אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן הרוש נ' מקור הוד ייצור ושווק (1988) בע"מ ואח'

בן הרוש נ' מקור הוד ייצור ושווק (1988) בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 27/01/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
5775-11-08
09/01/2011
בפני השופט:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
התובע:
אברהם בן הרוש
הנתבע:
1. מקור הוד ייצור ושווק (1988) בע"מ
2. אוברזיס אינשורנ ס קונסלטנטס בע"מ

פסק-דין

פסק דין

התביעה

התובע, יליד שנת 1976, הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת עבודה מיום 11.05.2008, עת עבד כלולן בחוות עופות.

הנתבעת 1 (להלן: "המעביד" או "הנתבעת") העסיקה את התובע במועד בו נגרמו לו נזקי הגוף. הנתבעת 2, ביטחה את הנתבעת 1, בביטוח חבות מעבידים, במועד אירוע התאונה (להלן: "המבטחת").

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע, ביום 11.05.2008, במהלך איסוף ביצים בלול, תוך כדי מעבר מעל מאביס של אוכל עופות (תערובת), נתקלה רגלו בחוט טייל מחשמל ונפל. עוד צוין בכתב התביעה (סעיף 6), כי המאביס המעורב היה ארוך מאוד; לא הוצבו במקום מעברים קצרים או נוחים המאפשרים מעבר משורה אחת של מאביס לשורה שנייה, באופן שאילץ את התובע לעבור מעל המאביס, כפי שנהגו העובדים במקום לעשות, ועקב כך להיחשף לסכנת ההיתקלות בחוט החשמל.

בתצהיר נסיבות, חזר התובע על אותה גרסה עובדתית שצוינה בכתב התביעה והוסיף, כי המעביד לא אסר עליו לעבור מעל המאביס; לא הזהירו מפני הסכנות הטמונות במעבר על המאביס וכי העובדים בכלל ומנהל העבודה בפרט נהגו, כדבר שבשגרה, לעבור מעל המאביס.

התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא נפגע בכף יד שמאל. ממקום התאונה הובהל התובע לבי"ח האנגלי בנצרת, שם צולם ואובחן כסובל משבר בכף יד שמאל ללא תזוזה בסקאפויד. התובע טופל באמצעות סד גבס ושוחרר לביתו עם המלצה למנוחה ומעקב רפואי. בעקבות התאונה עבר התובע, לטענתו, סדרה ארוכה של טיפולים רפואיים ואושרה לו תקופת אי-כושר מלא עד ליום 25.06.2008. ייאמר, כבר עתה, כי התובע לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו וכי אינו טוען להיוותרותה של נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה הנדונה.

התובע טוען, כי מן הראוי להחיל על נסיבות העניין שלפנינו את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), שכן התובע אינו יודע ואין ביכולתו לדעת את הנסיבות אשר גרמו להתרחשות התאונה. לטענתו, אירוע התאונה מתיישב עם המסקנה שהמעביד לא שמר על כללי הזהירות והבטיחות בעבודה באשר עם המסקנה ההפוכה. לטענתו, על כתפיהן של הנתבעות מוטל הנטל להוכיח, כי המעביד לא התרשל.

עוד טוען התובע, כי הנזק נגרם על ידי "דבר מסוכן", שלנתבעת הבעלות או השליטה עליו, ומכיוון שכך מוטלת עליה חובת הראיה להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצידה, בהתאם להוראות סעיף 38 לפקודה.

לטענת התובע, התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו הבלעדית של המעביד, אשר לא סיפק לו מקום עבודה בטוח ומוגן; אפשר ו/או לא אסר עליו לעבור מעל המאביס; לא הקפיד על קיום מעברים קצרים או נוחים בין שורות המאביס ללא הפרעה; הנהיג שיטת עבודה פסולה ומסוכנת ; לא הזהירו מפני הסכנות הכרוכות בביצוע עבודתו ; לא הדריך אותו בעבודה ; לא נקט אמצעי בטיחות על מנת להגן על גופו והיפר את הוראות הבטיחות בעבודה וחובות חקוקות שנועדו להגן עליו.

התובע עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעות לפצותו בגין הפסד שכר לעבר ולעתיד, הוצאות בגין טיפולים רפואיים בעבר והוצאות נסיעה לשם קבלתם, הוצאות רפואיות בעתיד, עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד וכאב וסבל.

הנתבעות מתנגדות לתובענה וטוענות, כי דינה להידחות. הנתבעות מכחישות את נסיבות התרחשות התאונה, כפי שפורטו בכתב התביעה. לטענתן, התובע היפר את הוראותיו המפורשות של המעביד ונקט בפעולות על דעת עצמו תוך הסכנות, התרשלות עצמית וחוסר זהירות כנדרש מאדם סביר. הנתבעות טוענות, כי פעולות התובע מנתקות את אחריות הנתבעות לתאונה המוכחשת. לטענתן, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 100%.

הנתבעות מכחישות את טענת התובע, לפיה נזקיו נגרמו בשל התרשלות המעביד או מי מטעמו. לטענתן, במידה וארעה התאונה, הרי שהיא ארעה תוך כדי ביצוע עבודה פשוטה ויומיומית. המעביד סיפק מקום עבודה בטוח ומוגן, הדריך את התובע לעבוד לפי תקנות הבטיחות בעבודה, סיפק לו ציוד עבודה ופיקח על אופן ודרכי העבודה. הנתבעות טוענות, כי התאונה ארעה בשל אשמו הבלעדי של התובע, שעה שבחר לבצע קיצור דרך ולעבור מעל המאביס, חרף קיומו של איסור מוחלט לעשות כן. עוד טוענות הנתבעות, כי עובדות המקרה ידועות לתובע ואין להחיל במקרה בו עסקינן את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו".

הנתבעות מכחישות קשר סיבתי בין נזקיו הנטענים של התובע והתאונה הנטענת. לטענתן, הנזקים הנטענים אינם ברי-תביעה, מוגזמים, מופרכים וללא כל יסוד עובדתי ומשפטי. עוד נטען, כי במידה והתרחשה התאונה, הרי שפגיעת התובע הינה קלה ביותר ולא נותרה לו בגינה נכות או מגבלה כלשהי. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים, שיפסק לתובע, באם ייפסק, את התקבולים שהתובע קיבל או עתיד לקבל מכל גורם שהוא בגין התאונה, לרבות המוסד לביטוח לאומי.

מטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית ערוך ע"י מר אלעד בצר (להלן: "אלעד" או "נציג הנתבעת"), המשמש כמנהל אצל הנתבעת. בתצהירו, מסר אלעד, כי התובע הינו עובד ותיק, אשר עובד תחת שירות הנתבעת החל מתאריך 07.04.2003, יודע ומכיר את שיטת העבודה בלול בכלל ובאיסוף ביצים בפרט, מכיר את מבנה הלול על כל מרכיביו ומתקניו, לרבות מאביס העופות. כן מסר אלעד, כי המאביס הינו תקני הקיים בכל הלולים במדינה ואף בעולם. לטענתו, מדובר במאביס המשמש להאכלת העופות, אשר הינו בגובה 60 ס"מ, ואשר מעליו בגובה של כ- 5 ס"מ עובר כבל מתכת חשמלי, אשר תפקידו למנוע עמידה של עופות על המאביס, והינו חלק אינטגראלי מהמאביס. עוד נטען, כי במועד התרחשות התאונה לא זרם חשמל בכבל.

באשר להנחיות העבודה, אלעד מסר, כי חל איסור לעבור מעל המאביס, זאת מאחר שיש ללכת לאורך הקיר הצידי של הלול על מנת לאסוף את הביצים ובתוך כך לגרש את העופות הנוטים לדגור בצמוד לקיר. עוד נטען, כי יש ללכת במרכז הלול ובצמוד לתאי ההטלה לצורך איסוף הביצים מצידו של המאביס והרחקת העופות מהתאים כדי למנוע דגירה. עוד ציין אלעד, בתצהירו, כי המאביס ממוקם בלול כמעט לכל אורכו כאשר בין קצה המאביס לקיר אשר בדופן הלול יש מרווח של כ- 3 מטרים, מכל צד של המאביס, אשר משמש למעבר לצידו השני של המאביס, ודרך מעבר זה עוברים העובדים. לכן, באם עובד בוחר מרצונו לקצר דרך משיקוליו הוא, שלא במסגרת איסוף הביצים, ולעבור מעל המאביס, הרי שאין המעביד יכול למנוע זאת.

נוסף על האמור, הודה אלעד, בתצהירו, כי ייתכן שמידי פעם עובד עובר מעל המאביס, לא במסגרת איסוף הביצים, אך, לטענתו, המעביד אינו יכול למנוע זאת. מכל מקום, אין כל סכנה, כך נטען, בלעבור מעל המאביס אשר הינו מעקה נמוך בגובה של 65 ס"מ, כולל כבל החשמל. אלעד שלל, מכל וכל, את טענת התובע, לפיה לצורך איסוף הביצים מבצעים עובדים מעבר מעל האביס, אך אישר כי ייתכן שלעיתים רחוקות מתבצע המעבר מעל המאביס, שלא לצורך העבודה.

דיון ומסקנות

הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית, לפיה יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה לפי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, על סמך החומר הקיים בתיק, ללא חקירות עדים, ובכפוף לכך שביהמ"ש יהא רשאי לדחות את התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ