אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן דוד אוחיון ואח' נ' גולדפינגר

בן דוד אוחיון ואח' נ' גולדפינגר

תאריך פרסום : 31/01/2011 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
36933-06-10
31/01/2011
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
1. אפרים אוריון
2. יעקב בן דוד אוחיון

הנתבע:
יאיר גולדפינגר

החלטה

בפניי בקשה של הנתבע לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיו, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

עסקינן בתובענה על דרך של המרצת פתיחה, בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הלוואה מסויימת אותה נטל התובע מהנתבעים, תישא ריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד.

יצויין כי ביום 10.12.2009 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרו של תיק ה"פ 699/08, תובענה קודמת של התובעים נגד אותו נתבע, בגדרה עתרו לסעד הצהרתי בדבר מנגנון ההצמדה של ההלוואה. התובעים חוייבו בתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪. התובעים לא פרעו את חוב ההוצאות שהושת עליהם וגם לא את חוב הקרן של ההלוואה.

אין חולק כי מצבם הכלכלי של התובעים בכי רע: כך טוען הנתבע וכך מודים גם התובעים. יחד עם זאת, על מנת לחייב את התובע בהפקדת ערובה נדרשות נסיבות נוספות, שכן עוניו של תובע איננו מהווה סיבה מספקת לחייבו בהפקדת ערובה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית ע' 899).

במקרה דנן מתקיימות נסיבות המצדיקות הפקדת ערובה. לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות בסוגיה זו, התובעים לא קיימו את חובתו של בעל דין למצות את כל טענותיו בהליך אחד. התובעים הגישו את התביעה הנוכחית רק לאחר שנדחתה תביעתם הקודמת, למרות שיכולים היו לכלול את ההצהרה המבוקשת בהליך הנוכחי, עוד בגדרו של ההליך הראשון, שהרי עסקינן באותה הלוואה ממש בשתי התובענות. כבר נפסק לא אחת כי בעל דין חייב לרכז את כל טענותיו נגד יריבו במסגרת הליך אחד.

פסק הדין המנחה בסוגייה זו הוא ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, שם נקבע:

"מקום שתביעה נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם נבלעה (merged) בפסק הדין ... וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום ( bar) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת..." (ע' 583).

גם אם קיימים הבדלים מסויימים בין הטענות בשני ההליכים, אך במהות מדובר באותה פרשה עובדתית, עדיין עשוייה לעמוד לבעל דין הטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין:

"אם כל אחת משתי התביעות מבוססת על עילה שהיא ביסודה זהה, אך התביעה השניה מכילה פרט או פרטים שלא נכללו בתביעה הקודמת, הגם שהיו קיימים בעת שזו הוגשה, אזי במשפט השני תעמוד לנתבע הטענה של מעשה בית דין". (ע"א 246/66 הנ"ל בע' 593).

הכלל הוא שמעשה בית דין משתיק גם טענה שלא נטענה:

"התובע חייב לרכז בכתב התביעה את כל העובדות הנוגעות למעשה או לעיסקה שהולידו תובענתו, ומעשה בית דין משתיק גם טענה שלא נטענה. ... חובתו של התובע לרכז בכתב התביעה את כל הפרטים ... היא הנותנת, שפסק הדין משתיק תביעה חדשה הנובעת מהמעשה או מהעיסקה ששימשו יסוד לתביעה הראשונה. עילה לענין מעשה בית דין רחבה יותר מאשר עילה לענין הדיון בתובענה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית ע' 347).

על הרציונל העומד בבסיס הכלל, ועל החובה המוטלת על בעל דין לרכז את טענותיו בהליך אחד, עמד בית המשפט בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' פ"ד נז(5), 166 ,עמ' 183-184:

"הרציונל לכלל השתק העילה טמון באינטרס למנוע הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בענין שכבר נדון והוכרע או שניתנה הזדמנות לבעל הדין להעמידו לדיון ולהכרעה במסגרת התובענה הראשונה וכן באינטרס הציבור למנוע עומס יתר על מערכת השיפוט בהתדיינות בענינים שכבר נדונו ... אמת המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה האם מדובר בשתי התדיינויות באותו ענין עצמו, ומקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות - ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה - במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות." (ההדגשות אינן במקור)

בנסיבות אלה, בהן מוגשת תובענה שניה בענין שניתן היה להעלותו במסגרת התובענה הראשונה, דומה כי סיכויי ההצלחה של התביעה הנוכחית קלושים למדיי, לנוכח טענה אפשרית של מעשה בית דין.

לא שוכנעתי כי יש ממש בטענת התובעים לפיה הנתבע הוא שהביאם למצב הכלכלי הקשה בו הם נתונים כיום. נזכיר כי דווקא התובעים הם שנטלו הלוואה מן הנתבע, אך לא טרחו לפרוע אותה עד היום.

לבסוף, תשובת התובעים אינה נתמכת בתצהיר למרות שהיא כוללת טיעונים עובדתיים לרוב.

לפיכך, בשים לב לסיכויי ההצלחה הקלושים של התביעה ולכך שהתובעים מצויים במצב כלכלי קשה, ולא שילמו לנתבע את חובו, יש מקום להתנות את ברור התביעה בהפקדת ערבון. בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערבון בסך 40,000 ₪, ואין מקום להשית ערבון בסכום של 200,000 ₪ כמבוקש על ידי הנתבע, שכן לא מדובר בסכסוך מורכב.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. התובעים יפקידו בקופת בית המשפט עד ליום 15.3.2011 ערבון בסך של 40,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, שאם לא כן- תידחה התובענה.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ