אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן דוד נ' בלליס

בן דוד נ' בלליס

תאריך פרסום : 20/07/2010 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
13016-05-10
18/07/2010
בפני השופט:
רמי חיימוביץ

- נגד -
התובע:
אביבה בן דוד
הנתבע:
ג'לברטו בלליס
פסק-דין

פסק דין

הנתבע הוא אדריכל במקצועו. ב-28/3/05 שכרה התובעת את שירותיו של הנתבע לצורך קבלת היתר בניה להחלפת גג אסבסט בגג בטון בבית השייך לאימה ז"ל. כיום שייך המבנה ליורשי האם – התובעת, אחיה ואחיותיה (שמונה במספר). בהתאם להסכם יקבל הנתבע שכר כולל של 5,000 ₪ בשיעורים, כאשר כל ההוצאות יחולו על המזמין (התובעת). במעמד ההסכם שולם סכום של 1,000 ₪ ומע"מ וזהו הסכום היחיד ששולם לנתבע עד כה.

אין חולק כי עד היום לא הושג היתר הבניה המבוקש, ומכאן תביעתה של התובעת הטוענת כי הנתבע התרשל בטיפול בתיק, ולמעשה הזניח אותו, וכי כתוצאה מהתנהלותו נגרמו לה נזקים והוצאות אותם היא תובעת: סך 1,000 ₪ ומע"מ ששולמו לנתבע; הוצאות בסך 4,357 ₪ בגין מפה טופוגרפית ועדכונה, פתיחת תיק בעיריית ת"א, נסח טאבו ופרסום; הפסד של 10,000 ₪ בשל פטור מאגרת בניה שהיה מתקבל לו האם המבוגרת עדיין הייתה בחיים; עגמת נפש בשיעור 10,000 ₪.

הנתבע טוען כי העיכובים במתן הרישיון היו בלתי נמנעים ונבעו מהתנהלותה של התובעת ובני משפחתה, בין השאר משום שמדובר במבנה בלתי חוקי שהכשרתו חייבה פעולות רבות שלא היו צפויות מראש. הנתבע מוסיף ומציין כי התובעת מסרבת לשלם עבור הוצאות נדרשות שונות, לרבות הוצאות מהנדס שיבדוק את הדירה בהתאם לתמ"א 38 (רעידות אדמה) ובכך מעכבת את ההליכים. אציין כי הנתבעת הציגה מסמך המעיד כי תמ"א 38 אינה חלה במבנה נמוך וקטן דוגמת המבנה נושא ההסכם.

אפתח ואומר כי תביעתה של התובעת נתקלת בקושי מהותי ביותר שכן המגרש והמבנה נושא התביעה כלל אינו שייך לה והיא אחד מבין יורשים רבים המחזיקים בו. בנסיבות אלו ספק רב אם יש לתובעת עצמה עילת תביעה בגין כל הנזקים, ובוודאי שאין לה כל עילת תביעה בגין ההפסד הנטען של פטור מאגרת בניה - שלא הוכח – שכן הסכום מתחלק בין כל היורשים. בנסיבות אלו דין התביעה בגין ראש נזק זה להידחות מן הטעם הזה לבדו.

קושי זה חל כאמור גם בנוגע להוצאותיה הנתבעות של התובעת. אמת, כל החשבוניות שהוצגו הן על שם הנתבעת ואני מקבל את עדותה כי היא זו ששילמה בפועל את הסכומים, אולם מדובר בסכומי כסף שהוצאו על-ידה עבור אחרים ובשמם ועל-פני הדברים נראה כי מדובר בנזק המשותף לכל היורשים ולא לתובעת לבדה. עם זאת אינני דוחה את התביעה מטעם זה בלבד, אלא לגופה, שכן מצאתי שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהנתבע התרשל ולא נהג כראוי בנסיבות העניין.

ה"ראיה" המרכזית – ולמעשה היחידה – להתרשלותו הנטענת של הנתבע היא חלוף הזמן, ואף מדובר בזמן רב למדי, בנסיבות העניין אין בנתון זה כשלעצמו כדי להוות ראיה ניצחת לרשלנות הנתבע או כדי להפוך את נטל הראיה. לעומת זאת, הנתבע מצדו הצביע על פעולות מסוימות שנעשו ועל נסיבות שהביאו לעיכוב הליכי הרישוי בתיק, בעיקר בשל בניה בלתי חוקית במבנה ואף קיימים צווי הריסה של בית-המשפט העירוני בת"א. יתרה מכך, מן העדויות והמסמכים עולה כי תהליכים שונים שהיו באחריות בעלי הקרקע (התובעת ויתר היורשים) הושלמו רק מהלך 2009 או תחילת 2010. כך לעניין פרסום התכנית שבוצע על-פי חשבונית התשלום בפברואר 2009, וכך לגבי חתימת היורשים על תכנית הבניה שבוצעה בשלהי 2009 לערך, ואני מפנה למכתבה של התובעת מ-27/1/10 שנפתח במילים "לפני חודש מסרתי לך חתימות של כל האחים על התכנית כפי שביקשת". בנסיבות אלו, לא מצאתי שהוכח כי הנתבע אכן התרשל.

עוד אוסיף, כי מרבית ההוצאות אותן תובעת התובעת הן הוצאות ראשוניות הנדרשות לפתיחת התיק, כשגם עדכון המפה הטופוגרפית נעשה על פי החשבונית שצורפה באוקטובר 2005, כחצי שנה אחרי ההסכם בין הצדדים, כשבגין המפה הטופוגרפית עצמה לא צורפה חשבונית כלל (אלא רק תרשומת בכתב יד). בנסיבות אלו קשה לקבוע כי מדובר בהוצאות שהוצאו בשל רשלנות הנתבע ולא הוכח גם שהמסמכים והפרסומים – ולמצער חלקם – לא יוכלו לשמש את התובעת ובני משפחתה במסגרת בקשה אחרת אם תוגש.

ראש הנזק בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש לא הוכח.

נוכח כל האמור לעיל אני קובע כי אף שחלף פרק זמן ארוך למדי שבו לא עלה בידי הנתבע לקדם את תכניות הבניה, לא הוכח שמדובר בשיהוי שנגרם באשמתו וברשלנותו של הנתבע, ולא הוכחו גם הנזקים הנתבעים, כשאף קיים ספק רב אם לתובעת עצמה קיימת עילת תביעה בגינם. אבקש להבהיר שאינני קובע כי הנתבע נהג כראוי, אולם נטל ההוכחה הוא על התובעת להוכיח הן את רשלנותו של הנתבע והן את נזקיה והיא לא עמדה בנטל זה. בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה.

בהתאם להסכמתו בדיון אני מורה לנתבע להעביר לידי התובעת, בתוך 30 ימים, את כל המסמכים הנוגעים לחוזה שבין הצדדים ולמבנה נושא התביעה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

התובעת רשאית להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין.

ניתן היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ