אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן יהודה ואח' נ' גוט

בן יהודה ואח' נ' גוט

תאריך פרסום : 13/05/2013 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
56729-12-12
08/05/2013
בפני השופט:
משה בר-עם

- נגד -
התובע:
1. אהרון בן יהודה
2. שריגים ליאון בע"מ

הנתבע:
רן גוט
פסק-דין

פסק דין

כללי

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופט ד. גדעוני), מיום 27.11.2012, לפיה ניתנה למבקשים רשות להתגונן בכפוף להפקדת סכום של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, עד למועד שנקבע.

רקע עובדתי ודיוני

לבית משפט קמא הוגשה תובענה בסדר דין מקוצר על סך של 485,806 ₪. בתמצית נטען, כי המבקשת התקשרה עם המשיב בהסכם מיום 10.10.2010 בקשר לרכישת מגרשים בישוב שריגים לי און (להלן: "ההסכם"). המבקש ערב לכל התחייבויות המבקשת בהסכם. על-פי הנטען, העביר המשיב למבקשת, כקבוע בהסכם, סך של 450,000 ₪ ואולם, בהמשך, אף שההסכם בוטל- לטענתו- כדין, ביום 14.11.2011, והמבקשים הכירו בזכותו להשבה, לא הוחזר הסכום ששולם בטענה, כי אין ביכולתם להשיבו. משכך הוגשה התובענה. בבקשה לרשות להתגונן נטען, כי המשיב הפר את ההסכם הפרה מהותית וכי עומדת למבקשת זכות קיזוז בגין חובו של המשיב. עוד נטען, כי יש לעכב את ההליכים בשל תניית בוררות, בהסכם.

בדיון בבית משפט קמא הסכים המשיב למתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת סכום התביעה. המבקש לא חלק על זכותו של המשיב להשבת התמורה, אף שהוסיף, כי יש לעשות כן "...בכפוף להסדרים ולסכומים האמתיים". בהמשך הוסיף, "...אני מניח שמגיע לו לקבל חזרה את רוב הכסף" ואולם הדגיש, כי בשל "חיסרון כיס" אין ביכולתו להפקיד את סכום התביעה. בהמשך טען ב"כ התובע כי "...אין לנו התנגדות להעברת הסכסוך לדיון בפני בורר". עם זאת, ביקש, כי בית המשפט יתנה את עיכוב ההליכים "...בהפקדת סכום בקופת בית המשפט לתשלום הוצאות הבוררות ובכפוף לקביעת לוחות זמנים לפי שיקול דעת בית המשפט שיאפשרו את סיום הבוררות תוך פרק זמן קצר".

לעומתו טען המבקש "...אני מסכים להעברת התיק לבוררות. אני מבקש שלא להורות על הפקדה מעבר לסך של 10,000 ₪". בסיום, טענו הצדדים, במשותף "..נבקש שבית המשפט יקבע את זהות הבורר".

בסמוך לאחר הדיון ניתנה החלטת בית משפט קמא. בית המשפט קבע בהחלטתו שאין מקום להורות על עיכוב הליכים מכוח תניית הבוררות, בהסכם, זאת משלא עלה בידי המבקשים להראות, כי היו מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, כקבוע בסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בהמשך, נדרש בית משפט קמא לגופה של הבקשה לרשות להתגונן ומצא, נוכח טענות המבקשים בדיון, בין היתר, הודאתם בדבר זכותו של המשיב לקבלת "רוב הכסף", כי הגנתם מעוררת לכאורה קשיים של ממש ובנסיבות אלה סבר, שהגם שיש ליתן להם רשות להתגונן, יש להתנות את הרשות בהפקדת הסך של 100,000 ₪ בקופת בית המשפט. בית המשפט לא התייחס בגדר החלטתו לעניין הסכמתם- הלכאורית- המאוחרת של הצדדים, בסיום הדיון, להעברת הסכסוך לפני בורר.

בבקשה שלפניי מלינים המבקשים בעיקר על כי בית משפט קמא התעלם מהסדר דיוני של הצדדים, עליו הוסכם בתום הדיון, להעברת הסכסוך לבוררות. המבקשים הדגישו, כי חרף הסכמה מפורשת של הצדדים למינוי בורר, נמנע בית המשפט להידרש לעניין בהחלטתו וחלף זאת, דן בבקשה לרשות להתגונן, לגופה. המבקשים הוסיפו וטענו, לעניין הגנתם שהובאה בבקשתם לרשות להתגונן, כמו גם לעניין התנאי שנקבע בהחלטת בית המשפט למתן הרשות על דרך של הפקדת "...סכום משמעותי בסך של 100,000 ₪, סכום שאין באפשרות המבקשים לעמוד בו". על יסוד כל האמור, ביקשו לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות לו למנות בורר לצדדים או למצער, לבטל את התנאי שנקבע בהחלטתו למתן רשות להתגונן בהפקדת הסכום האמור.

בתשובת המשיב לבקשה נטען, כי המבקשים הודו הן במסגרת בקשתם לרשות להתגונן והן במהלך הדיון בבית משפט קמא בחובתם להשיב את התמורה ששולמה על-פי ההסכם וכל שביקשו הוא לפרוס את החוב למספר תשלומים. המשיב הדגיש, נוכח הודאת המבקשים בחוב הנטען, כי היה על בית המשפט לדחות את בקשתם לרשות להתגונן, בהעדר טענות הגנה של ממש. המשיב הוסיף, כי אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה, זאת נוכח הוראת צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: "הצו") ועל-פי הקבוע בסעיף 1(9) לצו, לפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה ליתן רשות להגן. המשיב הוסיף וטען לעניין תניית הבוררות בהסכם, כי המבקשים לא עשו את כל הדרוש לצורך קיום הבוררות, כפי שטענו בבקשתם, בדבר נכונותם להתדיין לפני בית משפט קמא. עם זאת, נמנע המשיב להתייחס לטענת המבקשים לקיומו של הסדר דיוני להעברת הסכסוך לבוררות, על יסוד הסכמת הצדדים בסיום הדיון בבית משפט קמא. לחילופין, הוסיף וטען, כי לבית משפט קמא נתון שיקול דעת רחב בעניין קביעת תנאים שבהם מותנית הרשות להתגונן, שבית משפט לערעור אינו מתערב בהם, אלא במקרים יוצאים מן הכלל ועל יסוד כל האמור ביקש לדחות את הבקשה.

להשלמת התמונה יוער, כי במהלך הדיון הוגשה בקשת המשיב להגשת ראיות נוספות בערעור. בהחלטתי מיום 1.5.13 קבעתי, כי הבקשה תידון ככל שיהיה בכך צורך. עוד יובהר, כי לאחר שהתבקשה עמדת הצדדים לעניין האפשרות שבית המשפט יבקש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, מסר המשיב, כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור ואילו המבקשים נתנו את הסכמתם, הגם שהוסיפו וביקשו להשיב בקצרה לתשובת המשיב.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה (על נספחיה), תשובת המשיב, פרוטוקול הדיון והחלטת בית משפט קמא, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, זאת מששוכנעתי, כי לא תיפגע זכותו של המשיב כבעל דין ולאחר שלא מצאתי מקום ליתן למבקשים להגיש תגובה לתשובה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

בטרם נידרש לבקשה, יש מקום להתייחס לשאלה המקדמית בדבר תחולת הוראת הצו בענייננו. סעיף 1 לצו קובע:

"לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:

...

(9) החלטה ליתן רשות להגן... "

טוען המשיב, כי נוכח הוראת הצו אין מקום ליתן למבקשים רשות ערעור, לאחר שניתנה להם הרשות להתגונן, אף שזו ניתנה בתנאי, על דרך של הפקדת הסכום שנקבע. טענת המשיב תלויה בפרשנות הצו וזו מובילה, לטעמי, למסקנה אחרת. עיון בלשון הצו מלמד על תכליתו ולפיה "...נראה כי המטרה היא קיומו של רצף דיוני במסגרת ניהול הליכים בפני ערכאה מסוימת... רצה מחוקק המשנה למנוע מצב שההליך "ייתקע" בעקבות בקשת צד למתן רשות ערעור בנושא שאינו מהותי, אפילו מבחינה דיונית, ואשר אינו מצדיק את עיכוב ההליך וסרבולו" (בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני (9.11.2010)). הנה כי כן, הצו עוסק בבקשות למתן רשות ערעור על "החלטה אחרת", שהיא החלטת ביניים. הצו קובע שישנן החלטות שלא תינתן לגביהן רשות ערעור, כאלה שאין הצדקה לעיכוב ההליך בגינן וניתן, ככל שיהיה צורך, להשיג עליהם במסגרת הליך הערעור על התוצאה הסופית (רע"א 6269/11 סלמאן חמדאן נ' עזבון המנוח נסרי וקים ז"ל (22.11.2011)). לשון אחר, יש להבחין בין החלטת ביניים בעלת אופי בלתי הדיר (למשל, החלטות בנושא סעד זמני, עיכוב הליכים או חיסיון), שהיא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך (רע"א 999/12 פלונית נ' פלונית (8.3.82012)) לבין החלטה בעלת "...אופי דיוני ניהולי מובהק, העוסקת בעניין שאינו מהותי" (רע"א 7471/09 איי. די. בי חברה לפיתוח בע"מ נ' יעל כבירי שמיע (20.10.2009)). הבחנה זו נזכרת בהחלטות דומות של בית המשפט העליון הנשענות על התכלית המונחת ביסוד הצו (ראה למשל: רע"א 10083/09 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (9.8.2010)).

בענייננו, דומה, כי הצו נועד למנוע השגות של תובע בהליך של סדר דין מקוצר, מקום בו בית משפט קמא מצא, כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תקנה 205(ג), לפיה רשאי בית המשפט ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה לרשות להתגונן, בלבד. במקרה כזה, החלטה בדבר מתן רשות להתגונן הִנה בעלת אופי דיוני מובהק ולא החלטה העוסקת בעניין מהותי, שכן אף שניתנה הרשות להתגונן, זו איננה בעלת "אופי בלתי הדיר" ובית המשפט, יידרש לטענות הצדדים לגופן בפסק-הדין ובמקרים המתאימים יפסוק הוצאות בשיעור הולם. אולם, מקום בו ניתנה רשות להתגונן, בתנאים, עשויה ההחלטה להשפיע באופן משמעותי ומהותי על תוצאות ההליך המשפטי בערכאה הדיונית ועלולה לגרום לנתבע לנזק בלתי הפיך, בהינתן פסק-דין בשל אי עמידה בתנאים. בנסיבות אלה, אין לשלול מראש מהנתבע את האפשרות להשיג על התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט, כולן או חלקן ויש לאפשר לבית המשפט שלערעור להידרש להן, ככל שימצא לעשות כן על-פי שיקול דעתו, בהתאם להלכה הנוהגת ולהתערב במקרים המתאימים. שלילה גורפת של האפשרות ליתן רשות ערעור עלולה לפגוע בזכותו הדיונית של נתבע להתגונן ולחשוף אותו לסיכון של מתן פסק-דין בעניינו, בשל אי עמידה בתנאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, גם בנסיבות בהן אלה אינם סבירים בעליל ואינם עומדים בכל קנה מידה ובדרך זו לשלול ממנו את מימוש זכותו לגישה לערכאות. זאת, מבלי שתינתן לערכאת הערעור ההזדמנות לבחון את התנאים ולעמוד על סבירותם. זאת ועוד, אינני סבור, כי יהיה זה יעיל לבחון את השגות הנתבע, בעניין התנאים לרשות להתגונן, רק בגדר ערעור על פסק-דין בעניינו, בשל אי עמידה בתנאים, מקום בו פסק-הדין לא יינתן לגופו של עניין. משכך, ברגיל ובהעדר טעם מבורר, אין מקום לדחות את הדיון בעניין התנאים, על הסף- עד לאחר מתן פסק-דין, במקרים בהם ימצא בית המשפט שלערעור צידוק להתערב ובכך, לגרום לעיכוב וסרבול ההליך שלא לצורך. כמו כן, אין לשלול את האפשרות, כי לאחר מתן החלטה בערעור, ימלא הנתבע אחר התנאים שנקבעו בערכאה הדיונית, כפי שתוקנו בערכאת הערעור ולהמשיך בבירור התובענה לגופה ונדמה, כי הדברים ברורים ופשוטים. על כן, הצו אינו חל בענייננו ויש מקום להידרש ולדון בבקשה לגופה.

אכן נכון, הלכה פסוקה היא, כי מקום בו לוקה הגנת הנתבע בחוסר בהירות או שהיא נראית על פניה קלושה ביותר, תותנה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות (ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (18.2.2008)), שהרי בנסיבות שבהן "כמעט" אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה עמו חסד, כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו אם מותנית בתנאי הפקדה (ע"א 373/69 חונן נ' "חגור" מושב העובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2) 347, 349 (1969)). בהקשר זה נקבע, כי שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בעניין זה רחב ביותר וברגיל ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית, אלא במקרים נדירים (רע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון (28.6.2012)). יחד עם זאת הודגש, כי "...אין לסכל את מטרת התקנה על-ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נט(3) 41, 47 (2004)). בענייננו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעניין תנאי ההפקדה ונימוקי בית המשפט מקובלים עליי, זאת בשים לב להגנתם הדחוקה של המבקשים ומשלא שוכנעתי, כי עניינם של המבקשים נמנה על המקרים המיוחדים והנדירים המצדיקים התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. משכך, אינני נזקק לבקשת המשיב להגשת ראיות נוספות בערעור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ