בית הדין הארצי לעבודה- העסקת עובדים ללא ביטוח רפואי

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1. המערערת, קבוצת דיוטי נכסים השקעות ופיננסים בע"מ (להלן: המערערת או החברה), הורשעה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעבירה של העסקת 2 עובדים זרים מבלי שהסדירה עבורם ועל חשבונה ביטוח רפואי כדין, עבירה לפי סעיף 1ד ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991. על המערערת הושת קנס בשיעור של 25,000 ש"ח, והיא חויבה לחתום על התחייבות להימנע מעבירה על החוק, על סך של 30,000 ש"ח. כמו כן, בשלב ראשון, הרשיע בית הדין האזורי את המערער 2, מר ניסים חודדה (להלן: המערער), מנהל פעיל במערערת, כנושא משרה, בעבירה לפי סעיף 5, סעיף 1ד וסעיף 2(ב)(3) לחוק, בכך שהפר את חובתו לפקח ולעשות ככל שאפשר למניעת העבירה שביצעה המערערת. בהמשך לכך, קיבל בית הדין האזורי את המלצת שירות המבחן וביטל את הרשעת המערער, תוך שהורה על ענישה בהתאם לאמור בתסקיר שירות המבחן - ביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות (השופטת דלית גילה; הע"ז 54981-02-12). בערעורם מבקשים המערערים מבית דין זה "לבטל את הכרעת הדין של בית משפט קמא", ולזכות אותם מכל אשמה.

נקדים ונאמר, כי לא מצאנו מקום לקבל את הטענות שבערעור וכי דין הערעור להידחות.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

2. כתב האישום כנגד המערערים הוגש לבית הדין האזורי, לאחר שהתקבלה בקשת המערערת להישפט, תחת הקנס המינהלי שהוטל עליה בגין העבירות מושא האישום. על פי הנטען בכתב האישום, המערערת הייתה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום חברה בע"מ, שעסקה בביצוע עבודות שיפוץ בבניין שבבעלותה ו/או בהחזקתה ברחוב שדרות פל-ים 5 בחיפה (להלן גם: הבניין). ביום 28.12.2010 במהלך ביקורת שנערכה על ידי מפקחים מטעם משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה באתר, אותרו במקום שני עובדים זרים אזרחי אריתריאה שפרטיהם מצוינים בכתב האישום, אשר עסקו בעבודות ניקיון של פסולת בניין.

בכתב האישום נטען כי המערערת העסיקה את העובדים, מבלי שהסדירה עבורם, ועל חשבונה, ביטוח רפואי כדין. כנגד המערער נטען כי הפר את חובתו כנושא משרה לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת העבירה שביצעה המערערת.

3. במסגרת תשובתם לאישום, המערערים לא כפרו בכך שהעובדים מושא האישום לא היו אזרחי ישראל ותושביה במועד הרלוונטי. המערערים הודו כי המערער 2 הוא מנהל פעיל בחברה המוסמך לחייב אותה, וכי המערערת היא בעלת זכויות החכירה בבניין מושא כתב האישום. עם זאת נטען בשלב זה של הדיון, כי אין הבניין בהחזקת המערערת והוא מושכר ל-10 שוכרים שונים. המערערים כפרו בכך שהמערערת עסקה בעבודות שיפוץ בבניין, ובכך שהעסיקה את העובדים הזרים כנטען בכתב האישום. בהתאמה, המחלוקת העיקרית שלה נדרש בית הדין אזורי בהכרעתו מושא הערעור היא האם המערערת העסיקה את העובדים מושא האישום. כמו כן, התעורר בהמשך ההליך הצורך להכריע בשאלת מעמדו של המערער בחברה.

4. בדיון ההוכחות שהתקיים בבית הדין האזורי העידו מטעם המשיבה המפקחים מר לחיאני ומר טולדנו אשר ערכו את הביקורת כמתואר בכתב האישום. מטעם המערערים העידו המערער וכן מר יוסף אלול.

5. לשלמות התמונה נעמוד עוד בקצירת האומר על עובדות רלוונטיות נוספות שאינן שנויות במחלוקת, כפי שעולה ממסמכי התיק ומהכרעת הדין כמפורט להלן.

הביקורת מושא האישום נערכה בבניין על ידי המפקחים מר לחיאני ומר טולדנו. במועד עריכת הביקורת המערער לא נכח במקום; לפי המתואר במסמך תיאור המקרה שנרשם בידי לחיאני והוגש כראיה לתיק (ת/1),  ביום האירוע נמצאו בתוך הבניין הנמצא בשיפוצים שני העובדים הזרים ונגבתה עדות מאחד מהם, ששמו Fitwi.

משהעובד לא הוזמן לעדות, לא הוגשה לתיק ההודעה שנגבתה ממנו. מכל מקום בתיאור המקרה צוין כי המפקחים ביקשו מן העובד הנ"ל להראות את מעסיקו, וכך נרשם שם בקשר לכך:

"... והוא לקח אותי למשרד סמוך לסופר הכי זול בקומה ראשונה ופגש שם איש אשר שאל אותו אם סיים את העבודה והוא ענה שעדיין לא ואז שאלתי אותו אם הוא מעסיקו והוא הכחיש. העובד Fitwi טען, שמי שהזמין אותו לבצע את העבודה הוא אדם עם כיפה וכאשר חזרנו למבנה בקומה השניה, במקום בו נמצאו העובדים בעבודת ניקיון נמצא אותו אדם דתי שחובש כיפה שחורה והעובד Fitwi הצביע עליו כמעסיקו. אותו איש התבקש להזדהות מסר תעודת זהות-אשר מספרה ושמו יוסף אלול. כאשר שאלתי שוב את העובד Fitwi אם זה הוא מעסיקו בפניו של יוסף אלול ענה שכן. כאשר ביקשתי ממר יוסף אלול למסור גרסתו פשוט לקח את רגליו והלך מן המקום. מצ"ב צילומים מן הביקורת. ציינתי בפניו שאני אזמין אותו לחקירה."