ביטון נ' בית ספר על יסודי לבנות דחסידות גור

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת בגין שני שיקים אשר לטענתה לא נפרעו.

2.מהאמור בכתב התביעה עולה כי השיקים הנ"ל נמסרו לתובעת בגין דמי שכירות המתייחסים למבנה אותו השכירה לנתבעת במהלך השנים 2003-4. המבנה שימש לנתבעת כמוסד חינוכי. לגירסת התובעת דמי השכירות נקבעו לסך של 55,000 ₪.

השיקים הנדונים התייחסו לדמי השכירות עבור המחצית הראשונה של שנת 2003.

3.לכתב התביעה צירפה התובעת שיק אחד ע"ס של 67,650 ₪ שמועד פרעונו היה ביום 15.10.03 והוא חולל בגין העדר כיסוי בחשבון הנתבעת. השיק השני לא צורף לכתב התביעה. כל שצורף הוא טופס הפקדת שיקים מחשבונה של התובעת ובו מופיע כי הופקד בו שיק ע,ס של 67,650 ₪.

4.ביום 13.10.10 עם הגשת התביעה בהליך של סדר דין מקוצר עתרה התובעת למתן צו עיקול זמני על כספים וזכויות המצויים בידי צד ג' הם בנק פועלי אגודת ישראל והן במשרד החינוך.

בתצהירה התומך בבקשה טוענת התובעת כי בעבר פנתה לנציגי הנתבעת על מנת שיפרעו את השיקים אך דרישתה לא נענתה ונמנעה עד ליום הגשת התביעה לפרוע את חובה. לטענת התובעת הנתבעת ממשיכה בפעילותה אמנם במקום אחר וזאת בניגוד להצהרת נציגיה כי זו אינה קיימת.

עוד טוענת הנתבעת בתצהירה כי הנתבעת נמצאת במצב כלכלי קשה ולפיכך יהא קושי במימוש פסק הדין ככל שייפסק לטובתה. לא זו אף זו, לשיטתה עלולה הנתבעת להבריח כספים וזכויות אשר יקשה עליה בקבלת החוב המגיע לה.

5.הנתבעת עתרה לביטול צו העיקול.

במסגרת בקשתה זו טוענת הנתבעת את הטענות הבאות:

ראשית – היא עמותה המתוקצבת על ידי משרד החינוך ואף בידיה אישור על ניהול תקין של העמותה. כמו כן לעמותה מסגרת אשראי בחשבונה בבנק והותרת צו העיקול גורם לה לנזקים ניכרים.

שנית – העמותה מפעילה סמינר למורות וזאת החל משנת 1997 ולומדים בה מאות תלמידים בנוסף לסגל העובדים.

ממשרד החינוך היא מקבלת תקציב חודשי של למעלה מ-500,000 ₪.

שלישית – הבקשה לעיקול זמני הוגשה תוך שיהוי קיצוני של כשבע שנים ממועד פרעונם של השיקים.

רביעית – התובעת הפרה ברגל גסה את הסכם השכירות כך שלא נותרה לה ברירה אלא לעזוב את הנכס ולחפש מקום אחר כפי שאכן עשתה בסופו של דבר וזאת בחודש ספטמבר 2003 כך שבחודשים אוקטובר – דצמבר 2003 היא כבר לא החזיקה בנכס וממילא אף לא האריכה את חוזה השכירות.

חמישית – מוכחשת הטענה כי התובעת פנתה לנציגי הנתבעת ואף הנתבעת לא המציאה כל אסמכתא או ראיה אחרת לכך.

שישית – התובעת פעלה בחוסר נקיון כפיים. כך למשל נטען כי התובעת סירבה להנפיק לה חשבוניות בגין דמי השכירות ששילמו.

שביעית – התובעת לא הניחה כל תשתית ראייתית לביסוס חששה כי אין מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. כל טענותיה הינן טענות בעלמא.

הנתבעת בניגוד להצהרת התובעת אינה ולא היתה חדלת פרעון והיא מתפקדת באופן תקין ואף מקבלת תקציבים שנתיים וחודשיים מהמדינה.

6.לאור חקירות המצהירים מטעם הצדדים ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לבטל את צו העיקול הזמני וזאת מהנימוקים הבאים: