אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן דור נ' מרדכי אביב תעשיות בניה (1973) בע"מ

בן דור נ' מרדכי אביב תעשיות בניה (1973) בע"מ

תאריך פרסום : 05/08/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
6158-06
01/08/2010
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
יואב בן דור
הנתבע:
מרדכי אביב תעשיות בניה (1973) בע"מ
פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה ביום 21.11.96 מינתה הנתבעת את התובע למבקר פנים של החברה בהיקף חודשי של 20 שעות בתעריף של 50$ לשעה וזאת בגין עריכת ביקורת על שני נושאים. בפועל עבד התובע יותר וזאת בגין 3 נושאי ביקורת. בישיבת ועדת הביקורת מיום 26.4.99 למעשה הוכפלה מכסת הנושאים, אושר תקציב של 25 שעות עבודה לחודש ונקבע כי אם לא יספיקו שעות אלו ניתן יהיה להעלות את הנושא שוב בועדת הביקורת ולהגדיר את השעות בהתאם להיקף העבודה בפועל. על אף הניסוח בפרטיכל לתובע הובטח מפורשות על ידי יו"ר דירקטוריון הנתבעת וחבר ועדת הביקורת של הנתבעת כי הנתבעת תבצע התחשבנות עם התובע על שעות העבודה ותשלם לו את השעות שיעבוד בפועל. על יסוד האמירה של בעלי התפקידים בנתבעת כי במידה והיקף השעות שנקבע לא יספיק ניתן יהא להגדיר את תקציב שעות העבודה בהתאם, ועל יסוד ההבטחה כי ישולמו לתובע שעות העבודה בפועל, השקיע התובע במחצית השנייה של שנת 1999 57 שעות עבודה נוספות מעבר לתקציב ובגינן לא שולם שכר בסך 2850$. ביום 31.3.00 פוטר התובע. לתובע לא שולם שכר בגין החודשים ינואר – מרץ 2000 בהם עבד 75 שעות בסך הכל בידיעת הנתבעת ובהסכמתה המלאה. סך הסכום לו הוא זכאי עומד על סך 3750$.

על פי כתב ההגנה התובע לא ביצע ולו שעת ביקורת אחת בשנת 2000 ולא הביא כל ראיה להוכחת טענתו. תכנית הביקורת שהכין לשנת 2000 כלל לא אושרה על ידי הנתבעת כמתחייב בסעיף 149 לחוק החברות ולכן התובע לא יכול היה להתחיל במלאכת הביקורת ואם עשה כן – על דעת עצמו. אפילו מגיע לתובע שכר בגין שנת 2000 הבסיס לחישוב צריך להיות 20 שעות חודשיות ולא 25 כפי שהיה כמעט בכל החודשים בהם ביצע התובע עבודה עבור הנתבעת. לטענת הנתבעת התקציב המוגדל של 25 שעות הוגדר אך ורק למספר חודשים בשנת 1999. עוד טוענת הנתבעת כי התובע גם כלל לא ביצע את 57 השעות הנטענות על ידו לשנת 1999. ההסכמה גם היתה לתשלום גלובאלי בגין עבודה המוערכת בהיקף של 25 שעות חודשיות כך שלא ברור על מה מבסס התובע את דרישתו לתשלום נוסף. מכל מקום התובע מודה כי מדובר בשעות מעבר לתקציב אשר מהווה את ההסכמה הברורה בין הצדדים באשר להיקף הפעילות ואם בחר לחרוג מכך עשה זאת על דעת עצמו ואינו יכול לבוא בתלונות לנתבעת. לטענת הנתבעת יש לדחות את טענת התובע בדבר ההבטחה אשר ניתנה לו בעניין זה ואשר הועלתה לראשונה בתצהירים, כאשר בעקבותיה תוקן כתב התביעה.

על פי כתב התשובה התובע עבד במהלך החודשים ינואר-מרץ 2000 על נושאים שנותרו מתכנית העבודה של שנת 1999 בידיעתה המלאה של הנתבעת. תכנית 99 ממילא כללה נושאים רבים מאלו אשר תקציב השעות יכול היה להכיל. לכן אין רלוונטיות לאישור תכנית הביקורת. עוד נטען בכתב התשובה כי התובע לא נתן את הסכמתו למספר השעות.

2. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של ידיד ישראלי אשר שימש בתקופה הרלוונטית בתפקיד מנהל הכספים של הנתבעת, של מרדכי אביב אשר שימש בתקופה הרלוונטית יו"ר דירקטוריון הנתבעת ושל יהושע לאש אשר שימש בתקופה הרלוונטית כדירקטור וחבר בועדת הביקורת של הנתבעת. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו הוכח כי ביצוע נושאי ביקורת נוספים מעבר לשניים אותם ניתן לבצע במסגרת תקציב שעות חודשי של 25 שעות, יצריך תקצוב מחודש של שעות העבודה. הוכח כי תקציב השעות נקבע באופן חד צדדי כאשר התובע קיבל נושאי ביקורת נוספים וכי גם לשיטת החברה היה ברור כי היקף השעות הינו קטן ולא ריאלי. לטענת ב"כ התובע הוכח כי נוסח הדברים אשר הועלו בפרטיכל ישיבת הביקורת אינו תואם במדוייק את אשר הובטח לתובע בפועל שכן הובטח לתובע על ידי בעלי התפקידים בנתבעת כי תבוצע עימו התחשבנות והוא יקבל על פי שעות העבודה שיבצע בפועל. התובע גם הוכיח כי ביצע לשנת 1999 עבודה בהיקף של 57 שעות מעבר למה ששולם לו. מחומר הראיות עולה כי התובע סיים את עבודתו ביום 31.3.00 וכי לא שולם לו שכר על העבודה אשר ביצע בידיעת הנתבעת ובהסכמתה במהלך שנת 2000. גם מהעדויות מטעם הנתבעת עולה כי אם לא הספיק התובע את העבודות אשר הוטלו עליו בשנה פלונית עוברות המטלות אוטומאטית לשנה שלאחר מכן. עוד עולה כי גם לשיטת הנתבעת נותרה חייבת לתובע סכומי כסף בתום ההתקשרות בין הצדדים.

לטענת הנתבעת בסיכומים גם התובע מודה ככל הנוגע ל-57 השעות כי נעשו מחוץ למסגרת עליה הוסכם בין הצדדים. התקציב מהווה את ההסכמה בין הצדדים ככל הנוגע להיקף הפעילות ואם בחר התובע לחרוג ממסגרת זו עשה זאת על דעת עצמו. התובע עצמו מציין בכתב התביעה כי הוסכם על תשלום גלובאלי וקבוע מראש כך שלא ברור על מה נסמכת הדרישה לשעות נוספות שהועלתה לראשונה רק לאחר פיטוריו של התובע. משלא הוסכמה בין הצדדים הרחבת מסגרת העבודה, לתובע אשם תורם בשעור 100% לנזק שגרם לעצמו. התובע בחר לפרש את הדברים שנאמרו בישיבת ועדת הביקורת בעניין זה כהתחייבות על אף שפירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם הנאמר, עם הכתוב ועם ההיגיון. היה על התובע לוודא כי להגדלת תקציב השעות מתקבל אישור כנדרש ורק אז לבצע. משלא בחר בדרך זו אין הוא יכול לבוא היום עם דרישה לתשלום עבור שעות נוספות. אשר לטענה כי התובע נדרש לבצע עבודה רבה שלא ניתן לבצע במסגרת שעות העבודה שהוקצבו לו טוענת הנתבעת כי אין ממש בטענה ומכל מקום ככל שסבר כך התובע היה עליו כאיש מקצוע לקום ולהתפטר. יש לדחות את הטענה כאילו הובטח לתובע תשלום עבור שעות נוספות, טענה שהועלתה לראשונה בתצהיר ואינה מתיישבת עם הכתוב ועם התנהלות התובע. התובע גם כלל לא הוכיח את ביצוע שעות העבודה אשר נטען על ידו. התובע גם לא הוכיח כי ביצע עבודה כלשהיא בשנת 2000, זאת כאשר תכנית הביקורת שהכין לשנת 2000 לא אושרה על ידי הנתבעת. התובע לא הגיש כל חשבון עבור חודשים אלו כמנהגו עד אותה אותה, ולא הציג כל דוח ביקורת שערך או ממצאי ביקורת שהגיש לחברה או לועדת הביקורת בתקופה זו. לבסוף טוענת הנתבעת כי אפילו הרים התובע את הנטל ככל הנוגע לביצוע העבודות הנטען על ידו חשוביו את השכר המגיע לו מוטעים.

דיון

4. אין מחלוקת כי תחילת ההתקשרות בין הצדדים בנובמבר 1996 כשהיקף העבודה עמד על 20 שעות חודשיות כנגד תשלום בסך 50$ לשעה (ר' סעיפים 4-3 לסכומי התובע; סעיפים 2 ו-16 לסיכומי הנתבעת). באפריל 1999, בעקבות דרישת התובע הועלתה מכסת השעות והועמדה על 25 שעות לחודש וזאת בישיבת הביקורת אשר נערכה באפריל 1999 (ר' פרטיכל ועדת הביקורת מאפריל 1999, נספח ד' לכתב התביעה).

א. שעות נוספות בשנת 1999

5. טענת התובע היא כי הובטח לו כי ככל שיזדקק למספר שעות גדול יותר תבוצע עימו התחשבנות והוא יקבל על פי שעות העבודה שביצע בפועל.

הטענה בדבר הבטחה מפורשת שניתנה לתובע בעניין זה הועלתה לראשונה במסגרת תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו, בעקבות זאת הועלתה על ידי הנתבעת טענה בדבר הרחבת חזית וכתב התביעה תוקן (ר' ישיבת קדם המשפט מיום 20.11.07). לטענת התובע כך הובטח לו על ידי בעלי התפקידים הרשומים בפרטיכל, מר לאש ומר אביב (סעיף 7.9 לתצהיר). על פי האמור בתצהיריהם של מר לאש ומר אביב במעמד ישיבת הביקורת לא נתנו לתובע כל הבטחה מעין זו (ר' סעיף 3 לתצהירו של מרדכי אביב; סעיף 3 לתצהירו של יהושע לאש). מר אביב לא נחקר על האמור בתצהירו בעניין זה ואילו מר לאש שעדותו היתה נאמנה עלי השיב "לא זכור לי" בתשובה לשאלה "אבל יכול להיות שאם הועדה היא שהטילה עליו נושאים לביקורת, אז יכול להיות שאמרת לו שאם יהיה תוספת שעות נאשר לך אותם" (עמ' 24, שורות 6-8). עוד העיד כי אם היה התובע מגיע לועדה ומבקש אישור לעוד שעות "היינו דנים בזה" (שם, שורה 12).

הטענה בדבר הבטחה מפורשת שניתנה בעניין זה אינה עולה גם בקנה אחד עם פרטיכל הישיבה שם נאמר כי "מר לאש ומר אביב מדגישים כי תקציב שעות העבודה אושר על 25 שעות עבודה לחודש. במידה ולא יספיק ניתן יהיה להעלותו לדיון שוב בועדת הביקורת ולהגדרתו בהתאם" (ר' נספח ד' לכתב התביעה). אמנם לטענת התובע הפרטיכל אינו משקף נאמנה את האמור באותה ישיבה ואולם התובע לא העלה כל השגה בעניין זה קודם למועד בו נודע לו על הפסקת עבודתו (ר' נספח ד' לכתב התביעה המתוקן ממנו עולה כי הפרטיכל נשלח אל התובע להערות כבר בסוף מאי 1999), הפרטיכל כעולה מהעדויות נרשם על ידי עו"ד עופר ויזר (ר' עמ' 29, שורות 12-11) אשר לא זומן לעדות על ידי התובע ומכל מקום גם התובע עצמו אינו טוען כי הוסכם על מסגרת תקציב השונה מ-25 שעות חודשיות כפי שגם שולם לו במהלך שנת 1999.

יתר על כן. הטענה בדבר הבטחה לתגמול בגין שעות נוספות אינה עולה בקנה אחד עם אופי ההתקשרות בין הצדדים. על אף שהמסגרת ההסכמית נקבעה כ-X שעות תמורת תשלום פר שעה, במהות נשאה ההתקשרות אופי של הסכם שכר גלובאלי ולא לפי שעות. ראשית, כעולה מטבלת חישוב השעות אותה הגיש התובע עצמו כתמיכה לביצוע השעות על ידו (נספח יא לתצהיר), התובע לא ביצע עבודה בהיקף של 25 שעות מדי חודש ואף על פי כן גם באותם חודשים בהם ביצע פחות שעות (או יותר), קיבל תשלום בגין 25 שעות חודשיות (ר' נספחים יא, טו2 ו-טו3 לתצהיר). שנית, התובע עצמו העיד כי בעבר עת הועמדה מסגרת השעות על 20 שעות חודשיות ביצע פעמים רבות שעות בהיקף רב יותר ולעיתים אף ממוצע של 29 שעות חודשיות (ר' סעיף 6.2 לתצהיר התובע). למעשה מפרטיכל ועדת הביקורת בו הועלתה מכסת השעות מ-20 ל-25 עולה כי טענת התובע היתה כי על אף שמקבל גמול תמורת 20 שעות חודשיות בפועל הוא מבצע עבודה בהיקף של 25 שעות חודשיות. צורת העבודה והתשלום האמורות מלמדות על הסכמה לתשלום גלובאלי להבדיל מתשלום פר שעה. טענת התובע כי הובטח לו תשלום עבור שעות נוספות אינה מתיישבת עם צורת השכר האמורה ויותר מסתברת המסקנה כי למעשה הובטח לתובע בהתאם לאמור בפרטיכל ישיבת הביקורת, כי ככל שיזדקק התובע לתקצוב שעות העולה על מה שקיבל, יוכל להעלות את הדרישה בפני ועדת הביקורת. העלאה מראש ולא בדיעבד, כעולה גם מעדותו של מר לאש בעניין זה (ר' עמ' 23, שורות 17-16; עמ' 24, שורות 15-14). יצויין בהקשר זה כי היקף השעות הנוספות לו טוען התובע, 57 שעות שנתיות, אינו חורג ממכסת השעות עליהן העיד התובע כי כבר ביצע בעבר בשנים קודמות מעבר למכסת השעות שהוקצבה לו (ר' סעיף 6.2 לתצהיר התובע).

6. כעולה מעדותו ומהטבלה עליה מתבסס התובע להוכחת טענתו בדבר ביצוע השעות הנוספות, טבלה אותה ערך הוא עצמו, כל השעות הנוספות בוצעו בחודש דצמבר 1999 (ר' נספח י"א לתצהיר התובע; עמ' 15, שורות 16-11). עוד עולה מתכתובת אותה צירף התובע עצמו כי לא ראה מניעה להעברת נושאים לינואר 2000 עקב חוסר יכולת לקיים פגישות עם הגורמים הרלוונטיים בדצמבר 1999 (ר' סעיף 25.3.2 לתצהיר התובע על נספחיו). גם מר לאש העיד כי אין מניעה ל"גלישת" נושאים שהביקורת לגביהם לא הסתיימה בשנה פלונית לשנה שלאחר מכן (ר' עמ' 24, שורות 21-18). לנוכח האמור לא ניתן לקבל את הטענה כי התובע היה מחוייב לבצע את הביקורת בהיקף הנטען בלא לבקש מראש את אישור ועדת הביקורת. למעשה גם התובע אישר זאת בהתנהלותו ובעדותו. עבור חודש דצמבר 1999 הגיש התובע חשבון שעות על סך 25 שעות בלבד ולא דרש שעות נוספות. כשנשאל מדוע כך נהג היפנה לפרוטוקול אשר לפיו יש מקום להעלאת הדרישה במסגרת ישיבה, ככל

הנראה של ועדת הביקורת (ר' עמ' 17, שורות 11-3).

אין בידי לקבל את טענת התובע כי למעשה אולץ לעבוד שעות נוספות לאור היקף הנושאים המבוקרים ומכסת השעות שהוקצבה לו. כעולה מפרטיכל ועד הביקורת מאפריל 1999 התובע התריע מראש כי המסגרת התקציבית לא תאפשר לו לערוך ביקורת אלא על 3 נושאים. כעולה מהפרטיכל ועדת הביקורת קבעה סדרי עדיפויות. כעולה מעדותו של מר ידיד ישראלי היקף הביקורת נגזר בין היתר מתקציב השעות שנקבע לכך (ר' עמ' 28, שורה 24 – עמ' 29, שורה 3). כעולה מפרטיכל ועדת הביקורת בכל נושא ניתן להתמקד גם בתתי נושא כאלו ואחרים. כאמור לא היתה מניעה עקרונית לגלוש לשנת 2000, התובע רשאי היה לפנות בשנית לועדת הביקורת ומכל מקום חופשי היה להודיע כי אין באפשרותו לבצע את העבודה במסגרת תקציבית זו ולהפסיק את ההתקשרות.

לבסוף. הדרישה הראשונה המתועדת בכתב של התובע לתשלום עבור השעות הנוספות שביצע הועלתה לאחר שקיבל התובע הודעה על הכוונה להפסיק את עבודתו (ר' עמ' 16, שורות 30-27). אמנם התובע העיד כי כבר פנה בעניין זה בעלפה בחודש פברואר 2000 ליו"ר ועדת הביקורת מר אייזנברג (ר' עמ' 17, שורות 28-20), ואולם התובע בחר שלא לזמן לעדות את מר אייזנברג ומכל מקום תמוה כי לא פנה בעניין זה לנותני ההבטחה לשיטתו, מר לאש ומר אביב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ