אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן דוד נ' משרד הבריאות ואח'

בן דוד נ' משרד הבריאות ואח'

תאריך פרסום : 05/12/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
36748-09-13
26/11/2013
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
אווה בן דוד
הנתבע:
1. משרד הבריאות
2. מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים
3. מנכ"ל משרד הבריאות

פסק-דין

פסק דין

"הלכה היא כי טרם פנייה לבית המשפט על העותר למצות הליכים ולפנות אל הרשות המינהלית לשם קבלת הסעד המבוקש, על מנת שהרשות תבחן את טענותיו, תגבש עמדתה ותיתן החלטה בעניינו. על כן, מקום שבו מוגשת עתירה מבלי שקדמה לכך פנייה לרשות המוסמכת, אין בית משפט זה נדרש לה בהיותה לוקה באי מיצוי הליכים" (בג"ץ 1947/10 נזאל נ' שר הפנים). "טעמו של הכלל אינו טכני או פורמאלי. הרעיון הניצב בבסיסו הוא כי הידברות ישירה עם הרשות המוסמכת, עשויה לפתור את המחלוקת בין הצדדים ולייתר את הצורך בהתדיינות בין כתלי בית המשפט. לעיתים תשתכנע הרשות בצדקתו של הפונה אליה. לעיתים ישתכנע הוא בצדקת הרשות. עתירה לערכאות לעולם תהא מוצא אחרון. יתרה מכך, הפנייה לרשות – והתשובה המנומקת המתקבלת בעקבות כך – מאפשרת בהמשך לבית המשפט לבחון את שיקול הדעת המנהלי שהופעל, ולקיים ביקורת שיפוטית" (בג"ץ 4934/08 מלכית נ' ראש ממשלת ישראל; ראו עוד בג"ץ 6744/12 טורמן נ' שר הפנים; בג"ץ 4415/13 בירן נ' המרכז לגביית קנסות; בג"ץ 9321/12 עיאד נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה). תכליות מהותיות אלו של כלל מיצוי ההליכים אינן מאפשרות להסתפק בעצם קיומה של פנייה מצד העותר אל הרשות המינהלית טרם הגשת העתירה לבית המשפט. יש להתחקות אחר תוכן הפנייה המוקדמת, ולוודא כי היא אכן עונה על התכלית המהותית של מתן הזדמנות נאותה לרשות המינהלית להשתכנע מטענות הפונה, או לחלופין – לשכנע אותו בצדקת עמדתה, וכך או כך לחסוך את הגשת העתירה. בהתאם, מצינו דחיית עתירה על הסף אף בהתקיים פנייה מוקדמת (במובנה הטכני) לרשות טרם הגשת העתירה, אלא שעדיין "העותרים לא מיצו הליכים בטרם הגשת העתירה לבית משפט זה, ולא העלו את הטענות המועלות בה בפניותיהם לשר הפנים ונציגיו" (בג"ץ 7642/12 סיעת תנופה נטו במועצה המקומית בית-דגן נ' שר הפנים; ההדגשה הוספה). אכן, בבוא בית המשפט לקבוע כי קוימה חובת מיצוי ההליכים מול הגוף המינהלי, שומה עליו לבחון "מהן הטענות המדויקות שאותם גורמים העלו בפניו, אם בכלל, ומהן התשובות והנימוקים שניתנו להם בתגובה" (בג"ץ 4934/08 הנ"ל). השוואת "הטענות המדויקות" שהוצגו בפני הרשות המינהלית טרם הגשת העתירה אל מול הטענות שבעתירה, היא המפתח לקביעה האם ניתנה לרשות הזדמנות נאותה לבחון את עילת העתירה טרם הגשתה.

עריכת השוואה כזאת מלמדת כי העותרת לא עמדה בחובת מיצוי ההליכים. אמנם בפניותיה למשיבים טרם הגשת העתירה ביקשה מהם העותרת את שמבקשת היא כסעד עיקרי בעתירה, קרי: לפטור אותה מהחובה לעמוד לבחינה טרם קבלת תעודת פיזיותרפיסטית לפי חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, תשס"ח-2008 (להלן – החוק). דא עקא, הנימוקים שהציגה העותרת בפני המשיבים באותן פניות מוקדמות לשם ביסוס הדרישה לקבלת פטור מבחינה, שונים בתכלית מהנימוק המרכזי עליו מבוססת העתירה. העתירה מבוססת בעיקרה על הטענה שהעותרת הגישה את בקשתה לחידוש תעודת ההכרה במעמד פיזיותרפיסטית לפני יום 22.7.05, ואף המציאה למשיבים את המסמכים הנדרשים טרם מועד זה, ואילו המשיבים הם שהשתהו בטיפול בבקשה, ולפיכך יש לראות את העותרת כמי שהחזיקה ביום 22.7.05 בתעודת הכרה תקפה כדרישת סעיפים 58(א) ו-58(ב) לחוק. טענה זו משלבת בתוכה טיעון עובדתי וטיעון משפטי, ואינה (כפי שנטען בסעיף 43 להודעת העותרת מאתמול) טענה משפטית גרידא. אלא שכאמור, באף לא אחת מפניותיה המוקדמות של העותרת למשיבים טרם הגשת העתירה לא הוזכר, אף לא ברמז, כי היא זכאית להיות מופטרת מחובת הבחינה משום שהגישה את בקשתה לחידוש תעודת ההכרה והמציאה את כל המסמכים לפני יום 22.7.05. מאחר שהטענה לא הועלתה על ידי העותרת, היא גם לא נבדקה על ידי המשיבים, ונמצא כי בית המשפט מתבקש לבחון כעת את תוקפו של שיקול דעת מינהלי שטרם הופעל משום שהעותרת לא הניחה לפתחה של הרשות המחליטה את הגרסה המועלית בעתירה ולא אפשרה לרשות להתמודד עם אותה גרסה ולגבש בה עמדה.

ודוק: שלא כפי שנטען על ידי העותרת בהודעתה מאתמול, העתירה אינה מבוססת על שתי טענות: טענה אחת שהעותרת הייתה בעלת תעודת הכרה ביום 22.7.05, וטענה שנייה שבשל השתהות המשיבים בחידוש התעודה יש לראות את העותרת כמי שהחזיקה בתעודת הכרה במועד האמור. על פי מהלך הטיעון בעתירה, מדובר בטענה אחת ויחידה. הלא נאמר במפורש בסעיף 83 לעתירה כי "כלל לא ברור כיום האם תעודת ההכרה שהייתה בידי העותרת בטרם נלקחה על ידי המשיב 2 הייתה זמנית, אם לאו". מלבד העובדה שקיימים מסמכים חד-משמעיים מזמן אמת של משיב 2 המבהירים כי תוקף התעודה פג עוד בשנת 1993 (נספחים י'1-י'2 לעתירה), הרי מאחר שהעותרת אישרה בעתירה כי לא ברור לה האם החזיקה בתעודת הכרה זמנית או קבועה, אין באפשרותה לבסס דרישת סעד על עובדה המוטלת אצלה בספק (מה עוד שגם עובדה זאת, היינו שהעותרת החזיקה בתעודת הכרה קבועה, אינה נזכרת באף לא אחת מפניותיה המוקדמות למשיבים). אכן, בהמשך העתירה (סעיף 87) מובהר כי טענת העותרת הנה "כי בנסיבות אלו יש לראות בה כמי שהייתה בעלת תעודת הכרה במעמד ביום 22.7.05, שכן היא הייתה זכאית לתעודה כאמור באותו מועד, ורק בשל התנהלותו של המשיב 2 היא לא קיבלה את התעודה במועד". הפוך בה והפוך בה בהתכתבות שניהלה העותרת עם המשיבים טרם הגשת העתירה, ולא תמצא בה טענה שכזאת.

הדברים נכונים ביתר שאת לגבי הסעד החלופי המתבקש בעתירה, והוא לאפשר לעותרת להיבחן בשפה הצרפתית. הפעם מדובר לא רק בהנמקה שלא נכללה בפנייה המוקדמת, אלא בסעד חדש אותו העותרת כלל לא ביקשה מהמשיבים טרם הגשת העתירה. בהקשר זה לא יועיל לעותרת האמור במכתבה למשיב 2 מיום 1.1.12: "אני מוכנה ללכת למבחן בעל פה. אבל אם הוא בכתב לא אעבור אותו. אני קוראת/כותבת עברית ברמה של ילד בן 5". דברים אלה אינם יכולים להתפרש אלא כבקשה של העותרת להיבחן בעל פה בשפה העברית, אותה היא אמנם דוברת (כאמור קודם לכן במכתב: "אני רק מדברת עברית") אולם קוראת וכותבת ברמה נמוכה ביותר. אין כל אפשרות לפרש את הדברים כבקשה להיבחן בעל פה בצרפתית, שהנה שפה בה העותרת שולטת היטב גם בקריאה ובכתיבה ולפיכך לגביה אין היא זכאית להקלה בדרך של המרת הבחינה בכתב בבחינה בעל פה. לעומת זאת, הסעד החלופי המתבקש בעתירה הנו בחינה בצרפתית, וכאמור סעד זה לא התבקש בפנייה המוקדמת, כך שהעדר מיצוי ההליכים לגביו חמור עוד יותר.

בהעדר פנייה מוקדמת הולמת, העולה כדי מיצוי הליכים מהותי, אין לראות את הרשות המינהלית כמי שניתנה לה "הזדמנות להפעיל סמכותה ולגבש עמדתה בנושא השנוי במחלוקת" (בג"ץ 4934/08 הנ"ל). בהעדר התגבשות סמכותה של הרשות, טרם התגבשה אף סמכות הביקורת של בית המשפט על פעולת הרשות. לפיכך דין העתירה להימחק על הסף. אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ