אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן דוד נ' רובין מכבסה 2004 בע"מ ואח'

בן דוד נ' רובין מכבסה 2004 בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 10/06/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
58475-08
09/06/2010
בפני השופט:
רונן אילן

- נגד -
התובע:
אליהו בן דוד
הנתבע:
1. רובין מכבסה 2004 בע"מ
2. גיטה רובין
3. צבי רובין
4. אהרון ברייש

פסק-דין

פסק דין חלקי (נתבע 4)

בפני תביעה לתשלום סך של 23,613 ₪ בטענה לחוב בגין אספקת סולר למכבסה אשר הפעילו הנתבעים.

הנתבעים 1 – 3 לא הגישו כתב הגנה ולפיכך ניתנו כנגדם פסקי דין לתשלום מלוא סכום התביעה ובהסכם דיוני ביום 1.7.09 עוכבו ההליכים כנגד הנתבע 4, בכדי למצות את הליכי ההוצאה לפועל כנגד נתבעים 1 – 3. לנוכח הודעת התובע בדבר אי הצלחתו להיפרע מהנתבעים 1 – 3, נמשך הדיון כנגד הנתבע 4 וזה נשוא פסק דין זה.

עיקרי העובדות

התובע הינו בעל עסק לחלוקת דלק וסולר. בשנים הרלוונטיות לתביעה זו, 2005 – 2007, הפעילו הנתבעים מכבסה (להלן: "המכבסה"). בעלת המכבסה הייתה הנתבעת 1, חברת רובין מכבסה 2004 בע"מ (להלן: "החברה") והנתבע 4 הינו מנהל בחברה ובעל מחצית מהון מניותיה. במסגרת פעילותה, רכשה החברה מהתובעת סולר ושילמה תמורתו בשיקים מחשבונה.

עסקי המכבסה נקלעו לקשיים וביום 22.2.07 אף הוכרז חשבון הבנק של החברה כחשבון "מוגבל חמור". כבר ביום 9.7.06 חולל שיק אשר נמסר לתובע ובמהלך פברואר – יולי 2007, חוללו ארבעה שיקים נוספים אשר משכה החברה בגין הסולר אשר ספק לה התובע, בסך כולל של 18,100 ₪. בסמוך לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2007 (א' באלול, תשס"ז) מכרו הנתבעים 3 ו- 4 את המכבסה והגיעו ביניהם להסכמה הכוללת את הפסקה הבאה: "כלל חובות העסק יחולקו בין הצדדים (ברייש/רובין) בחלקים שווים ביניהם – 50% כל אחד)".

ביום 7.10.07 שילם הנתבע 4 לתובע סך של 4,000 ₪. משלא פרעו הנתבעים את חובות החברה, הגיש התובע תובענה זו ובמסגרתה עתירה לחיוב כל הנתבעים בפירעון השיקים.

טענות הצדדים

עתירת התובע התבססה על חמישה שיקים אשר משכה החברה, בסך כולל של 18,100 ₪ ואשר, כאמור, בגינם כבר ניתנו פסקי דין חלקיים כנגד הנתבעים 1 – 3.

לטענת התובע, כאשר נמשכו השיקים על ידי החברה כבר ידע הנתבע 4 כי חשבון החברה מוגבל ודי בכך כדי לחייבו אישית בפירעון השיקים, בין מכוח דיני הנזיקין ובין מכוח הרמת מסך.

בנוסף, טוען התובע כי הנתבע 4 התחייב בכתב ביום 1.3.07 לשאת בחובות החברה ואילו במסגרת ההסכם למכירת המכבסה התחייב לשאת ב- 50% מכלל חובות החברה. לפיכך, טוען התובע שיש לחייב את הנתבע 4 במלוא סכום התביעה.

לטענת הנתבע 4, השיקים נשוא התביעה נמסרו לתובע טרם כניסת חשבון החברה להגבלה.

לעניין הטענה להתחייבותו האישית, טוען הנתבע 4 כי מעולם לא התחייב לכך. נהפוך הוא, לטענת הנתבע 4 ביום 7.10.07 שילם הנתבע 4 לתובע סך של 4,000 ₪ וכנגד זאת הסכים התובע והתחייב שלא להגיש תביעה אישית כנגד הנתבע 4. הנתבע 4 מאשר כי סיכם עם הנתבע 3 על חלוקת חובות החברה ביניהם בחלקים שווים, אך טוען שאין בהסכם זה כדי ליצור מחויבות כלפי התובע, שכלל איננו צד להסכם. לגבי סכום התביעה טוען הנתבע 4 שאיננו מפורט ואיננו מבוסס.

בדיון אשר התקיים ביום 6.5.10 נחקרו התובע והנתבע 4 על תצהיריהם. בתום החקירות סיכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

דיון

טענתו הראשונה של התובע מתייחסת לחבותו האישית של הנתבע 4 לחובות החברה, לנוכח חתימתו על השיקים שמשכה החברה לתובעת בגין הסולר אשר סופק לה, כאשר בעת משיכת השיקים כבר הייתה החברה מוגבלת בחשבון הבנק שלה.

בטיעון זה אין הכוונה להרמת מסך ההתאגדות של החברה אלא להטלת חיוב אישי על מנהל בחברה. אחריות אישית של מנהל בחברה נגזרת מדיני הנזיקין ומוטלת על המנהל בחברה (או על כל אורגן אחר של החברה) בגין עוולה שבצע הוא עצמו. הרמת מסך מאידך, הינה תרופה היוצרת זיקה ישירה בין בעלי מניות בחברה לנושה. בהרמת מסך נפגע עיקרון האישיות המשפטית הנפרד של החברה. לא כן בהטלת חבות אישית לפי דיני הנזיקין המוטלת על בסיס אמות המידה הרגילים לחבות במשפט האזרחי.

עוולת הרשלנות קבועה בסעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). עוולה זו מורכבת משלושה יסודות: חובת זהירות, התרשלות ונזק.

במסגרת היסוד הראשון של עוולת הרשלנות, יש לבחון באם בין המזיק לניזוק התקיימו יחסי קרבה שבעטיים היה על המזיק לצפות את קרות הנזק, הן במישור הפיסי והן במישור הנורמטיבי. כאשר עסקינן בבחינת אחריותו האישית של מנהל בחברה, לא די בעצם כהונתו כדי להקים חובת זהירות אלא שיש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילות רגילה ושגרתית של נושא משרה בחברה, כאשר בקביעת חובת הזהירות על יסוד נסיבות העניין ילקחו בחשבון גם שיקולי מדיניות משפטית.

בעניין דנא, הודה הנתבע 4 בחקירתו כי הוא החתום על השיקים נשוא התביעה, כי היה מורשה החתימה של החברה ובעל מניות בחברה במועד משיכת השיקים. עוד הודה הנתבע 4 כי ביום 22.2.07 הוגדרה החברה כ"מוגבל חמור" (נ/1).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ