פסק דין
בפני תביעת התובע כנגד הנתבעים לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הוצאות שנאלץ להוציאן, לטענתו, בעקבות סיכום שהיה בין הצדדים לרכישת קרקע, ושהופר על ידי הנתבעים.
הנתבע 1 הינו הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כגוש 18243, חלקה 42, תת חלקה 41 מאדמות כפר שיח' דנון (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין הוצעו למכירה בשנת 2009, כאשר הנתבעים 2 ו- 3, בניו של הנתבע 1, טיפלו בכל ענייני המכר, החל מהצגת המקרקעין בפני אנשים, ניהול מו"מ, מתן הצעות מחיר וכו'.
התובע הציע לנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים") לרכוש את המקרקעין, וניהל איתם מו"מ. לא ברי מתי לראשונה, התובע פנה לנתבעים בעניין זה (ראו: סעיף 4 למוצג ת/2).
טענות התובע על פי כתב התביעה ותצהיר עדות הראשית, מוצג ת/2
התובע טוען, כי בחודש נובמבר 2009 בפגישתם בבית הנתבעים, ובנוכחות אחיו של התובע, הנתבעים דרשו 300,000 ₪ תמורת המקרקעין כאשר כל צד יישא בחלקו במסים; מסים החלים על הרוכש ישולמו על ידי התובע ואילו, המסים החלים על המוכר ישולמו על ידי הנתבעים. התובע הסכים להצעתם הנ"ל של הנתבעים, בכפוף לביצוע מדידה על ידי מודד מטעמו, והיה ויתברר כי שטח המקרקעין קטן מהמוצהר, אזי יופחת מחיר המקרקעין באופן יחסי. התובע והנתבעים לחצו ידיים, והנתבעים אמרו לתובע "מברוק", הבטיחו שתהיה לתובע זכות ראשונית לרכישת המקרקעין, וכי לא ימכרו את המקרקעין מבלי לחזור לתובע ולהציע לו לרכוש אותם.
בחודש דצמבר 2009 בוצעה מדידת המקרקעין על ידי מודד מוסמך מטעם התובע שמצא כי שטח המקרקעין קטן ב- 25 מ"ר מהשטח המוצהר. הנתבעים לא הסכימו למדידה מטעם התובע ולכן, סוכם בין הצדדים כי התובע יזמן את המודד שביצע מדידה קודמת עבור הנתבעים. מודד זה אימת את המדידה שבוצעה על ידי המודד מטעם התובע. לאחר מספר שיחות טלפוניות וישיבות שנערכו בין התובע לבין הנתבע 3 סיכמו אלה, ביום 27.03.10, על תמורה סופית למקרקעין בסך של 285,000 ₪ ללא שינוי בכל הנוגע לחובת תשלום המסים. כעבור מספר ימים, ביום 31.03.10 או בסמוך לכך, הנתבעים ביקרו במקרקעין והתקשרו לתובע שהזמינם לביתו. הנתבע 2 ביקש כי תמורת המקרקעין תעמוד על סך 290,000 ₪. התובע הסכים למחיר הנ"ל וללא שינוי בנושא המסים. הנתבעים שוב בירכו את התובע וסוכם בין הצדדים כי הנושא יועבר לעורכי דינם להמשך הטיפול בהשלמת עסקת המכר. התובע פנה לבא כוח עוה"ד כאסתרו באותו יום, ביום 31.03.10, והנתבעים פנו לבא כוחם עו"ד גדבאן. בא כוח התובע הודיע לתובע כי יצר קשר טלפוני עם בא כוח הנתבעים שהביע את הסתייגותו מההסכם שלפיו, כל צד ישא במסים אשר יהא חייב בהם.
לטענת התובע, ומאחר והינו יועץ מס במקצועו, עשה את הבדיקות הדרושות והודיע לנתבעים כי סכום המס אשר יהיו חייבים לשלמו יהיה בסביבות ה- 70,000 ₪ ואף הציע לנתבעים לטפל להם בעניין המס ללא כל תמורה ולעזור להם בפריסת הסכום. התובע נסע ללשכת מס שבח ובעקבות טיפולו סכום המס פחת ל- 50,000 ₪ בעקבות הפריסה.
לאחר סיום הבדיקות בעניין המס, נערכה ביום 19.05.10, פגישה בין התובע לבין הנתבעים, במשרד התובע בכפר שיח' דנון, והנתבעים ביקשו מהתובע להשתתף איתם בסכום המס. על כן, התובע הסכים להוסיף סך של 25,000 ₪ על מחיר המקרקעין שסוכם (290,000 ₪) כך שהמחיר הסופי עמד על סך 315,000 ₪. הנתבעים סירבו להתעסק עם עניין המס, ולכן סוכם בין התובע לבין הנתבעים, כי אלה האחרונים יקבלו תמורת המקרקעין סך של 275,000 ₪ נטו, כאשר כל המסים ישולמו על ידי התובע. שוב הצדדים לחצו ידיים, והנתבעים בירכו את התובע על העסקה.
ביום 19.06.10, הופיע במשרדו של התובע מר יוסף שולי, והודיע לו כי רכש את המקרקעין. באופן מיידי, ובנוכחותו של שולי, התובע יצר קשר עם הנתבע 3 לבירור פשר הדברים, והזכיר לו את הבטחותיהם אליו ואת ההוצאות שנגרמו לו בעקבות אותה הבטחה. באותה שיחה ובמפגשם לאחר מכן, התובע ניסה לשכנע את הנתבעים לבטל את העסקה עם שולי, ואף הציע להם לשלם את כל הנזקים וההוצאות שנגרמו לשולי, לרבות דמי ביטול עסקה ולשלם את המחיר שסוכם עם שולי בתוספת סכום מסוים, אך הנתבעים הודיעו לתובע כי ההסכם עם שולי כבר נחתם ואין כל אפשרות לביטולו. זאת ועוד, התובע פנה לשולי וביקש את הסכמתו לביטול העסקה ואף הציע לפצותו על הנזקים שנגרמו לו, אך ללא הועיל. התובע פנה לבא כוח הנתבעים על מנת לנסות ולשכנעו לדאוג לביטול העסקה, ולאחר מכן פנה לשניים ממכובדי הכפר, הכל ללא הצלחה.
לטענת התובע, בעקבות הבטחות הנתבעים ובידיעתם התובע נקט בצעדים מעשיים לצורכי הוצאת הרכישה לפועל, ובצעדים תכנוניים לצורכי בנייה במקרקעין. הדבר גרם לו הוצאות רבות ואובדן שעות עבודה. התובע הוציא את הסכומים שלהלן: 1,500 ₪ בגין תכנון וייעוץ בעניין קו ביוב, סך של 4,640 ₪ עבור ייעוץ לגבי אחוזי הבניה ועוד, סך של 2,300 ₪ עבור תוכנית מדידה ראשונה, סך של 1,000 ₪ עבור תוכנית מדידה שנייה, סך של 2,320 ₪ בגין ייעוץ הנדסי. התובע מעריך את הפסדיו בגין אובדן שעות עבודה וטרדה, בסך של 5,500 ₪. התובע טוען כי הנתבעים חייבים לפצותו בגין נזקיו והפסדיו הנ"ל, שאליהם יש להוסיף פיצוי נוסף בסך של 27,500 ₪ בגין עוגמת נפש.
טענות הנתבעים על פי כתב ההגנה ותצהירי עדות ראשית מטעמם, מוצגים נ/1 ו- נ/2
משהתעניין התובע ברכישת המקרקעין ניהלו איתו הנתבעים מו"מ, מסרו לו תוכנית מדידה המראה כי שטח המקרקעין הינו 510 מ"ר. התובע הודיע לנתבעים כי בכוונתו לבחון תחילה את מצב הזכויות במקרקעין לרבות, העדר עיקולים וחובות על המקרקעין בטרם קבלת החלטתו בדבר כדאיות העסקה עבורו.
משגילה התובע שהמקרקעין היו נקיים מכל חוב או שעבוד התובע ביקש מיוזמתו ועל דעת עצמו להביא מודד מטעמו לבדיקת שטח המקרקעין יחסית לתמורה שהוצעה על ידי הנתבעים. המודד מטעם התובע מצא כי שטח המקרקעין 475 מ"ר. בעקבות המדידה הנ"ל, ומשטען התובע כי באמצע המקרקעין עובר קו ביוב, התובע הציע לשלם סכום מופחת מהסכום שנדרש על ידי הנתבעים. זאת ועוד, התובע הציע לשלם את המסים החלים על הרוכש ואילו, המסים החלים על המוכר ישולמו על ידי הנתבעים.
הנתבעים לא הסכימו להצעת התובע בכל הנוגע לתשלום המסים ולכן סוכם בין הצדדים כי כל צד יעביר את הטיפול בעניין לעורך דין מטעמו על מנת שניתן יהא להגיע להסכמות סופיות או להמשיך במו"מ. חרף פניות הצדדים לבאי כוחם, עניין המס לא נפתר, והנתבעים הודיעו, באמצעות בא כוחם, לתובע כי אינם מסכימים לשאת במסים וככל שיחפוץ התובע ברכישת המקרקעין, יהא עליו לשלם את מחיר המקרקעין נטו ולשאת בכל המסים המתחייבים בגין העסקה ככל שתושלם. בכך הסתיים המו"מ בין התובע לנתבעים מבלי שנכרת כל הסכם מחייב וסופי ביניהם, ומעולם אף לא נחתם כל מסמך בכתב ביניהם.
מעולם לא הובטחה לתובע זכות ראשונית כלשהי, ומעולם לא התחייבו בפניו הנתבעים שלא ימכרו את המקרקעין לאחר מבלי לחזור אליו. הנתבעים מעולם לא ידעו אודות תוכניות התובע והזמנת אנשי מקצוע כלשהם מטעמו, ואם שכר שירותיהם של אנשי מקצוע כלשהם, הרי עשה כן על דעת עצמו ומיוזמתו ומבלי שנתבקש על ידי הנתבעים לעשות כן. זאת ועוד, מועדי התשלום לאותם אנשי מקצוע כמשתקף מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, מלמדים על הזמנתן לצורכי התביעה הא ותו ולא. באשר לטיפול התובע בנושא הפחתת סכום המס ופריסתו, הנתבעים טענו כי התובע מעולם לא הציע לטפל עבורם בעניין זה.
לטענת הנתבעים, מתחילת המו"מ שהתנהל ביניהם התובע דאג לפרסם בכפר כי רכש את המקרקעין וזאת כביכול על מנת למנוע בעד רוכשים פוטנציאליים אחרים מלהציע הצעות לרכישת המקרקעין. הנתבעים מעולם לא בירכו את התובע על רכישת המקרקעין שכן, מעולם לא הגיעו להסכמה והעניין נעצר במחלוקת בנושא חובת תשלום המסים.
דיון והכרעה
אקדים ואציין, כי דין התביעה להידחות, ולא אכחד לומר, כי בהגשתה התובע עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, לאחר שננקטו על ידו מספר פעולות במטרה להניא את הנתבעים מעסקת מכר המקרקעין, שבסופו של יום נכרתה בינם לבין צד ג'. התובע בעצמו העיד, כי פנה לנתבעים וניסה לשכנעם לבטל את העסקה שנכרתה עם צד ג'. התובע בעצמו העיד כי פנה לצד ג' וניסה לשכנעו לבטל את העסקה. התובע הודה כי פנה למכובדים מהכפר וביקש התערבותם על מנת להביא לביטול העסקה שנכרתה בין הנתבעים לצד ג', ואף פנה לבא כוחם של הנתבעים בעניין זה. משכלו כל הקצים התובע לא אמר נואש והגיש תביעתו זו ללא כל רתיעה מעשיית שימוש ציני בהליכי משפט ומהגשת תביעה אמורפית שרחוקה מאוד מלגבש לו עילת תביעה כנגד הנתבעים. העדר הגיבוש אפיין את כתב התביעה לכל אורכו, החל ממועדי הזמנות העבודות הנטענות, מועדי ביצוע העבודות הנטענות, וכלה במועדי הסיכום הנטענים בין התובע לנתבעים אודות התחייבויותיהם הנטענות כלפיו. ובל נשכח, שלא הובאה בפניי ולו ראיה אחת לכך, ואף לא נטען בכלל, כי ולו בעל מקצוע אחד מבין בעלי המקצוע הנטענים, יזם את הפניה לתובע וביקש שכרו עבור העבודה הנטענת. נהפוך הוא; על פי התרשמותי הכללית מעדותו של התובע ומיתר עדי התביעה, שוכנעתי כי התובע הוא זה שיזם את כל פניותיו לאותם בעלי מקצוע וביקש לשלם להם שכר עבודה, כשספק רב אם בכלל נעשו עבודות (מלבד המדידות) וזאת, לאחר שנודע לו כי המקרקעין נמכרו לאחר.
כעולה מעדותו של התובע (סעיף 12 למוצג ת/1) התובע ידע אודות מכירת המקרקעין לצד ג', ביום 19.06.10. החשבוניות עליהן מסתמך התובע הוצאו לאחר מועד זה (מדובר בחמש חשבוניות שהוצאו בתקופה שבין 01.07.10 ועד 05.02.11), כמפורט לקמן: