אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן הרוש נ' בע"מ ואח'

בן הרוש נ' בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 28/04/2013 | גרסת הדפסה
עש"א
בית משפט השלום באר שבע
24132-07-12
14/04/2013
בפני השופט:
עירית קויפמן

- נגד -
התובע:
אילנה בן הרוש
הנתבע:
1. בנק דיסקונט בע"מ
2. בנק אוצר החייל בע"מ

פסק-דין

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל משה הולצמן מיום 26.3.12 בתיק הוצאה לפועל מס' 14-14292-98-8 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

בהחלטה נשוא הערעור נדחתה טענת החייבת לפיה אין להורות על פינוי ומכירת דירתה ונקבע שווי סידור חלוף.

2. כפי שעולה מהחלטת כב' הרשם, מדובר בהליכי כינוס נכסים שננקטו כנגד המערערת וכנגד מר בן הרוש שרלי (להלן: "החייב") בתיק הוצל"פ שנפתח על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ כנגד החייב שמספרו 14-01011-98-5 שיתרת החוב בו עומדת על סך של 423,666 ₪ וכן בתיק איחוד של המערערת שמספרו 15-99980-02-5 שיתרת החוב בו עומדת על סך של 170,211 ₪. כן קיים תיק נוסף בו הוטל עיקול על זכויות החייב בדירה שמספרו 01-88185-98-4 שיתרת החוב בו עומדת על סך של 385,920 ₪ (הסכומים נכונים למועד החלטת כב' הרשם).

3.לטענת המערערת, לאחר שנישואיה עם החייב עלו על שרטון והסתיימו בגירושין, היא ויתרה על דמי מזונות בתמורה לזכויות החייב בדירה בהסכם שאושר על ידי בית הדין הרבני. לטענת המערערת, שגה כב' הרשם כאשר התעלם משיהוי ניכר של כעשר שנים בפעולות כונס הנכסים שהביא לתפיחת החוב, מתשלומי המשכנתא ששילמה המערערת במשך התקופה ומכך שהמערערת לא גבתה מזונות מבעלה בשל הסיכום ביניהם בעניין הדירה.

כן נטען כי שגה כבוד הרשם בכך שהתעלם מהצעת החייב לשלם 70,000 ₪ לצורך הסדרת חובו תוך העמדת הסכום האמור אל מול היקף הנשייה ולא אל מול התמורה שתתקבל עם מימוש הדירה.

בעניין הסידור החלוף, נטען כי שגה כב' הרשם כשקבע שהדיור החלוף יחושב ל – 36 חודשים בלבד בדמי שכירות חודשיים של 1,900 ₪ לדירת 3 חדרים.

4.המשיבים טוענים כי לא היתה השתהות מצד כונס הנכסים וכי המערערת היתה שותפה להליכי הכינוס והיתה צד פעיל להתארכותם. לעניין הסידור החלוף, נטען כי המערערת עצמה אישרה בעדותה כי דירה באיזור בו היא מתגוררת ניתן לשכור ב – 2,000 ₪, ולאור ההרכב המשפחתי של המערערת כאשר רק שניים מילדיה הם קטינים, בדין נקבע כי גודל הדירה הנדרש הוא דירת 3 חדרים. בהתייחס למשך הזמן, נטען כי בסיכומי המערערת בהליך בפני כב' הרשם עתרה המערערת לפרק זמן של 48 חודשים בלבד ולכן היא מושתקת מלטעון לפרק זמן ארוך יותר בהליך הערעור וכן כי בפועל נהנתה ממגורים בדירה תקופה של 10 שנים.

5.יצוין כי הערעור הוגש ביום 12.7.12 יחד עם בקשה להארכת מועד להגשת הערעור כאשר הטעם להארכת המועד הוא דחיית בקשתה של המערערת לקבלת סיוע משפטי מהסיוע המשפטי של משרד המשפטים וחיפושה אחר ייצוג משפטי לצורך הגשת הערעור.

המשיבים טענו לעניין זה כי לא הוצג טעם מיוחד להארכת המועד כנדרש, כאשר החלטת כב' הרשם הומצאה למערערת לכל המאוחר ביום 10.4.12.

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המסמכים שהוגשו על ידם ולאחר ששמעתי את טענותיהם בדיון מיום 10.4.13, לא מצאתי כי יש להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנותיו של כב' הרשם ודין הערעור להידחות.

7.ראשית, בהתייחס לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, לא שוכנעתי כי יש במקרה זה משום טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה להגשת הערעור.

יצוין לעניין זה כי המערערת אף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור במסגרת הזמן הקבוע להגשת ערעור.

8.גם לגופו של עניין, אין לקבל את הערעור. טענות המערערת בנוגע לעצם הפינוי נדונו על ידי כב' הרשם. צודק כב' הרשם כי היחסים שבין המערערת לחייב לרבות ההסדר ביניהם אינם מחייבים בנסיבות העניין את הזוכים שלא היו צד להם.

בנוסף, כפי שעולה מהחלטת כב' הרשם, עיקולים על הנכס הוטלו עוד בשנים 2000 ו – 2001 וצו כינוס הנכסים נרשם בשנת 2001. ב"כ המערערת לא חלק על הנתונים האמורים. יודגש כי ההסכמה בין המערערת לחייב במסגרת הסכם גירושין הינה מיום 17.9.03 (נספח ד' לכתב הערעור) כלומר, מועד המאוחר למועד העיקולים וצו הכינוס.

אין גם לקבל את טענת המערערת כי סברה שעתידה בנכס מובטח שכן כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בתיק תמ"ש 15310/01 מיום 25.11.03 (נספח ג' לכתב הערעור) ציין כב' בית המשפט במפורש "בשלב זה לא ניתן להוציא לכלל מימוש את הסכמת הצדדים כפי שהוסכמה בביה"ד הרבני על פיו הנתבע מעביר את חלקו בדירה לטובת התובעים..." (עמ' 13 ס' 5 לפסק הדין).

מקביעה זו וכן מהדיון שהתקיים בפני כב' בית המשפט לענייני משפחה עובר לקביעה האמורה, עולה כי כבר אז ברור היה שלא ניתן לממש את ההסכם הנטען בין המערערת לחייב.

גם טענת המערערת לפיה שילמה את תשלומי המשכנתא אינה מהווה הגנה מפני הליכי מימוש הנכס.

הטענה שנוגעת להצעת החייב להעביר סך של 70,000 ₪ ובכך לבטל את הליכי הפינוי, דינה להידחות נוכח סכומי החוב העומדים לחובת המערערת והחייב.

לעניין זה יודגש כי אין מדובר בחובות של החייב בלבד ולמערערת עצמה חוב בסכום ניכר במסגרת תיק האיחוד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ