הרקע לעתירה:
בפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים יורה למשיב להחיל בעניינם את ההליך המדורג מכוח נוהל בני זוג נשואים ולאשר לעותר 1 (להלן: "העותר") מעמד מכוח נישואין לעותרת 2 שהינה אזרחית ישראלית (להלן: "העותרת"). כן מבוקש לבטל את החלטת המשיב לדחות על הסף את הבקשה למתן מעמד לעותר מכוח נישואיו לעותרת ולקבוע כי יש לקבלה כפי שהוגשה, בהעדר חלק מהמסמכים של העותר, בשל קושי להמציאם על ידו.
העותר הינו מסתנן, שמוצאו ממצריים ואשר נכנס בשנת 2010 לישראל שלא כדין. בקשה למקלט מדיני בישראל שהגיש העותר בעבר נדחתה על ידי המשיב וכך גם בקשה לעיון מחדש בה. נכון לעתה בקשתו העדכנית של העותר למקלט מדיני תלויה ועומדת בפני המשיב וטרם ניתנה בה החלטה. יצוין כי בעניין זה התבקש ב"כ המשיב להודיע לביהמ"ש בטרם מתן פסק דין בעתירה האם התקבלה החלטה בבקשת העותר להכרתו כפליט או את לוח הזמנים לקבלת החלטה בעניין זה. ביום 26.1.15 הודיע ב"כ המשיב כי אין בידי המשיב לציין את המועד שבו תינתן החלטה בעניין זה. יוער כי בהודעה חזר ב"כ המשיב על חלק מטיעוניו, כפי שנטענו וכפי שיפורט.
לאחר שנדחתה בקשתו הקודמת של העותר למקלט מדיני וכך גם הבקשה לעיון מחדש בה, בעוד עתירה מנהלית שהגיש העותר בנוגע לכך הייתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי מרכז (עת"מ 44675-09-11), פנה העותר יחד עם העותרת, שהינה אזרחית ישראל, בבקשה לקבלת מעמד בישראל לפי הליך למתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. בגדר בקשה זו טען העותר כי אין ביכולתו להמציא תעודות מקוריות, כגון דרכון תקף, תעודת לידה מקורית, תעודת יושר מקורית ומסמכים רשמיים המעידים על מצב אישי קודם, זאת מחמת היותו במעמד של מבקש מקלט בישראל והיותו נרדף במדינת מוצאו.
ביום 2.9.12 ניתנה החלטת המשיב במסגרתה נדחתה בקשת העותרים למתן מעמד מכוח בן זוג ישראלי נוכח העובדה כי העותרים לא הגישו מסמכים מהותיים הנדרשים לשם המשך הטיפול ובחינת הבקשה. ביום 24.10.12 הוגש ערר מטעם העותרים על החלטת המשיב במסגרתו טענו העותרים כי מטבע הדברים בשל היות העותר מבקש מקלט אין בידיו מסמכים מאומתים ומתורגמים ואין ביכולתו להמציאם ממדינת מוצאו. ביום 17.1.13 ניתנה החלטת המשיב בערר לפיה נדחה הערר, תוך שנקבע כי על בני הזוג להמציא את כל המסמכים הנדרשים על פי הנוהל ואשר צוינו בהחלטה על מנת לפתוח בהליך המדורג ולאשר מעמד לזר על סמך נישואין. יחד עם זאת נקבע בהחלטה בערר כי היה ויוחלט על ידי ביהמ"ש המוסמך לקבל עתירתו של המבקש בעניין קבלת מקלט מדיני יש באפשרות בני הזוג להגיש בקשה חדשה על פי הנהלים.
ביום 5.2.13 ניתן פסק הדין בעת"מ 44675-09-11 של בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרתו הורה בית המשפט למשיב לבדוק את טענת הפליטות של העותר מחדש ולא על דרך של עיון חוזר, על רקע המציאות הפוליטית העכשווית (עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים). כן נקבע כי העותר לא יורחק מישראל ולא יושם במשמורת בשל שהייה בלתי חוקית עד לחלוף 30 יום ממתן החלטה חלוטה בעניינו על ידי המשיב וכי המשיב ינפיק לעותר אשרה מסוג 2א/5 לשלושה חודשים, אשר תחודש מעת לעת עד להחלטה חלוטה בעניינו של העותר. בהמשך רואיין העותר ביום 6.3.13 על ידי המשיב במסגרת בחינת בקשתו הנוכחית למקלט מדיני ונכון לעת הזו, כאמור, בקשתו העדכנית של העותר למקלט מדיני בישראל עודנה תלויה ועומדת בפני הרשות וטרם התקבלה החלטה בעניינו.
עוד יצוין כי ביום 13.3.13 הגישו העותרים עתירה נגד החלטת המשיב אשר דחה את הערר בבקשה למעמד מכוח נישואין לאזרח ישראלי. בתשובתו לעתירה טען המשיב, בין היתר, כי כל עוד לא התקבלו טענות העותר במסגרת בקשת המקלט שהגיש אין הצדקה לפטור אותו מחובת הגשת מסמכי הזיהוי המקוריים ממולדתו (עת"מ 26266-03-13 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע) (להלן: "העתירה הראשונה"). בין לבין עשו העותרים מאמצים להשיג את המסמכים שדרש המשיב וביום 6.10.13 עדכן ב"כ העותר את המשיב כי משפחתו של העותר ממצרים שלחה לו תעודת לידה מקורית, עותק מתעודת זהות של העותר בה מצוין כי הוא רווק, תעודת פטירה של אמו ושמו של העותר מופיע בה וכן מכתב מטעם בית ספר תיכון של העותר. ביום 9.12.13 השיב המשיב כי המסמכים שנמסרו אינם משנים מעמדת המשיב. ביום 11.12.13, בהסכמת המשיב, נמחקה העתירה הראשונה תוך שנקבע כי העותרים ימצו את ההליכים המנהליים אל מול משרד הפנים בהינתן המסמכים החדשים שהצליחו לאסוף בעת האחרונה. המשיב ציין טרם מתן פסק הדין כי אין במסמכים שמבקש ב"כ העותרים להגיש למשיב כדי למנוע מהמשיב מלטעון טענה כנגד אותם מסמכים והמשיב חזר על עמדתו כמפורט בכתב התשובה לעתירה.
לאחר מחיקת העתירה הראשונה הגישו העותרים בקשה נוספת למשיב לפתיחת הליך מדורג להסדרת מעמדו של העותר, הפעם בלשכת המשיב בחדרה, לשם העתיקו מגוריהם. העותרים צירפו מסמכים לתמיכה בבקשתם, כולל מסמכי הזיהוי החדשים שעלה בידו של העותר להשיג, ושילמו שנית את האגרה הנדרשת לפתיחת ההליך. גם בבקשה זו הסבירו את הקושי בהשגת מסמכים נוספים ממולדתו של העותר בשל היותו מבקש מקלט. אך המשיב סירב לבקשתם לפתיחת ההליך והודיע כי עליהם לצרף דרכון תקף של העותר, תעודת רווקות ותעודת יושר – ולא, תמחק בקשתם ותיקם ייסגר. ב"כ העותר פנתה שוב ושוב למשיב והסבירה כי אין ביכולתם של העותרים להמציא מסמכים אלה, אך המשיב סירב לבקשתם של העותרים לפתיחת ההליך המדורג וטען כי העותרים התחייבו במסגרת העתירה הראשונה להמציא את המסמכים החסרים. מכאן עתירה זו.
יצוין כי ב"כ המשיב הסכים כי כתב התגובה שהוגש ייחשב כתשובה לעתירה.
כן יצוין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני סבורני כי יש לקבל את טענת העותרים לפיה נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיב, אשר דחתה את בקשתם על הסף.
טענות העותרים:
העותרים טוענים כי למרות הזוגיות המוכחת בין העותרים ולמרות קיומן של שתי בנות משותפות לבני הזוג מסרב המשיב לאשר את פתיחת ההליך המדורג להסדרת מעמדו של העותר, זאת בניגוד לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל 5.2.0008) ואף בניגוד לרוחה של הכרעת בית המשפט המחוזי בעניינם של העותרים. נטען כי המשיב מתעלם מכך שהעותר, בהיותו מבקש מקלט, אינו יכול לקבל תעודות פורמאליות מנציגי ארצו וכי המשיב כבר הסכים, במקרים דומים בעבר, להתחיל בהליך מדורג גם ללא המצאת מסמכים אלו. נטען כי המשיב מפלה את העותרים לרעה.
נטען כי החלטת המשיב אינה מקיימת את רוחה של הכרעת ביהמ"ש בעתירה הראשונה, שם נקבע כי העותרים ימצו את ההליכים המנהליים אל מול משרד הפנים בהינתן המסמכים החדשים שהצליחו לאסוף בעת האחרונה. נטען כי למרות זאת המשיב מסרב לפתוח לעותרים תיק ולהתחיל לבחון את בקשתם, בדיוק כפי שעשה קודם לעתירתם הקודמת, כאילו אותו הליך מעולם לא התרחש.
כן נטען כי החלטת המשיב סובלת מהעדר הנמקה ואינה מתמודדת עם טענות העותרים. נטען כי ההחלטה קובעת כי בקשת העותרים מסורבת בשל אי המצאת מלוא המסמכים מטעמו של העותר – הא ותו לא. המשיב אינו מתייחס בהחלטתו לטענות העותרים בדבר הקושי האובייקטיבי בו נתקלו בהשגת המסמכים ואינו מציין כיצד מתיישבת החלטה זו עם הכרעת בית המשפט בעתירה הראשונה. נטען כי בהחלטת המשיב לא ניכרת כל בחינה של המסמכים החדשים וההחלטה שלא להסתפק בהם אינה מנומקת כלל, בניגוד להגיון שהביא למחיקת העתירה הקודמת. נטען כי אי ההנמקה במקרה זה מעלה חשש לשרירות לב או לשיקולים זרים.
עוד נטען כי ההחלטה בלתי סבירה ומתעלמת ממערכת היחסים בין העותרים, היותם נשואים, תאם המשפחתי ובנותיהם המשותפות, לצד כנות וטיב הקשר שלהם, שכלל לא נבחנו. נטען כי החלטת המשיב אינה מתחשבת במצב הדברים האובייקטיבי לפיו העותר הינו מבקש מקלט ואין באפשרותו להשיג מסמכים מזהים שכן אינו יכול לפנות למדינתו לשם כך ובמקביל המשיב מעכב את ההכרעה בבקשת המקלט של העותר, שיכלה לסייע בעדו להוכיח טענתו. נטען כי בהחלטת המשיב יש משום פגיעה קשה ובלתי מאוזנת בזכויות העותרים לחיי משפחה ובזכותם לבחור את בן/ת זוגם, בדגש על זכויות העותרת כאזרחית המדינה. נטען גם כי חלק מהמסמכים אותם נדרש העותר להציג אינם מהותיים לצורך הדיון בבקשה להסדרת מעמדו ואין בהם כדי לפגוע בה או ביכולתו של המשיב לזהות את העותר. נטען כי דבקותו של המשיב בנהליו והעדר התגמשות מצידו, חרף נסיבותיו המיוחדות של התיק, הינה בלתי סבירה והדבר מלמד על הפעלת שיקול דעת לקוי מצדו בעניינם של העותרים.
טענות המשיב:
המשיב טוען כי דין העתירה בחלקה להידחות על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת. נטען כי החלטת המשיב הנתקפת בעתירה זו הינה דחיית בקשה למתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי – על הסף, נוכח העובדה שלא הוגשו לרשות מסמכים מהותיים הנדרשים לטיפול ובחינת הבקשה ולצורך אישורו של ההליך המדורג והחלתו. נטען כי משנדחתה בקשתם של העותרים על הסף הרשות המנהלית המוסמכת לא נדרשה ולא דנה בבקשה גופה, בסוגיית כנות הקשר, בשאלת קיומה של מניעה פלילית או ביטחונית, ובהיבטים נוספים אחרים של הבקשה. לכן נטען כי אין מקום שביהמ"ש יידרש לראשונה, בגדרי עתירה מנהלית, להכרעה בסוגיות שלא נדונו ולא הוכרעו על ידי הרשות המנהלית. לטענת המשיב, במסגרת עתירה זו, לכל היותר יכולים היו העותרים לבקש כי ביהמ"ש יעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת המשיב מושא עתירה זו, בגדרה הוחלט לדחות את בקשתם על הסף, לפי העילות הקבועות בדין המנהלי. לא ניתן במסגרת עתירה זו להידרש לראשונה לסוגיות בהן לא ניתנה החלטת הרשות המנהלית. לכן נטען כי לא היה מקום לעתור במסגרת עתירה זו למתן סעד של החלת ההליך המדורג ויש להורות על סילוק על הסף של העתירה לעניין זה.
עוד טוען המשיב כי דין העתירה להידחות לגופה. נטען כי על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק האזרחות"), המסדיר את סוגיית רכישת מעמד בישראל מכוח נישואין לאזרח ישראלי, לשר הפנים שיקול דעת אם להעניק אזרחות ישראלית לבן זוג זר של אזרח ישראלי. נטען כי אין בנישואין כשלעצמם כדי להעניק אזרחות ישראלית לבן הזוג הזר. המשיב טוען כי הענקת מעמד בישראל אינו עניין של מה בכך ומחייבת בחינת הבקשה ובירור מעמיק וממצה הנפרש לאורך זמן ולפי מדיניות של שלבים. במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים הותווה נוהל 5.2.0008, המסדיר כיום את השיטה לטיפול במתן מעמד לבני זוג זרים הנשואים לאזרחים ישראלים. נטען כי בהתאם לנוהל, כאשר מוגשת בקשה לקבלת מעמד מכוח נישואין לאזרח ישראלי, מתבקש מגיש הבקשה לצרף לבקשתו טפסים ומסמכים שונים, הנדרשים לצורך אישור הבקשה למתן מעמד וכתנאי לכך. כן נדרשת בדיקה מחודשת מדי שנה לגבי תוקף דרכונו של המוזמן כך שיהיה תקף לשנתיים לפחות.
נטען כי מסמכים אלו נדרשים לשם בחינת הבקשה והמשך הטיפול בה ולא בכדי. למשל, הדרישה להמצאת דרכון בר תוקף ממדינת מוצא היא דרישת סף למתן אשרה ורישיון לישיבה בישראל הקבועה בתקנה 8 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד – 1974, והמעוגנת בנהלי משרד הפנים, ומקום בו אין היא מתקיימת, ככלל, לא יינתן רישיון לישיבה ומעמד בישראל, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד בהם הוכח טעם ממשי וקיומה של מניעה אובייקטיבית להמציא מסמך ובמידה ונמצאה הצדקה לכך. הרציונאל העומד ביסוד הדרישה להמציא דרכון בר תוקף מונח, בין היתר, ברצון להבטיח כי תתאפשר יציאתו של המבקש הזר מן הארץ היה ותתקיימנה נסיבות אשר בעקבותיהן יוחלט כי לא עומדת עוד כל הצדקה להתיר לו לשהות בישראל, כגון מניעה ביטחונית או פלילית וכדומה. נטען כי לאורכו של ההליך המדורג ועד לסיומו במעמד קבע הנתין הזר הינו למעשה "אורח" במדינת ישראל ורישיון ישיבתו הינו ארעי ואינו מקנה לו כל מעמד קבוע. ויתור על דרישת דרכון תקף עשוי ליצור קושי מהותי להבטיח יציאתו של הזר מישראל ללא מסמך נסיעה היה ורישיונו הזמני יפקע. לכן קיימת חשיבות מכרעת להצגת דרכון תקף.
עוד נטען כי קיימת חשיבות גם בהצגת תעודת יושר, שכן במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים בהכרעה בבקשות ליתן מעמד לזר בישראל רשאי הוא לשקול שיקולים הקשורים לעברו הפלילי של המבקש וכן שיקולים הקשורים לסיכון הנשקף ממנו לביטחון המדינה ולשלום הציבור. נטען כי יש חשיבות בבחינת השאלה האם המבקש עבר עבירות במדינת המוצא קודם שהגיע לישראל במסגרת בחינת בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואין לאזרח ישראלי. כך גם הדרישה בדבר הצגת תעודת לידה הינה חשובה בשל ההכרח בזיהויו של האדם המבקש לשהות בישראל ולקבל מעמד בה. נטען כי גם תעודת רווקות מהווה כלי לבחינת עמידת המבקש בתנאים לקבלת מעמד בישראל ויש במסמך זה כדי ללמד פרטי זהות על המבקש הזר וכדי למנוע עבירה של ביגמיה.
המשיב מציין כי במקרים חריגים, בהם הוכח קיומם של טעם ממשי ומניעה אובייקטיבית, הנתמכים בראיות אובייקטיביות, בגינם לא ניתן להמציא מסמך זה או אחר, ובמידה ונמצאה הצדקה לדבר, תוכל הרשות לשקול לפטור מהצגתו. אך המשיב מציין כי מקום בו יוחלט באופן חריג לבחון בקשה למרות העדרו של מסמך זה או אחר, יתכן שהעדרו של המסמך ימנע את קבלת הבקשה לגופה לאחר שיתעוררו ספקות לגוף הבקשה. נטען כי ההכרעה בשאלה האם קיימת הצדקה לפטור נתין זר זה או אחר מהצגת מסמך כאמור וחרף זאת לבחון את בקשתו לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואין לאזרח ישראלי מסורה למשיב להכריע בה, בכפוף ובהתאם להוראות הדין, לשיקול הדעת המוקנה למשיב, ובשים לב לנסיבות העניין.
על יסוד המפורט לעיל סבור המשיב כי ההחלטה מושא עתירה זו הינה החלטה ראויה וסבירה ואין מקום להתערב בה, שכן היא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ונהלי המשיב. נטען כי בקשת העותר לקבלת מעמד הוגשה בהעדר מסמכים מהותיים הנדרשים לצורך בחינת הבקשה ולצורך החלת ההליך המדורג מכוחה, זאת תוך שהעותר מבקש כי בקשתו תידון לגופה ויינתן לו מעמד בישראל לפיה, למרות העדרם של מסמכים אלו, בטענה כי הינו מבקש מקלט, נרדף במדינתו, ולפיכך אינו יכול להמציא מסמכים כנדרש. נטען כי לא היה מקום ליתן לעותר פטור מהגשת המסמכים הנדרשים ככלל, לפי הדין והנהלים בבקשה למתן מעמד לבן זוג של ישראלי, רק משום טענותיו כשלעצמן להיותו זכאי למקלט מדיני בישראל וכל עוד טענותיו לא נתקבלו על ידי הגורם המוסמך אצל המשיב.
המשיב טוען גם כי בהחלטתו נתן דעתו לכך כי אותה עת התנהל הליך עתירה מנהלית בקשר להחלטת הרשות בגדרה נדחתה בקשת העותר למקלט מדיני ועל כן הוסיף וקבע בהחלטתו המשיב כי היה ויוחלט על ידי ביהמ"ש המוסמך לקבל עתירתו של המבקש בעניין קבלת מקלט מדיני יש באפשרות בני הזוג להגיש בקשה חדשה על פי הנהלים.
נטען כי החלטת המשיב סבירה וראויה, נתקבלה כדין ובסמכות, משיקולים ענייניים ולאחר שנשקלו מכלול העובדות והנתונים הרלוונטיים ולכן לא נפל כל פגם בהחלטה המצדיק התערבות. כן נטען כי טענות העותר כי אינו יכול להמציא מסמכים נדרשים משום שלטענתו אינו יכול לפנות לרשויות במדינת מוצאו על רקע רדיפתו שם מקומן להיבחן במסגרת הבקשה למקלט מדיני ולכן יש להיזקק תחילה לבקשת העותר למקלט מדיני התלויה ועומדת עתה בפני הרשות. רק לאחר שתוכרע בקשת העותר למקלט מדיני וככל שתתקבל בקשתו זו, ניתן יהיה לשוב ולשקול את הדרישות בהן יידרש העותר לעמוד לצורך טיפול בבקשה למתן מעמד מכוח בן זוג ישראלי, היה ותוגש.
דיון ומסקנות:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענת העותרים כי בהחלטת המשיב נפל פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.
אמנם אין לעותר זכות קנויה למעמד בישראל ולמשיב שיקול דעת רחב בענייני מתן מעמד בישראל (ראו לעניין זה: בג"צ 10609/07 זועבי נ' שר הפנים, פסקה 43 (17.5.2011); בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6) 289, 293 (2002); בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מ"ו(4) 505, 520 (1992)).
כמו כן, כפי שטוען המשיב, ביהמ"ש לעניינים מנהליים אינו מציב את שיקוליו במקום שיקולי הרשות המקצועית ואינו מתערב בהחלטת הרשות אם ההחלטה סבירה במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. ראו:
בג"צ 376/81 משה לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד ל"ו(2), 449 (1981);
בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ"ה(3), 678 (1991);
בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל (15.4.07);
בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות (19.7.07).
עם זאת, בעניינם של העותרים נראה כי המשיב דחה בקשתם על הסף, מבלי לבחון את כל השיקולים הרלוונטיים ומבלי להתחשב בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים. על כן, נראה כי החלטת המשיב בעניינם של העותרים חורגת ממתחם הסבירות ויש מקום להתערב בה.
כאמור, המשיב כבר דחה בעבר על הסף את בקשת העותרים להסדרת מעמדו של העותר מכוח נישואיו לעותרת, זאת בשל העובדה שהעותרים לא צירפו את כל המסמכים הדרושים לבקשתם. על רקע זה התנהלו בין הצדדים הליכים במסגרת עת"מ 26266-03-13 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (העתירה הראשונה). במהלך ניהול ההליכים בעתירה הראשונה עשו העותרים מאמצים להשיג את המסמכים שדרש המשיב ובדרך זו הצליחו קרובי משפחתו של העותר ממצרים לאתר ולשלוח לו תעודת לידה, עותק מתעודת זהות של העותר בה מצוין כי הוא רווק, תעודת פטירה של אמו ושמו של העותר מופיע בה וכן מכתב מטעם בית ספר תיכון של העותר. אמנם המשיב המשיך וטען כי המסמכים שנמסרו אינם משנים מעמדת המשיב. עם זאת, ביום 11.12.13, בהסכמת המשיב, נמחקה העתירה הראשונה, תוך שנקבע כי העותרים ימצו את ההליכים המנהליים אל מול משרד הפנים בהינתן המסמכים החדשים שהצליחו לאסוף. המשיב אמנם ציין בטרם מתן פסק הדין כי אין במסמכים שמבקש ב"כ העותרים להגיש למשיב כדי למנוע מהמשיב מלטעון טענה כנגד אותם מסמכים והמשיב אף חזר על עמדתו כמפורט בכתב התשובה לעתירה. עם זאת, אין בטענות אלו כדי לפטור את המשיב מהצורך להתייחס לבקשתם החדשה של העותרים לגופו של עניין, תוך בחינת המסמכים שהיה ביכולתם להשיג תוך מאמצים רבים מבני משפחת העותר במצרים.
למרות כל ההליכים שהתקיימו בין הצדדים, בעת שהגישו העותרים שוב בקשה חדשה להתחלת ההליך המדורג, דחה המשיב בקשה זו על הסף, מבלי שנדרש למסמכים שעלה בידי העותרים להשיג ומבלי שהתייחס לכל השתלשלות העניינים שהתנהלה עד כה בין הצדדים בעניין המסמכים שהמשיב דורש מהעותרים להמציא. נראה כי החלטתו של המשיב, אשר דוחה על הסף את בקשת העותרים, למרות ההליכים שהתנהלו בין הצדדים ולמרות שביהמ"ש הורה במסגרת העתירה הראשונה כי העותרים ימצו את ההליכים המנהליים אל מול המשיב בהינתן המסמכים החדשים שהצליחו לאסוף, הינה החלטה בלתי סבירה.
במצב דברים זה, היה על המשיב לבחון את בקשתם של העותרים לגופה, לאור המסמכים החדשים שהומצאו, ולהחליט לגופו של עניין האם ניתן להתחיל בהליך המדורג, למרות שחסרים מסמכים מסוימים שהעותר טוען שאין באפשרותו להשיגם.
יצוין לעניין זה כי יש לקבל גם את טענות העותרים כי הנהלים של המשיב בעניין זה אמנם הינם נהלים חשובים לשם שמירה על שלטון החוק והסדר וכן לשם שמירה על שוויון בין הפונים למשיב, אך מדובר בנהלים ולא בדרישות שנקבעו בחוק. על כן, לא מן הנמנע שהמשיב יחרוג מנהליו במקרה ספציפי שבו לא ניתן להגיש את המסמכים על פי הנהלים, או לכל הפחות יבדוק את הבקשה לגופה על בסיס המסמכים שהוגשו, במיוחד במקרה דנן, שבו ביהמ"ש לעניינים מנהליים כבר הורה כי הבקשה תוגש בשנית בליווי המסמכים הקיימים והמסמכים שהצליח העותר להשיג.
על כן, סבורני כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיב, אשר דחה את בקשתם של העותרים על הסף.
סיכום:
אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אני מורה למשיב לבחון את בקשתם של העותרים לגופה, על בסיס המסמכים הקיימים ותוך הבאה בחשבון של מכלול הנתונים, לרבות עובדת הנישואין לאזרחית ישראל בבית דין ישראלי ועובדת ההורות לשתי קטינות שהן ילידות ואזרחיות המדינה.
יובהר כי אינני קובע עמדה לגופו של עניין וכי בקשתם של העותרים תיבחן לגופה על ידי המשיב, לאור המסמכים שהוגשו וכן לאור השיקולים הרלוונטיים בעניינם של העותרים, בין היתר, לאור העובדה שהעותר הינו מבקש מקלט ואין באפשרותו להשיג את כל המסמכים המזהים הדרושים וכן לאור העובדה שהעותרים נישאו כדין על ידי בית הדין השרעי וככל הנראה לא קיימת מחלוקת בעניין כנות הנישואין (שלא נדונה לגופה על ידי המשיב), שכן לעותרים שתי בנות משותפות.
כמו כן, לאור התנהלותו הלקויה של המשיב בעניינם של העותרים והזמן הרב שחלף בניסיון להסדיר את מעמדו של העותר, וכן לאור העובדה שממילא קיימת הוראה של ביהמ"ש לעניינים מנהליים המורה למשיב להאריך את מעמדו של העותר 1 מסוג א/5 וזאת עד למתן החלטה בבקשתו לקבלת הכרה כפליט, הנני מורה למשיב להעניק לעותר 1 מעמד מסוג א/5, אשר יבחן מעת לעת על ידי המשיב על פי נהליו ובהתאם לדיון בבקשת העותרים לקבלת מעמד לעותר מכוח נישואיו לעותרת.
אינני מקבל את בקשת העותרים לקזז ממניין התקופות הנספרות במסגרת ההליך המדורג את התקופה שמאז נישואיהם ופנייתם הראשונית למשיב ועד היום.
בסיכומו של דבר, עניינם של העותרים יוחזר אל המשיב, אשר יבחן לגופה את בקשת העותרים להחלת ההליך המדורג בעניינם, על בסיס המסמכים הקיימים בתיק ולאור השיקולים הרלוונטיים בעניינם של העותרים, כמפורט לעיל. מעמדו של העותר מסוג א/5 יוארך עד למתן החלטות בבקשות השונות בעניין מעמדו.
בשולי האמור ראוי להתיחס למשך הזמן בו תלויה ועומדת בקשתו של העותר להכיר בו כמבקש מקלט/פליט. מנסיונו המצטבר של בית משפט זה בדיונים בעתירות רבות נראה כי ההליכים להכרה במבקש מקלט כפליט נמשכים זמן רב. למעשה, וככל שלא נדחית בקשה להכרה באדם כמבקש מקלט על הסף, נמשכים ההליכים זמן בלתי סביר כאשר אין כל תאריך יעד ברור לסיום הבדיקה.
התארכות הליכים בלתי סבירה זו מהווה עינוי דין. מעבר לאמור, בהעדר החלטה, מוצא עצמו מבקש המקלט ומוצאים עצמם גורמי המשיב פועלים על בסיס חוסר ודאות, דבר המקשה על הליכי קבלת החלטות ראויות.
נראה כי הגיעה העת לבחון את תפקודו של מנגנון בחינת בקשות להכרה במבקש מקלט כפליט ולנסות להסדיר את ההליכים כך שבחינת בקשות תארך פרק זמן סביר, באופן שבו יהיה צפי ברור למועד סיום ההליך ובלא שמבקש המקלט ימצא עצמו תלוי בין שמים וארץ ללא כל אפיק ברור של מיצוי ההליך וקביעת מעמדו, באופן שיאפשר את בחינת בקשותיו האחרות לגופו של עניין.
בנסיבות העניין אני מחייב את המשיב בהוצאות העותרים בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולם עד ליום 15/2/15, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ו' שבט תשע"ה, 26 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.