אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בכר ואח' נ' אריוביץ ואח'

בכר ואח' נ' אריוביץ ואח'

תאריך פרסום : 11/11/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
1946-10
07/11/2011
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
התובע:
1. ראובן בכר
2. רות בכר

הנתבע:
1. שלמה אריוביץ
2. שולמית אריוביץ

פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד.

1. ברקע ההליכים עומדות העובדות והטענות הבאות. התובעים היו בעלי הזכויות בנכס מקרקעין. ביום 30.3.08 התקשרו התובעים עם הנתבעים בהסכם למכירת זכויותיהם בנכס לנתבעים (להלן – הסכם המכר). קדם להסכם המכר הסכם שכירות ואופציה מיום 15.7.03 (להלן – ההסכם הראשון). התובעים טוענים, כי הנתבעים חבים להם כספים, אותם היה עליהם לשלם על פי הסכם המכר. הנתבעים טוענים, כי התמורה שולמה במלואה. בתביעה שכנגד שהגישו טוענים הנתבעים, הם התובעים שכנגד, כי הם זכאים לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם הראשון. נטען גם להשבה של הפרשי שער אשר נוצרו, לטענתם, בתשלומים שבוצעו. אדון תחילה בתביעה העיקרית. אחרי כן, אדון בתביעה שכנגד.

התביעה העיקרית

2. נקודת המוצא לדיון מצויה בהסכם המכר. בהסכם נקבע כי התמורה שתשולם בגין נכס המקרקעין היא סך השווה ל – 75,000 דולרים של ארצות הברית. נקבע (סעיף 3(א)) כי חתימת הצדדים על הסכם המכר מהווה קבלה על תשלום בסך של 55,000 דולר. נקבע עוד כי היתרה (היינו, 20,000 דולר) תשולם לידי המוכר לאחר רישום הנכס על שם הקונה (סעיף 3(ב)). נקבע עוד, כי התמורה הנזכרת בסעיף 3 היא סופית וקבועה, ולא תשתנה מכל סיבה שהיא. נקבע גם, כי בפועל יבוצעו התשלומים בשקלים חדשים. בנספח להסכם, מיום 1.6.08, נקבע כי השער היציג לפיו ייעשו התשלומים לא יפחת מ – 4.25 ₪ לדולר, וזאת למרות האמור בכל הסכם אחר.

3. הנתבעים מפנים להסכם הראשון, משנת 2003. בהסכם זה נקבעו דמי מפתח ודמי שכירות מהוונים ל – 10 שנים בסך של 25,000 דולר. נקבעה אופציה לרכישת הזכויות בנכס, תמורת סכום נוסף של 50,000 דולר. בסך הכל, בדומה להסכם המכר, מדובר גם על פי ההסכם האמור (להלן – ההסכם הראשון) על תמורה כוללת בסך של 75,000 דולר. לטענת הנתבעים, שילמו לתובעים כספים בהמשך לחתימה על ההסכם הראשון, ועוד בטרם חתימת הסכם המכר, בסך העולה על 25,000 דולר. לטענתם, חרף האמור בהסכם המכר, לפיו נותרה יתרת תשלום של 20,000 דולר, בפועל שילמו עד לחתימה על ההסכם האמור סך של 65,635 דולר. על פי טענה זו, היתרה לתשלום בעת החתימה על הסכם המכר עמדה על 9,365 דולר, ולא על 20,000 דולר. עוד טוענים הנתבעים, והדברים יפורטו בהמשך, כי לאחר החתימה על הסכם המכר, ביצעו תשלומים נוספים.

4. יש בטענה זו מימד של סתירה למסמך בכתב, הוא הסכם המכר, עליו חתומים הצדדים. לכאורה לא ברור מדוע יחתמו הנתבעים על הסכם מכר, לפיו חובם לתובעים עומד על 20,000 דולר, אם החוב הלכה למעשה הוא קטן יותר, ובמידה משמעותית. עם זאת, המדובר בעניין שניתן לבררו בנקל מתוך המסמכים בכתב. ככל שקיימות ראיות אובייקטיביות מהן עולה כי שולם הלכה למעשה סכום גדול מ – 55,000 דולר, בו נוקב ההסכם, אין מניעה לבחון אותן, שמא אין האמור בהסכם המכר תואם את המציאות האובייקטיבית העולה מן הראיות. גישה זו מתחזקת נוכח עדותה של עו"ד בן שמואל, אשר טיפלה בעיסקה. עו"ד בן שמואל מסרה, כי הסכום של 55,000 דולר שנכתב בהסכם המכר לא היה מבוסס על הסכומים ששולמו בפועל על ידי הנתבעים לידי התובעים עד לאותה נקודת זמן, כי אם על צרכים ואילוצים שונים הנוגעים לתובעים (ראו בעמוד 14). נוכח כל האמור, אבחן מה עולה מן הראיות שבפניי, לעניין הסכומים ששולמו.

5. הנתבעים הציגו אישורים בדבר תשלומים של 10,000 דולר (30.7.03), 20,000 דולר (3.5.04), 7,000 דולר (26.6.05), ו - 27,590 ₪ (10.12.05, 5,957 דולר על פי השער היציג הידוע באותו מועד). המדובר בקבלות החתומות על ידי התובע. עולה מהן תשלום בסכום כולל של 42,957 דולר.

6. הוצגה גם העברה בנקאית על סך של 35,475 ₪ לידי התובעים, שנעשתה ביום 11.10.05. ההעברה לא בוצעה על ידי הנתבעים, כי אם על ידי צד ג'. אין בפניי, עם זאת, תשתית או טיעון ממשיים מטעם התובעים הסותרים את טענת הנתבעים לכך שמדובר בתשלום בגדרי ההתקשרות בין הצדדים. נכון ליום התשלום, מדובר בסכום של 7,679 דולר, על פי שערו היציג של הדולר במועד האמור. בהצטרף לסכום הנקוב בפיסקה 5, מתקבל סך של 48,914 דולר.

7. הנתבעים מפנים גם להוראת סעיף 6(א) להסכם הראשון, לפיו שולמה במעמד חתימתו של הסכם זה סך של 15,000 דולר. התובעים אינם חולקים על כך. בהוספת סכום זה, מתקבל סכום של 63,914 דולר ששולם על ידי הנתבעים עובר לחתימה על הסכם המכר.

8. הוצגו ראיות גם על תשלומים לאחר החתימה על הסכם המכר. מן החומר שבפניי עולה, כי הנתבעים שילמו ביום 14.4.08 אגרות עירייה בסך של 303.4 ₪, וסך של 17,468 ₪ ביום 12.10.08. לגבי הסכום הראשון, עולה מן הקבלות שהוצגו כי מדובר בתשלומים עבור קבלת אישורים שהתובעים היו אחראים להשיג (סעיף 10(ב) להסכם המכר). בהקשר זה, איני מייחס חשיבות רבה לכך שאחת מן הקבלות שצורפו נושאת את שם התובעים, והאחרת את שם הנתבעים. בסך הכל, על פי השער היציגים הרלוונטיים נוכח הנספח להסכם המכר, השער היציג הרלוונטי לתשלום שנעשה באוקטובר 2008 הינו 4.25 ₪, ולא השער היציג בפועל באותו מועד, אשר היה נמוך יותר. ראו לדיון בעניין זה בהמשך. הנספח אינו חל על התשלום שנעשה בחודש אפריל, שכן תשלום זה קדם בזמן לחתימה על הנספח. , מדובר בסך של 4,194 דולר. בהצטרף לסכום ששולם עד אותו מועד, מתקבל סך של 68,108 דולר.

נוכח הנספח להסכם המכר, השער היציג הרלוונטי לתשלום שנעשה באוקטובר 2008 הינו 4.25 ₪, ולא השער היציג בפועל באותו מועד, אשר היה נמוך יותר. ראו לדיון בעניין זה בהמשך. הנספח אינו חל על התשלום שנעשה בחודש אפריל, שכן תשלום זה קדם בזמן לחתימה על הנספח.

9. (א) הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי שילמו ביום 21.9.08 סך של 15,590 ₪ לעו"ד בן שמואל. המדובר, על פי הטענה, בפירעון שכר טירחה שהיו חייבים התובעים. לטענת הנתבעים, יש לראות סכום זה כחלק מן התשלום בגין הסכם המכר. אני מקבל טענה זו. עו"ד בן שמואל העידה בפניי. עדותה הברורה היתה, כי הסכום האמור היווה תשלום עבור שירות שניתן על ידה לתובעים. דבריה של עו"ד בן שמואל נתמכים בכיתוב על גבי החשבונית. נוכח עדות אמינה זו, אני מקבל את טענות הנתבעים בנקודה זו.

(ב) יצויין, כי גם אם הנתבעים לא היו חייבים לבצע את התשלום עבור התובעים, ואף כי אין הוראה מפורשת בהסכם הדנה בעניין, אין בכך כדי למנוע מן הנתבעים להעלות טענת קיזוז על יסוד הסכומים ששילמו לעו"ד בן שמואל. מדובר בתשלום שנעשה עבור שירות שניתן לתובעים. התשלום בוצע על מנת לאפשר את ביצוע הרישום של הזכויות בנכס על שם הנתבעים. מטיעוני התובעים לא עולה סיבה סבירה שלהם להתנגד לפירעון החוב בשמם ועבורם (ראו סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979; ראו להוראה ברוח זו, בסעיף 3(ב) להסכם המכר). הואיל ומדובר בחוב הנוגע במישרין לעיסקה, הוא ניתן לקיזוז מן התמורה המוסכמת. על פי השער היציג המזערי עליו הסכימו הצדדים (4.25 ₪ לדולר), מדובר בסכום של 3,668 דולר. יש לראות סכום זה כסכום ששולם לתובעים, או כסכום שהנתבעים זכאים לקזזו (וראו בהקשר זה את הודעת הנתבעים לתובעים מיום 26.10.08, נספח ו' לכתב התביעה).

(ג) בהקשר זה, אני דוחה את טענת התובעים, כי מדובר בפעולות שביצעה עו"ד בן שמואל כחלק מחבות הנתבעים להעביר את המחסן על שמו של הקונה (סעיף 4 להסכם המכר). ברם, מעדות עו"ד בן שמואל עולה כי מדובר בפעולות שעניינן הסרת שעבוד (עניין שהיה באחריות התובעים על פי ההסכם), ובשינוי ייעוד (ראו גם הרישום, הקטוע בחלקו, על גבי הקבלה המתעדת את התשלום). אין מדובר בנושאים שהיו באחריות הנתבעים על פי הסכם המכר.

(ד) מעדות עו"ד בן שמואל עולה עוד, כי לא נחתם הסכם שכר טירחה בכתב בינה ובין התובעים. אין בכך כדי לשנות. על פי עדותה הברורה של עורכת הדין, מדובר בשירותים מקצועיים שביצעה עבור התובעים ולבקשתם. אין לצפות כי השירות ייעשה ללא תמורה. אין בפניי תשתית או טיעון המלמדים, ולו לכאורה, כי הסכום שנגבה בפועל לעניין זה היה בלתי סביר. העובדה, שמדובר בסכום גבוה פי כמה מזה ששילמו הנתבעים לעו"ד בן שמואל עבור שירותיה בגדרי העיסקה אינה ראייה לאי סבירותו. כעולה מעדותה של עו"ד בן שמואל, הפעולות שביצעה עבור התובעים מורכבות בהרבה מאלה שבוצעו עבור הנתבעים, ומכאן הפער. עדות עו"ד בן שמואל לעניין זה היתה סבירה, ולא נסתרה.

(ה) מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח העובדה, שעו"ד בן שמואל לא זכרה אם פנתה לתובעים בטרם גביית הסכום האמור מן הנתבעים. אין בעניין זה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענות הנתבעים בנקודה זו.

(ו) לא שוכנעתי גם מטענת התובעים לסתירה בעדותה של עו"ד בן שמואל. עו"ד בן שמואל נשאלה האם פנתה לנתבעים כדי שישלמו את חובם של התובעים. היא לא זכרה, אך העלתה אפשרות כי אמרה לנתבעים שבלא תשלום, לא יהיה רישום (עמוד 15). בפועל, מצביעים התובעים על כך, שהתשלום בוצע לאחר הרישום.

(ז) אין בכך סתירה הכרחית לעדותה של עו"ד בן שמואל. האפשרות שהועלתה על ידה לא נטענה כעובדה חד משמעית. זו אף זו, כפי שציינה עו"ד בן שמואל, אפשר כי הסתפקה בהתחייבות של הנתבעים לשלם את הסכום האמור, ולא עיכבה את ביצוע הרישום עד לתשלום בפועל. סיכומו של עניין זה, אין בטיעוני הנתבעים לעניין זה כדי להביא לשינוי במסקנתי, כי יש לראות את הסכום ששולם לעו"ד בן שמואל, כסכום שנפרע על ידי הנתבעים לזכות התובעים.

10. המסקנה היא, כי הוכח תשלום כולל על ידי הנתבעים בסך של 71,776 דולר. נותרה, אפוא, לתשלום יתרה בסך של 3,224 דולר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ