכינה בנתבעת החל מחודש 8.20011 (עמוד 20 לפרוטוקול שורה 15) להלן: "מר ראובן". לתיק בית הדין הוגש תצהירו של מר רן בן משה, ראש המכינה בנתבעת בעבר - אשר לא התייצב לדיון.

עם סיום שמיעת העדויות, פעלו הצדדים להגשת סיכומים בכתב.

 

העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת

 

  1. הנתבעת הינה עמותה המפעילה מכינה שמטרתה קידום נוער לקראת שירות מועיל בצה"ל (להלן גם: "המכינה").

 

  1. התובע, יליד 1973, עבד כמנהל המכינה, מיום 1.8.2003 ועד 1.8.2011. התובעת, עבדה בנתבעת כטבחית המכינה, מיום 1.10.2004 ועד ליום 1.8.2011 .

 

  1. מתכונת העבודה – עובדות הנוגעות למתכונת עבודתו של התובע לא נפרסו בפנינו. באשר למתכונת עבודתה של התובעת, העידה האחרונה כי שגרת עבודתה כללה עבודה בין השעות 08:00 ל 14:00 וכי אמנם לא עבדה כל יום ונהגה לרכז את הבישולים לימים ולשעות הנוחות לה ולעיתים עבדה לילות (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 15, 17-20). גרסתה זו לא נסתרה.

 

  1. תנאי עבודתם - התובע התקבל לעבודה בנתבעת על ידי הרב שמואל אליהו שהיה הרב של העיר צפת ונשיא הנתבעת (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 16) והתובעת התקבלה לעבודה על יד מר רן בן משה. תנאי עבודתם סוכמו בעל פה ואלו לא הוכחו לפנינו.

 

  1. שכר העבודה – התובעים היו עובדים חודשיים ועל כך אין מחלוקת. השכר הקובע לחישוב זכויותיהם של התובעים הינו שכר הבסיס כפי שמופיע בתלושי השכר (הסכמת התובעים בענין זה ראו בסעיף 2 לסיכומי התובעים). בהמשך נעמוד על טענות הצדדים בעניין ונקבע את שכרם הקובע של התובעים.

 

  1. סיום העסקה – עבודתם של התובעים הסתיימה ביום 1.9.2011 וללא שנערך הליך שימוע. לפנינו הונחו מכתבי הפיטורים של התובעים (נספח ה' לתצהיר התובע ולתצהיר התובעת). מכתבי הפיטורים, מיום 1.8.2011, נערכו לבקשת התובע לשם הגשתם למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי אבטלה, שם נרשם כך:

"בעקבות מעבר משפחתך לביתכם החדש, אני מודיע לך בזאת על סיום יחסי עובד מעביד. סיום עבודתך בעמותה ייכנס לתוקף בתוך חודש מיום זה קרי 1/9/2011.."

 

  1. בסמוך לסיום עבודתם בנתבעת, בחודשי קיץ 2011, עברו התובעים להתגורר ביישוב מכמש.

 

  1. התובעים קיבלו דמי אבטלה, כאשר בתום תקופת זכאותם לדמי אבטלה חזרו לשוק העבודה. התובעת החלה לעבוד כשפית במסעדה (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 21-24) והתובע החל לעבוד כאזרח עובד צה"ל החל מחודש 8/2012 (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 12-17).

 

טענות התובעים, בתמצית -

 

  1. התובעים טוענים כי פוטרו לאלתר, שלא כדין וזאת לאחר שמתחילת עבודתם בנתבעת מילאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר. לטענתם, התובע - נטל חלק פעיל בהקמת המכינה ניהל אותה ופעל לקידומה ועל כך זכה להוקרה מטעם הממונים עליו והתובעת – עבדה בחריצות וראתה בעבודתה בנתבעת שליחות.   התובעים העלו מספר נימוקים לכך שהינם זכאים לפיצויי פיטורים. עיון בטענותיהם כפי שנוסחו בכתב תביעתם, מעלה כי הלכה למעשה טוענים הם טענות עובדתיות חלופיות אודות נסיבות סיום העסקתם בחודש 8.2011. מחד גיסא, טענו כי הם פוטרו שלא כדין וללא שננקט הליך שימוע. מאידך גיסא, טענו כי בסמוך להודעת הפיטורים, עברו דירה לישוב מכמש המרוחק 170 ק"מ ממיקום הנתבעת - בבית רימון, ו"עניין זה כשלעצמו מקנה לתובעים זכאות לפיצויי פיטורים" – כלומר, בטענה זו התובעים למעשה מכוונים לסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, העוסק ב"התפטרות לרגל העתקת מגורים". נרחיב על כך בהמשך. 

 

  1. התובעים עתרו לסעדים הבאים: פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשות חסרות לקופת הפנסיה ופיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, וכן בגין נזקים שנגרמו לתובעים. סה"כ עתרו לחיוב הנתבעת בסכום כולל של 335,055 ₪ לתובע ו186,854 ₪ לתובעת.

 

 

טענות הנתבעת, בתמצית -

 

  1. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי מדובר ביחסי עבודה אשר הסתיימו בשנת 2011 וכי התביעה נגועה בשיהוי ובהתיישנות. לטענתה, התובעים התפטרו ולא פוטרו ואינם זכאים לסעדים להם עותרים. זאת ועוד ביקשה הנתבעת לקזז מכל סכום שיפסק, ככל שיפסק, סך של 1,086,000 ₪, בשל נזקים שלטענתה הסב לה התובע בהתנהלותו עת שגנב לטענתה כספים ממנה.

 

השכר הקובע

 

  1. בטרם ניגש לדון ולהכריע בסעדים להם עותרים הצדדים, נקבע את שכרם הקובע. התובעים בסיכומיהם טוענים כי חישובם בכתב התביעה מקורו בטעות ויש להעמיד את השכר הקובע בהתאם לשכר הבסיס (סעיף 2 לסיכומים). התובעים אינם מציעים חישוב חלופי לזה שפורט בכתב התביעה, ונראה כי משאירים את מלאכת חישוב השכר הקובע בידי בית הדין.

 

  1. שכרה הקובע של התובעת – התובעים בסיכומיהם נמנעו מלהביע עמדתם או להתכחש לטענת הנתבעת כי בשכרה של התובעת גולמו תשלומים בגין החזרי הלוואות.

 

  1. הנתבעת טענה כי החל מחודש 5.2010 שולמו לתובעת סכומים בגין החזרי הלוואות ושכר הבסיס מאז ומעולם עמד על סך של 4,400 ₪ ברוטו בלבד. הנתבעת מוסיפה וטוענת בסיכומים מטעמה כי החזרי ההלוואות, אשר התובע היה הגורם אשר החזירם בפועל בדרך הגדלת שכרה של התובעת, מעולם לא נרשמו בספרים "והתשלום התבסס על אמון בלבד" (סעיף 13 לסיכומי הנתבעת).

 

  1. עיון בתלושי השכר מעלה את הדברים הבאים:

החל מחודש 7.2009 ועד לחודש 4.2010 כולל (למעט חודשים 1.2010-2.2010 בהם שכר הבסיס היה 1,513 ₪ ) שכר הבסיס ששולם לתובעת עמד על סך של 4,259 ₪.

החל מחודש 5.2010 עד לחודש 8.2010 שכרה עמד על סך של 8,354 ₪.

החל מחודש 1.2011 עד לחודש 8.2011 שכרה עמד על סך של 8,337 ₪.

 

  1. התובעת בעדותה, מאשרת את גרסת הנתבעת לפיה שכרה החודשי עלה בעקבות החזרי הלוואה וכי מרבית תקופת עבודתה עמד על סך של 4,000 ₪ . כך נשאלה והשיבה בעניין:

 

        "  ש. האם נכון ששכרך הבסיסי מרבית תקופת העבודה עמד על 4000 ₪?

ת. כן.

ש. תסבירי באיזה נקודת זמן השכר שלך קפץ פי 2?

ת. לא זוכרת את תקופת הזמן, עבר זמן.

ש. מה הייתה הסיבה להקפצה זו?

ת. איזשהו דרך להחזיר לנו הלוואה אישית שנתנו למכינה?

ש. זאת אומרת מה שאת אומרת שהשכר שלך נותר 4000 אבל בתלוש התווסף סכום החזרה הלוואה?

ת. ייתכן שחלקו היה מתוקף העלאה שהגיעה לי מתוקף זה שעבדתי מעל ומעבר לנדרש ממני והרבה שנים."

(עמוד 6 לפרוטוקול שורות 8-17)

ובהמשך,

   "  ש. אני מציג לך 2 תלושים של 04/10, 05/10 האם נכון שבעצם רואים פה את הקפיצה בשכר בין אפריל למאי?

ת. אני רואה, כן.

ש. זאת אומרת מאז אותה העלאה ועד לסיום עבודתך כעבור שנה ומשהו התלוש שכר שלך שמש אמצעי להחזר הלוואה זו?

ת. כן זה מה שאני זוכרת, ההלוואה היתה גדולה.

ש. האם יש לך מסמכים בקשר להלוואה הזאת?

ת. לא."

(עמוד 7 לפרוטוקול שורות 2- 9)

 

  1. התובעת, אינה מתכחשת לכך ששכרה החודשי עמד על כ 4,000 ₪ ומעבר לכך החל מחודש 4.2010 ואילך, תלוש השכר שימש "אמצעי להחזר הלוואה". עדותה זו של התובעת נתמכת בעדותו של התובע (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 1-3) ולמעשה, תומכת דווקא בגרסת הנתבעת לעניין שכרה הקובע.

 

  1. מעבר לעדותה של התובעת, לא הונחו לפנינו מסמכים המלמדים על גובה החזרי ההלוואה או על גובה ההלוואה עצמה. כמו כן, לא הונחה תשתית ראייתית ממנה נוכל ללמוד על כך שההעלאה בשכרה נבעה מסיבה אחרת כגון, גמול עבור עבודתה המאומצת כפי שניסתה לטעון.

 

  1. יש לציין כי התובעים לא העלו טענה לעניין אותנטיות תלושי השכר ככלל או לעניין אופן גילום שכרה של התובעת באופן בו נרשם על גבי תלושי השכר. כמו כן, כאמור, דומה כי זנחו טענותיהם בעניין סכום השכר הקובע, מלבד הטענה להעמיד את גובה שכרה של התובעת בגובה שכר הבסיס שקיבלה ולא ערכו תחשיב ממנו ניתן היה ללמוד על גובה שכר הבסיס לו טוענים.

 

אשר על כן, אנו קובעים כי שכרה הקובע של התובעת הינו בסך של 4,400 ₪ - שהינו שכר העבודה שהנתבעת אינה מתכחשת אליו.

 

  1. שכרו הקובע של התובע – כאמור לעיל, הצדדים לא הציגו חישובים בהתאם לשכר הקובע לו טוענים ובסיכומי התובעים לא מצאנו טענות לגופו של ענין בנוגע לגובה שכרו הקובע של התובע.

 

  1. התובע לא נחקר אודות גובה שכרו ולמעשה ניתן ללמוד על שכרו של התובע רק מתלושי השכר. שכרו החודשי לחודש 7.2011, חודש העבודה המלא האחרון, עמד על 10,650 ₪ ויהווה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו.

 

פיטורים או התפטרות?

 

  1. נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שעיינו בראיות שהונחו מטעם הצדדים, שקלנו את טענותיהם ושמענו את עדויותיהם, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסתם של התובעים. נסביר להלן קביעתנו זו.

 

  1. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי טענותיהם של התובעים לעניין האופן בו הסתיימה העסקתם, הינן טענות סותרות מבחינה עובדתית ומשפטית (סעיף 17 לכתב ההגנה). בהתייחס לכך נציין כי אין פסול בהעלאת טענות משפטיות חלופיות בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקת עובד וכבר נפסק כי שתי טענות של פיטורים והתפטרות "יכולות לדור בכתב תביעה אחד ולו מהטעם שטענות חלופיות נטענות בכל מקרה בו יש ספק באינטרפרטציה המשפטית שיש לתת למסכת העובדתית" (ראו ע"ע 1135/01 מוחמד ג'בור- חברת קדישא, מיום 27.10.2004 ובע"ע (ארצי) 197/03 פרי שר אסייג - חנה גורן הפקות בע"מ , מיום 16.6.2005).

 

  1. אשר למקרה שלפנינו, השאלה היא האם בפנינו מסכת עובדות חלופית או שמא מסכת עובדות אחת אשר לה מוצעת פרשנות משפטית חלופית?

 

  1. עיון בכתב התביעה מלמד כי מובאת בו מצד התובעים, מסכת עובדות שונה לעניין הפיטורים – במסגרתה התובעים טוענים שפוטרו ללא שניתנו להם נימוקים לפיטורים וללא שניתנה להם זכות הטיעון, לעומת טענת ההתפטרות, אשר סובבת סביב הטענה כי העתיקו מקום מגוריהם לישוב מכמש. התובעים טוענים כי עובדה זו כשלעצמה, מזכה אותם בפיצויי פיטורים. אמנם התובעים מתייחסים לעובדות מעבר המגורים כ"פיטורים" אך הלכה למעשה עסקינן בטענה להתפטרות בדין מפוטר.

 

  1. כמו כן, במהלך ניהול ההליך עלו גרסאות עובדתיות נוספות לרקע לסיום עבודתם. גרסאותיהם הלכו ו"התרחבו" תוך שנוספו עובדות שלא עלו בכתב תביעתם, מה שמעלה ספק של ממש באשר לאמינות גרסתם הראשונית. זאת, מעבר לכך שמצאנו כי גרסאותיהם בדבר האופן בו פוטרו, לא היו אחידות ומדויקות.

 

  1. כך למשל, התובעת בעדותה, העלתה מספר נימוקים לרקע בעטיו הסתיימה עבודתה בנתבעת:

 

  א.         המעבר לישוב מכמש. בהקשר להעתקת המגורים, עובדה אותה מציינים התובעים ככזו המזכה אותם בפיצויי פיטורים -  מסרה התובעת כי מעבר הדירה היה משיקולים הקשורים לילדים (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 21). בהמשך, נשאלת התובעת מדוע אם כן, עת שעברה להתגורר בישוב מרוחק ממקום העבודה רואה בכך שפוטרה, והשיבה כך:

 

"ש. זאת אומרת את למעשה עברת למרחק 160 קילומטר והפסקת לעבוד על דעת עצמך למה את רואה את זה שפיטרו אותך?

המכינה הייתה אז בחופש, הייתה הרבה אי ודאות לגבי המכינה עצמה, בהחלט הייתה אופציה מבחינתי להמשיך לנסוע לעבוד". (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 3-6)

 

התובעת נשאלה לגבי המעבר ליישוב מכמש והקשר לפיטוריה ובתשובתה, לא הכחישה כי הפסיקה לעבוד על דעת עצמה ונדמה כי "קושרת" את הסיבה להעתקת מקום המגורים לאי הוודאות לגבי המכינה – טענה חדשה שלא נטענה, בעוד שלפני כן טענה כי המעבר היה משיקולים הקשורים בילדים.

 

ב.         בתצהירה של התובעת, גרסה כך:

 

"9. באוגוסט 2011 בעלי ואני פוטרנו מן העמותה, זאת ללא שימוע כדין ואף ללא מכתב זימון לשימוע.

  1. בעלי סיפר לי כי ביום 30 ביולי 2011 פנה אליו ראש המכינה דאז, הרב בן משה באמצעות מר שייקה בן גל, אשר ליווה את התנהלות המכינה והודיע לו כי הוחלט על סיום העסקתו ואגב כך סיום העסקתי".

 

גרסה משופרת נשמעה בעדותה לפנינו כאשר נשאלה התובעת באשר לנסיבות בהן פוטרה והשיבה כך:

 

"ש. את טוענת שאת פוטרת מתי זה קרה?

ת. לאחר שעברנו דירה, אני לא זוכרת במדויק, בעלי קיבל טלפון שהודיעו לו אדם שלא נוכח פה שליווה את המכינה שהרב רן שהיה ראש המכינה להפסיק את עבודתנו ושראובן יכנס לתפקיד המנהל שהיה חדש בסביבה ולא הכיר את המכינה" (עמוד 8-9 לפרוטוקול שורות 5-27, ושורות 1-2).

 

התובעת העלתה גרסה חדשה או ליתר דיוק הוסיפה עובדה חדשה לפיה לאחר מעבר הדירה לישוב מכמש התובע "קיבל טלפון".

 

ג.            גרסה חדשה שנוספה – למיטב הבנתנו, בכדי לבסס כוונה להמשיך לעבוד בנתבעת חרף מעבר המגורים, ענינה בטענה שטענה התובעת (לראשונה) במהלך עדותה כי עובר לסיום העסקתם ולאחר המעבר לישוב מכמש, היתה אפשרות שתמשיך להגיע לעבוד בנתבעת וכי היא, יחד עם התובע, תכננו להגיע יחדיו לעבודה בנתבעת. גם גרסתה זו לוקה באי דיוקים, לכל הפחות. ונסביר:

 

תחילה טענה התובעת כי מבחינתה היתה "אופציה" להמשיך לעבוד בנתבעת לעומת זאת, כאשר נשאלה האם אותה אופציה כללה נסיעה לעבודה יחד עם התובע השיבה "לפחות בהתחלה" ו"אולי בהמשך היינו מגיעים למסקנה אחרת". עוד נשאלה הכיצד אותה האופציה היתה יוצאת אל הפועל משהיא ובעלה עובדים בשעות שונות וכיצד יכלה לחזור איתו לביתם בישוב השיבה "זה לא הגיע למעשי" (ראו גרסתה בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-5)– לא התרשמנו כי אכן היה תכנון מבוסס שנערך מתוך ציפייה להמשיך לעבוד בנתבעת לאחר מעבר המגורים. נראה כי מדובר בטענה שנטענה "מן השפה ולחוץ" על מנת להתאים את הדברים להליך המשפטי הנדון ולא מעבר לכך.

 

  1. התובע בעדותו לפנינו, מוסיף אף הוא נדבך לנסיבות בהן פוטר:

 

א.        בגרסה המקורית שבתצהירו, גרס התובע כך:

"10. באוגוסט 2011 אשתי ואני פוטרנו מן העמותה, זאת ללא שימוע כדין ואף ללא מכתב זימון לשימוע.

  1. ביום 30 ביולי 2011 פנה אלי ראש המכינה דאז, הרב בן משה באמצעות מר שייקה בן גל, אשר ליווה את התנהלות המכינה והודיע לי כי הוחלט על סיום העסקתו ואגב כך , סיום העסקת אשתי".

 

ב.         בעדותו לפנינו מסר התובע עובדה שאינה מתיישבת עם גרסת התובעת. כך למשל טען כי המעבר בפועל לישוב מכמש נעשה "בתחילת ספטמבר.." – היינו לאחר חודשי הקיץ (עמוד 16 לפרוטוקול שורה 10) לעומת גרסת התובעת שטענה כי למעשה הודעת הפיטורים נמסרה להם בחודש 8.2011 וזאת "לאחר שעברנו דירה" – במהלך חודשי הקיץ (עמוד 8-9 לפרוטוקול שורה 26).

 

ג.         ובאשר לנסיבות בהן פוטר – מוסיף התובע עובדות לגרסתו המקורית. כך למשל טען לראשונה כי הודעה על פיטוריו ופיטורי התובעת נמסרה לו במהלך היותו במילואים:

 

"הייתי במילואים, באימון גדודי בחודש יולי, לא זוכר את התאריך, נציג מטעם הרב רן, שייקה בן גל ביקש לדבר איתי אמרתי לו שלא אוכל בגלל המילואים, הוא התעקש ונפגשו בשער הבסיס, שם אמר לי כי הרב רן החליט שאני ואמונה צריכים לסיים את תפקידנו" (עמוד 17 שורות 1-4).

 

 

ד.         בנוסף, לראשונה בעדותו וככל הנראה במטרה לבסס את הטענה כי סיום העסקה לא נבע משיקולים אישיים, וכי הוא התכוון להמשיך לעבוד בנתבעת גם לאחר המעבר לישוב מכמש, טען התובע כי נערך "סיכום" בינו לבין הרב רן שימשיך לנהל את  המכינה. בשל חשיבות הדברים להלן נביא את מלוא עדותו בענין:

 

"ש. תסכים איתי שהמהלך שאתה מייחס לרב רן שהם פיטורים שרירותיים חד צדדיים לחלוטין לא משקף את העובדה שזה היה מהלך מתואם בינכם, שנבע בעיקרו מיוזמה והחלטה שלך?

ת. לא, הצגתי בפני הרב רן וסיכמנו שאמשיך לנהל את המכינה במהלך שנת 2012, כאשר חלק מהזמן אשן במכינה לפחות יומיים בשבוע, חלק מהעבודה מתבצעת ממילא באזור ירושלים במשרים שונים, וחלק מהעבודה יתבצע מהבית, הרב רן כנראה בחר שלא להעדיף את ההצעה שלי, באותו זמן להבנתי החליט למנות את ראובן מס לתפקיד מנהל היחידה, והודיע לי כפי שאמרתי על סיום העסקתי. הצעתי מתווה והרב לא קיבל אותו. מתווה זה היה מסוכם.

לשאלת בית הדין:

ש. מתי מתווה זה סוכם?

ת. בתחילת חודש יולי למיטב זכרוני.

המשך חקירה :

ש. תסכים איתי שנקודת המוצא במתווה המתואר הייתה שאתה במכמש?

ת. אם וכאשר אגור במכמש זה יהיה ההסכם. באותה תקופה לא ידעתי אם  יש לי עבודה אחרת, היה לי את מירב הידע ויכולת, להמשיך לנהל את המכינה וכך הצעתי לרב רן.  "

(עמודים 18-19 שורות 20-26 ושורות 1-10, בהתאמה).

 

  1. תשתית ראייתית בנוגע לאותו הסיכום לא הוכחה בפנינו. הרב רן בן משה לא הגיע למתן עדותו ולא הונחה כל אסמכתא בעניין הסיכום המדובר. והרי שגם מעדותו של התובע, שצוטטה לעיל, עולה אי דיוק לעומת הגרסה שמסרה התובעת לפיה המעבר למכמש היה בחודשי הקיץ "בתחילת החופש הגדול פחות או יותר" (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 5) – היינו, חודש יולי, ולפני המועד בו פוטרו – חודש 8.2011 . על כן, טענת התובע כי המתווה סוכם בחודש יולי כאשר באותה העת לכאורה עדיין לא ידע אם כלל יעתיק מגורי לישוב מכמש, אינה מתיישבת.

 

  1. אם כן, לפנינו עובדות חלופיות. איננו מקבלים ממילא את הטענה כי התובעים פוטרו – לא שוכנענו בגרסאות התובעים והתרשמנו כי הינן שופעות באי דיוקים, כפי שציינו לעיל. עדותם של התובעים, נבחנת כל אחת בפני עצמה, ולמעשה הינה בגדר "עדות יחיד" ובשים לב לכך שנתמכת בעדות של "בן זוג" והרי שיש לנקוט בקבלת עדויותיהם במשנה זהירות.

 

  1. בנוסף, בהתייחס לעדותו של מר ראובן - עדותו לא "שפכה אור" לעניין נסיבות סיום העסקתם של התובעים משלא שימש בנתבעת כראש המכינה בתקופה הרלוונטית לפיטוריהם. כאשר נשאל הכיצד יודע אודות הגרסה הנחרצת שמסר בסעיף 7 לתצהירו כי "לא היתה כל סיטואציה שבה נאמר על ידי מי מטעם הנתבעת לתובע ולתובעת כי הם מפוטרים" השיב: "מהרב רן" (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 7-9) . כלומר נסיבות סיום העסקתם של התובעים לא ידועות לו באופן אישי.

 

  1. לאור האמור לעיל ובשל דלות חומר הראיות שהונח לפנינו, בנוגע לטענת הפיטורים, אנו מתקשים לקבל את גרסת התובעים כי פוטרו. פירוש הדבר הוא, כי התובעים לא הרימו את נטל הראיה והשכנוע הרובץ לפתחם להוכיח ולשכנע כי אכן פוטרו מעבודתם. (לעניין הנטל להוכיח טענת פיטורים ראו בדב"ע (ארצי) 3-201/נו שמש ירושלים בע"מ -מאיר ניסימיאן, מיום 26.5.1997).

 

לפיכך, טענתם כי פוטרו, נדחית.

 

 

התפטרות – העתקת מקום מגורים:

 

  1. בשים לב לנוסח המכתבים שהונחו לפנינו, לעניין סיום יחסי העבודה בין הצדדים, המסקנה היא כי התובעים התפטרו לרגל העתקת מקום מגורים. הנתבעים אינם מתכחשים לאמור במכתבים אלא שטוענים כי הכנת מכתבים אלו התבקשה על ידי התובע, לצורך קבלת דמי אבטלה. למען הסדר הטוב להלן נביא שוב את נוסח מכתב הפיטורים:

"בעקבות מעבר משפחתך לביתכם החדש, אני מודיע לך בזאת על סיום יחסי עובד מעביד. סיום עבודתך בעמותה ייכנס לתוקף בתוך חודש מיום זה קרי 1/9/2011.."

 

  1. אין לנו להרחיב בסוגיה באשר לטעם שעמד מאחורי הוצאת מכתבי הפיטורים משקבענו כי לא הוכחה לפנינו טענת הפיטורים בגרסה לה טוענים התובעים – פיטורים שרירותיים - ומן הטעם כי שוכנענו שנסיבות העתקת המגורים היא הגורם הדומיננטי שהביא לסיום העסקתם בנתבעת.

 

  1. חרף קביעה זו, עדיין נשאלת השאלה האם זכאים התובעים לפיצויי פיטורים בשל העתקת מקום מגוריהם לישוב מכמש?

 

  1. הדין החל - סעיף 8 לחוק פיצוי פיטורים, קובע כך:

"לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו –

(1)       לרגל נישואיו – לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת;

(2)       לישוב חקלאי – מישוב שאינו חקלאי, או לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת; לענין פסקה זו "ישוב חקלאי" או "ישוב באזור פיתוח" – ישוב שנמנה עם סוגי ישובים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת כישובים חקלאיים או ישובים באזור פיתוח, הכל לפי הענין;

(3)       מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת מסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד."

 

סעיף 12 (ג) לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, קובע את הנסיבות בהן תוכר זכאות לרגל העתקת מקום מגורים בין היתר בשל "סיבות אחרות" כך:

"(ג)     רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן-זוגו המשרת בשירות צבאי על פי התחייבות לשירות קבע, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א).

(ד)       רואים התפטרות של עובד כפיטורים לענין פסקה (3) לסעיף 8 לחוק, אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שיאשרו לענין זה שר הבטחון ושר החקלאות וגר באותו מקום לפחות ששה חדשים רצופים.

(ה)      רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן-זוגו המשרת במשטרת ישראל או בשירות בתי הסוהר, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא לפחות 40 ק"מ ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א).

(ו)        רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו היוצא לתקופה העולה על ששה חדשים לחוץ לארץ בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סירב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור.

(ז)        רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם התפטר מעבודתו עקב גירושיו והעתיק מקום מגוריו ליישוב בישראל המרוחק 40 ק"מ לפחות ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שגר ביישוב כאמור ששה חדשים לפחות; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א).

(ח)      רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג העובד בשירות המדינה או גוף ציבורי אחר שאישרה לענין זה הממשלה, ואשר היחידה שבה הועסק בן הזוג מועברת לירושלים על-פי החלטת הממשלה, והמרחק בין מקום מגוריו הקודם ובין ירושלים הוא 40 ק"מ לפחות.

(ט)      רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל הנמצאים לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שמקום מגוריו החדש של העובד רחוק יותר ממקום עבודתו ממקום מגוריו הקודם ושהעובד גר שישה חודשים לפחות במקום מגוריו החדש."

(הדגשות לא במקור)

 

  1. לא הוכחו לפנינו נסיבות העונות להוראות סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים והתקנות מכוחו. לא הוכח לפנינו כי העתקת המגורים היתה לרגל נישואים או לישוב חקלאי או שיש לזכותם בפיצוי פיטורים "מחמת סיבות אחרות". הוכח לפנינו כי בעת שעברו התובעים לישוב מכמש לא עבדו וקיבלו דמי אבטלה, כך שאין מדובר בנסיבות הנוגעות למעבר לרגל הצטרפות בן זוג לעבודה אחרת ובנסיבות המצוינות בתקנות.

 

  1. מכאן, שהמסקנה הינה ראשית כי התובעים טענו טענות עובדתיות חלופיות ואין עסקינן בטענות משפטיות חלופיות הנובעות מאותה מסכת עובדות, אם כי ממילא לגופו של עניין לא הוכחה זכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים ביישום החלופות שצוינו על ידם.

ושנית, המסקנה המתיישבת במכלול הנסיבות הינה שהתובעים התפטרו לרגל העתקת מקום מגורים וכפי הנראה מעברם נבע מסיבות אישיות ושאינן קשורות בצרכי עבודה אחרת.

 

משכך, דין תביעתם של התובעים לפיצוי פיטורים בשל כך שהעתיקו מגורים,   להידחות.

 

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

 

  1. קבענו כי התובעים התפטרו ומכאן שהדיון והכרעה בטענה כי פוטרו וללא הליך שימוע, מתייתרת.

 

שיהוי והתיישנות

 

  1. הנתבעת טענה לשיהוי והתיישנות כבר בכתב הגנתה. אכן צודקים התובעים כי מדובר בטענה דיונית, אולם משנטענה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה ובהיותה טענה דיונית – התיישנות הנוגעת לזכות התביעה, הרי שהיא מתקבלת.

 

  1. הדין החל - סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – "חוק ההתיישנות") קובע תקופת התיישנות של שבע שנים לתביעה אזרחית שאינה במקרקעין. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, קובע לגבי מניין תקופת ההתיישנות כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה"

 

עילת תביעה מוגדרת כ"מסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד" [ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, ש. לוין עורך, 1995) עמ' 345].

 

סעיף 7 לחוק ההתיישנות שעניינו ב"השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהלות פסולה של הנתבע",  תוקן ביום 3.8.2015 באופן שהוסיף רשימת נסיבות המצדיקות השעיה של מרוץ ההתיישנות קובע (ראו דברי הסבר בה"ח הכנסת תשע"ח מס' 600 עמו' 126) וקובע כך:

 

"מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה."

 

 

  1. התובעים, טוענים כי בעניין שלפנינו יש להחיל את החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות משהנתבעת שלחה איומים ודרישות לתובעים כי יסירו את תביעתם. לטענתם, עוד בטרם הגשת התביעה הנתבעת הוליכה אותם שולל בהבטחות סרק לתשלום זכויותיהם.

 

  1. לגופו של ענין - תביעתם של התובעים הוגשה בחודש 12.2016. התובעים, הטוענים כי יש להחיל את סעיף 7 לחוק ההתיישנות, לא הניחו בפנינו תשתית ראייתית בעניין. לא שוכנענו מחומר הראיות שהונח לפנינו לרבות עדויות מטעם הצדדים כי השיהוי בהגשת תביעתם נבע מלחץ פסול או איומים שננקטו על ידי הנתבעת כלפיהם שלא להגיש תביעה זו. לא שוכנענו כי יש ממש בטענות התובעים. על כן, בכל הנוגע לזכויותיהם מעבודה עובר לחודש 12.2009, הרי שאלו התיישנו.

 

  1. לא נעלמה מעייננו טענת השיהוי לה טענה הנתבעת אם כי נראה שבסיכומיה מלבד ציון המילה "שיהוי" לצד טענת ההתיישנות, לא טענה הנתבעת לגופו של ענין ולכאורה נראה כאילו בחרה להתמקד בבסיס טיעוניה בטענת ההתיישנות. משלא פירטה הנתבעת את הטעמים לפיהם יש לדחות את התביעה מטעמי שיהוי, אין אנו נדרשים לה.

 

  1. פדיון חופשה – הנתבעת מפנה לכך שיש לדחות רכיב זה משהתביעה הוגשה לאחר 3 שנים מסיום העסקתם של התובעים – והצדק עמה. בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 " תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים".

           

משכך, תביעתם של התובעים לפדיון חופשה נדחית.

 

  1. דמי הבראה התובעים עותרים לדמי הבראה בסך של 17,700 ₪ עבור התובע וסך של 15,060 ₪ עבור התובעת . הנתבעת טוענת להתיישנות זכות התביעה לדמי הבראה.

 

  1. יחסי העבודה בין הצדדים הגיעו לסיום ביום 1.9.2011. עד לחודש 1.2017 זכאותו של "עובד" לקבלת דמי הבראה לאחר שהסתיימו יחסי עבודה, ובהתאם לצו בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש 1998 (להלן: "צו ההרחבה") היתה לתקופה של שנתיים לפני תום תקופת עבודתו של עובד. החל משנת 2017 תוקן צו ההרחבה ונמחק הסעיף הקובע פדיון של שנתיים אחרונות בלבד.

 

  1. המועד בו קמה הזכות של העובד לתשלום פדיון דמי ההבראה הוא מועד סיום ההעסקה. לכן, כאשר התביעה מוגשת לפני שחלפו שבע שנים מהמועד בו נולדה הזכות לפדיון, התביעה לעניין דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקתם של העובדים טרם התיישנה. (ראו בר"ע (ארצי) 55737-10-13‏ ‏‏MONGKON CHAPRADIT- משתלת פרחי הנגב, מיום 29.12.2013).

 

  1. במקרה שלפנינו- בהינתן כך שהתביעה שלפנינו הוגשה בחודש 12.2016, הרי שאין להחיל את התיקון לצו ההרחבה בעניינם. התובעים זכאים אם כן לדמי הבראה לשנתיים האחרונות לעבודתם, באופן חלקי כפי שיוסבר להלן.

 

  1. זכאותם של התובעים לקבלת דמי הבראה, ובכפוף להתיישנות זכות התביעה ברכיב ההבראה, הינה מחודש 12.2009 ועד לחודש 8.2011, כולל – תקופה של שנה ו-9 חודשים. עיון בתלושי שכרם של התובעים מלמדנו כי לתובעים לא שולמו דמי הבראה לאורך כל תקופת עבודתם. לא נשמעו טענות בנוגע להיקף משרתם של התובעים. על כן, חישוב זכאותם לדמי הבראה יהיה בהתאם להיקף משרה מלאה, מה גם שבהתאם לתלושי השכר נרשמו התובעים כעובדים חודשיים.

 

  1. זכאותו של התובע לדמי הבראה- התובע עבד תקופה של כ 8 שנים. צו ההרחבה קובע כי מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל, הזכאות היא ל 7 ימי הבראה לכל שנה. בהתאם לתקופת הזכאות אותה קבענו, יוצא כי התובע זכאי ל 12.25 ימי הבראה ולפי החישוב הבא:

מחודש 12.2009 – 6.2010 תעריף דמי הבראה עמד על סך של 340 ₪ ליום. בגין 4.05 יום זכאי לסך של של 1,377 ₪.

מחודש 7.2010 – 7.2011 תעריף דמי הבראה עמד על סך של 351 ₪ ליום. בגין 7 ימי הבראה זכאי לסך של 2,457 ₪.

מחודש 7.2011 – 8.2011 תעריף דמי הבראה עמד על סך של 365 ₪ ליום. בגין 1.2 ימי הבראה זכאי לסך של 438 ₪.

 

סה"כ זכאי התובע לדמי הבראה בסכום של 4,272 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2011 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל.

 

  1. זכאותה של התובעת לדמי הבראה - התובעת עבדה תקופה של 6.10 שנים. צו ההרחבה קובע כי מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל, הזכאות היא ל 7 ימי הבראה לכל שנה. על כן, בהתאם לתקופת הזכאות אותה קבענו יוצא כי התובעת, אשר בחודש 12.2009 (מועד תחילת זכאותה ובכפוף להתיישנות, כפי שעמדנו על כך לעיל) היתה בעלת ותק בעבודה מעבר ל 4 שנות עבודה, זכאית לימי הבראה ובאופן זהה לזכאותו של התובע, כפי שפירטנו לעיל.

 

בהתאם לאמור, סה"כ זכאית התובעת לדמי הבראה בסכום של 4,272 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2011 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל.

 

הפקדות חסרות לקופת הפנסיה ופיצויי פיטורים

 

  1. התובעים עותרים לפיצוי בגין אי הפקדה לקופת פנסיה ופיצויים בסך של 51,177.6 ₪ לתובע וסך של 34,598.55 ₪ לתובעת. לטענתם, מלבד סכומים שהופקדו על חשבון העובד, לאורך השנים לא הפקידה להם הנתבעת כספים לקופת הפנסיה והפיצויים כדין. עוד טוענים התובעים כי סוכם עם הנתבעת כי יופקדו עבורם כספים החל מהמועד בו החלו עבודתם בנתבעת.

 

  1. הנתבעת מתכחשת לסיכום כאמור וטוענת כי לכל היותר זכאים התובעים להפקדות בהתאם לצו פנסיית חובה שתחילתו בשנת 2008. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי התובע עצמו היה הגורם אשר ניהל את המכינה והתיימרותו להציג עצמו כ"קורבן" אין לה על מה להסתמך.

 

  1. בכפוף לקביעתנו לעניין קבלת טענת ההתיישנות נבהיר לעניין הרכיב הנדון כך: תביעה לפיצוי בגין פגיעה בזכויות פנסיוניות שמוגשת כנגד מעסיק, עקב אי ביצוע הפקדה, או עקב ביצוע הפקדות בחסר, יש לבחון במסגרתה את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפקדות ובהתאם להחיל את כללי חוק ההתיישנות. במילים אחרות, בסמוך לאחר כל חודש שבו מעסיק אינו מפקיד לקרן פנסיה, או מפקיד אליה בחסר, נולדת עילת תביעה, אשר מתיישנת בחלוף 7 שנים מיום שנולדה.

 

  1. אין מחלוקת כי לא הופקדו לתובעים כספים כדין והנתבעת אף אינה מתכחשת לעובדה זו. הנתבעת אינה מציגה תחשיב ברכיב הנדון.

 

  1. לאחר שעיינו באסמכתאות שהציגו התובעים בדבר הכספים שנצברו בקופות בחברת הביטוח "מגדל" אנו מקבלים את טענתם העקרונית של התובעים לפיה הינם זכאים להפקדות פנסיוניות , אם כי בסייגים הבאים:

 

  • הסיכום אליו מפנים התובעים לפיו הינם זכאים להפקדות כאמור מתחילת עבודתם, לא הוכח ולא שוכנענו שאכן סוכם כך. התובעים אינם מעלים טעמים נוספים לפיהם ניתן ללמוד על זכאותם להפקדות כספים מיום תחילת עבודתם וממילא תביעתם ברכיב זה כפופה לטענת התיישנות. על כן, זכאותם להפקדות לקופת הפנסיה והפיצויים הינה בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, שתחולתו הינה מחודש 1.2008 (להלן: "צו לביטוח פנסיוני").
  • בסיס השכר לפיו נחשב את ההפקדות להם זכאים התובעים הינו השכר הקובע אותו קבענו לעיל.
  • שיעור ההפקדות הינו בהתאם לצו לביטוח פנסיוני כפי שעודכן מעת לעת. לפיכך, איננו מקבלים את שיעור ההפקדות אותו מציעים התובעים בחישוב מטעמם כפי שציינו בכתב התביעה.
  • משלא הוכח לפנינו כי הנתבעת הפקידה סכומים כלשהם על חשבונה לקופת הפנסיה והפיצויים, אנו מקבלים את גרסת התובעים כי הסכומים המופיעים באסמכתאות שצורפו מלמדים על סכומים שהופקדו על חשבון התובעים בלבד ועל כן, איננו מורים על קיזוז כלשהו מהסכומים הצבורים, שממילא שייכים לתובעים.

 

  1. להלן נרכז את זכאותם של התובעים להפקדות לקופת הפנסיה והפיצויים. הפקדות לתובע בהתאם לשכר קובע בסך של 10,650 ₪ ולתובעת בסך 4,400 ₪:

 

תקופה + שעור הפקדה

שיעור הפקדה לקופת פנסיה

שיעור הפקדה לקופת לפיצויים

סכומים לקופת פנסיה ופיצויים–

לתובע

סכומים לקופת פנסיה ופיצויים– לתובעת

12.2009

1.66%

1.68%

355.71 ₪

146.96 ₪

1.2010- 12.2010

2.5%

2.5%

6,390 ₪

2,640 ₪

1.2011- 8.2011

3.33%

3.34%

5,682.84 ₪

2,347.84 ₪

סה"כ

 

 

12,428.55 ₪

5,134.8 ₪

 

 

מכאן, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,428.55 ₪ ולתובעת סך שך 5,134.8 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2011 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל.

 

 

נזקים לתובעים

 

  1. בכתב תביעתם טוענים התובעים כי כתוצאה מפיטוריהם חוותה משפחתם משבר כלכלי ובכך נגרמו להם נזקים.

 

  1. הגם שהתובעים אינם מפנים למקור הנורמטיבי מכוחו הם עותרים לפיצוי נזק כתוצאה מפיטורים (ומעבר לעתירתם לפיצויי פיטורים ופיצוי על פיטורים שלא כדין), הרי שטענותיהם במישור זה כלל לא הוכחו. התובעים אינם מצרפים אסמכתאות לעניין הנזק הנטען. זאת ועוד, במהלך עדותה של התובעת לפנינו כאשר נשאלה מדוע אינם מצרפים אסמכתאות בעניין, התובעת השיבה "לא נדרשתי"  (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 25-26) .

 

די  באמור בכדי לקבוע כי דין תביעתם של התובעים לפיצוי בגין נזקים להידחות.

 

טענת הקיזוז

 

  1. הנתבעת מעלה טענת קיזוז לפיה בשל כך שהתובע משך כספים שלא כדין והתרשל בתפקידו, נגרמו לה נזקים ויש לקזז סכום כולל של 1,086,000 ₪ הכולל: משיכות שלא כדין, משיכות מהחשבון, אבדן תקציב שנתי ממשרד החינוך, ניפוח שכר שלא כדין באמתלה של החזר הלוואות, תשלומים לתובע לאחר סיום עבודתו ותשלומים בגין חשבון סלולר וחובות חניה.

 

  1. התובעים מכחישים את טענות הנתבעת מכל וכל וטוענים כי מדובר בניסיון של הנתבעת להלך אימים על התובעים על מנת שייסוגו מתביעתם.

 

  1. לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח טענותיה כאמור. הנתבעת טוענת טענות כבדות משקל בנוגע להתנהלותו של התובע ומייחסת לו גניבה ונטילת כספים שלא כדין, אך אינה תומכת את טענותיה בראיות רלוונטיות או בעדויות רלוונטיות. זאת ועוד, עיון בסיכומיה מעלה כי בחרה להסתפק בטענות דלות להוכחת טענותיה במישור זה ואינה מתייחסת לכל רכיב עתירתה במישור טענת הקיזוז, בצורה עניינית.

 

  1. הנתבעת מצרפת לתיק בית הדין, בין היתר, דו"חות כספיים לשנים 2010-2013, כלומר, מדובר בדו"חות שבחלקם מתייחסים גם לשנים בהן התובע לא עבד בנתבעת. עיינו באותם דו"חות כספיים, המפרטים נתונים על הכנסות והוצאות שוטפות אך לא שוכנענו כי ניתן ללמוד מנתונים אלה על התנהלותו או על מחדליו לכאורה של התובע בניהול המכינה.

 

  1. כמו כן, לא הוכחה דיה הטענה כי התובע היה שותף להקמת המכינה ולא הוברר מעמדו בנתבעת כמי שלמשל ניתן לטעון כנגדו ש"הפר אמונים". לא הובררה השאלה מה היה היקף מעורבותו של התובע בניהול כספי הנתבעת.

 

  1. הנתבעת העידה מטעמה את מר ראובן. לא התרשמנו כי היה בעדותו כדי לבסס או לתמוך בטענת הקיזוז. מר ראובן לא עבד במכינה בתקופה הרלוונטית לתביעה ואין אנו מייחסים משקל לעדותו בכל הנוגע להתנהלות של התובע עובר לתקופה בה החל מר ראובן לעבוד בנתבעת. כך למשל אין אנו מייחסים משקל לטענתו כי התובע ניצל מעמדו כמנהל ונטל כספים .

 

  1. התקשינו לקבוע מסמרות בדבר טענותיה של הנתבעת בשל חומר הראיות הדל שהונח לפנינו, הן באשר לטענות גניבת או משיכת כספים שלא כדין והן בנוגע להתנהלות של התובע, ככלל, והנזקים הנטענים. בשים לב לכך שחלק מטענות הנתבעת מייחסות לתובע גניבה/משיכת כספים שלא כדין, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, כדי לבחון אם עלה בידי הנתבעת להוכיח את העבירה המיוחסת לתובע ראוי להביא בחשבון מצד אחד, שאין מדובר במשפט פלילי, אך מאידך - שמדובר בעניין משמעותי שיש לו השלכות העשויות לפגוע בזכויות התובע, זכויות שנובעות ממשפט העבודה המגן. הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרגיל, לא כל שכן בנטל ההוכחה המוגבר בכדי לבסס את טענת הקיזוז.

           

על כן, דין טענת הקיזוז להידחות ולו מפאת חוסר הוכחה.

 

סוף דבר

 

  1. תביעת התובעים מתקבלת בחלקה בלבד. הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
  • בגין דמי הבראה – לתובע סך של 4,272 ₪;  לתובעת סך של 4,272 ₪.
  • בגין הפקדות חסרות לקופת הפנסיה ופיצויי פיטורים - לתובע סך של 12,428.55 ₪; לתובעת סך של 5,134.8 ₪ .

סכומים אלו ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2011 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל.

 

  1. יתר רכיבי התביעה נדחים.

 

  1. טענת הקיזוז נדחית .

 

  1. אשר להוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד – לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין – לרבות העובדה כי התביעה כנגד הנתבעת עמדה על סך של 521,909 ₪; העובדה שבסיכומו של דבר נפסק לתובעים סכום אשר עומד על כ 5% מסכום התביעה ומנגד, נטענה טענת קיזוז בסכום העולה על מיליון ₪ - שנדחתה, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו, הגם שיתכן כי יש בכך כדי לעשות חסד עם התובעים.

 

כל צד רשאי לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, זאת תוך 30 ימים מן היום שיקבל לידיו פסק דין זה.

 

ניתן היום, כ"ו באדר א' תשע"ט (3 במרץ 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

 

                                            

מר יונס ג'בארין

נציג עובדים

 

מירון שוורץ, נשיא

אב"ד

 

מר ראובן גבריאל כהן

נציג מעסיקים

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ