המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א. עתירה זו מעוררת דאבון לב. העותר הוא ניצול שואה ואיש מבוגר. רעייתו המנוחה הלכה לעולמה במרכז הרפואי "שיבא" (להלן ביה"ח) ביום 17.5.12, לאחר אשפוז בן מספר ימים. הוא סבור – ואנו מאמינים כי הוא מאמין וכי העתירה באה מנהמת ליבו – כי היא נפטרה בשל רשלנות של גורמי הטיפול בבית החולים, וכי בית החולים ומשרד הבריאות לא חקרו כדבעי את הפרשה. דרישתו היא הקמתה של ועדת בדיקה לפי סעיף 21 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן החוק).
רקע והשתלשלות העניינים
ב. ביום 8.6.12 פנה העותר לסגן שר הבריאות, מר יעקב ליצמן (להלן המשיב). במכתבו הלין העותר על הטיפול הרפואי שניתן למנוחה בביה"ח וביקש מהמשיב לבדוק את הסוגיה. תלונתו של העותר הועברה לטיפולו של נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו (להלןהנציב). לצורך בירור תלונתו של העותר פנה הנציב לסגן מנהל ביה"ח, פרופ' ולדן, לשם קבלת התייחסותו לפניית העותר, לרבות קבלת גיליון אשפוז רלבנטי.
ג. ביום 6.8.12 העביר פרופ' ולדן לנציב את התייחסותו לתלונת העותר. במכתבו ציין כי מסיכום המחלה עולה שהמנוחה סבלה מאי-ספיקת כבד סופנית, וכי להערכתו הטיפול בה היה מסור ומיומן. למכתבו צירף את סיכום המחלה של המנוחה, וכן מכתב התנצלות של מנהל המחלקה בביה"ח בה אושפזה המנוחה.
ד. לאחר קבלת ההתייחסות כאמור, השיב הנציב לעותר ביום 13.8.12. הנציב ציין במכתבו כי לא נראה שנפל פגם בהחלטות הטיפוליות אשר התקבלו על ידי הצוות בביה"ח. עוד קבע, כי נראה שהצוות נכשל בהעברת המניעים העומדים מאחורי החלטות אלה לבני משפחת המנוחה. בהמשך, התקבלו פניות נוספות של העותר בלשכת המשיב וכן במשרד הנציב. פניות אלה נענו על ידי הנציב ביום 24.1.13 וביום 28.2.13. בתשובותיו חזר הנציב על מסקנתו כי לא נמצא אישוש לטענת העותר בדבר רשלנות הצוות הרפואי.
ה. ביום 25.2.13 פנה בא-כוח העותר למנכ"ל משרד הבריאות בבקשה כי תוקם ועדת בדיקה לעניין נסיבות מותה של המנוחה. עוד פנה העותר לנציב ביום 5.3.13. במכתבו של העותר נכתב בין היתר, כי "בושה למשרד הבריאות שמחזיקים כמוך". ביום 17.3.13 פנה הנציב לבא-כוח העותר והודיע כי פנייתו של העותר מיום 5.3.13 אינה מאפשרת לו להמשיך את הטיפול בבקשה שתוקם ועדת בדיקה, וכי הוא מעכב בשלב זה את הטיפול בפניה עד לקבלת הבהרות בנושא.
ו. לאחר חילופי תכתובות בין העותר ובא-כוחו לבין משרד הבריאות, הודיע ביום 28.4.13 מנכ"ל משרד הבריאות לבא-כוח העותר, כי פנייתו בעניין הבקשה למינוי ועדת בדיקה ותלונתו על תפקוד הנציב תטופל על-ידי היועץ לנציב, ד"ר יעקב הספל (להלן היועץ לנציב), וכן על ידי עו"ד סימה לוי, מרכזת ועדות בדיקה במשרד הבריאות.
ז. ביום 27.5.13 העביר פרופ' ולדן למנכ"ל משרד הבריאות סיכום תחקיר מיום 12.5.13 שערך מנהל המחלקה בה אושפזה המנוחה, תוך ציון כי הבירור הממצה מבהיר את ההתנהלות, שלהערכתו הייתה תקינה. ביום 12.6.13 העביר מנכ"ל משרד הבריאות ליועץ הנציב את סיכום התחקיר. בהמשך, פנה היועץ לנציב לפרופ' ולדן, וביקש לקבל תשובות והשלמות נוספות הנדרשות לשם השלמת בירורה של התלונה. יצוין, כי לאורך תקופת הבירור פנה העותר בנושא לגורמים שונים, הן במשרד הבריאות והן מחוצה לו.
ח. ביום 3.10.13 נערכה ישיבה במשרד הבריאות בהשתתפות היועץ לנציב, מרכזת ועדות בדיקה במשרד הבריאות, העותר ובא-כוחו. במסגרת ישיבה זו הציג העותר את טענותיו. ביום 17.10.13 פנה העותר למחלקה המשפטית במשרד הבריאות. במכתבו העלה טענה כי ועדת הבדיקה אשר התכנסה ביום 3.10.13 הורכבה מאדם אחד בלבד, היועץ לנציב, וציין כי הוא עומד על הקמת ועדת בדיקה חוקית ובלתי תלויה.
ט. ביום 24.11.13, לאחר סיום בירורה של תלונת העותר, סיכם היועץ לנציב את ממצאיו במכתב לעותר. היועץ לנציב קבע כי "ייתכן, שהיה ליקוי בתקשורת בין העותר לבין צוות המחלקה, אך אין ספק שהטיפול שניתן למנוחה היה נכון, מסור ומקצועי".
י. בהמשך למכתבו של היועץ לנציב פנו העותר ובא-כוחו לשרת הבריאות ומנכ"ל משרד הבריאות. בפניותיהם ביקשו, בין היתר, כי תוקם ועדת חקירה חיצונית לבדיקת נסיבות פטירתה של המנוחה. בנוסף, הלינו על תשובתו של היועץ לנציב מיום 24.11.13 ועל הליך הבדיקה שנערך. במקביל, הגיש העותר תלונה למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור.
יא. ביום 30.12.14 השיב ד"ר בועז לב, משנה למנכ"ל משרד הבריאות (להלן ד"ר לב), לפניותיהם. במכתבו התייחס ד"ר לב לטענותיו של העותר ביחס לטיפול שניתן למנוחה ולבקשתו להורות על הקמת ועדת חקירה אובייקטיבית. ד"ר לב סיכם כי, לעמדתו, בדיקת המקרה הקיפה את כלל הסוגיות שהועלו על ידי העותר, למעט סוגיה אחת – סוגיית מתן או אי מתן תרופה מסוימת למנוחה, וכי הוא איננו סבור שמינוי ועדת בדיקה יתרום להבנת האירוע.
יב. ביום 28.4.15 ניתנה תשובת נציבות תלונות הציבור לתלונת העותר. בדיקת הנציבות העלתה כי אמנם בדיקת תלונתו של העותר על ידי הנציב לקתה בפגמים, וכי היא התבססה על רשומה רפואית חסרה, אולם נמצא כי לא נפל דופי בדרך בדיקת התלונה על ידי היועץ לנציב. במסגרת הבדיקה היה לפניו מלוא התיעוד הרפואי-הקליני הדרוש לצורך הכרעה בתלונה, ובהסתמך על תיעוד זה, על התייחסותם המפורטת של צוות ביה"ח ועל נסיונו והשכלתו הרפואית, חיוה את דעתו המקצועית. עוד מצאה הנציבות, כי איכות תשובותיו של היועץ לנציב אל העותר, מיום 24.11.13 ומיום 26.8.14, לא היתה מספקת. עם זאת, נקבע כי במסגרת מכתבו של ד"ר לב מיום 30.12.14 ניתן הסבר מלא ומקיף מדוע הוחלט שלא להקים ועדה לבדיקת נסיבות פטירתה של המנוחה.
טענות העותר
יג. טענות העותר נחלקות לשלושה: ראשית, טענות בדבר פגמים שונים שנפלו בבדיקה שערך היועץ לנציב, וכן טענות כנגד ממצאי הבדיקה מיום 24.11.13; שנית, טענות בדבר הרכב ועדת הבדיקה שמונתה לבדיקת תלונתו, אשר מנתה את היועץ לנציב בלבד, וזאת בעוד שעל ועדת בדיקה למנות שלושה חברים; שלישית, העותר טוען כי בטיפול הרפואי במנוחה נפלו שורה של מחדלים רפואיים ורשלנות חמורה, אשר הביאו למותה הבלתי צפוי.
יד. נוכח האמור, מבקש העותר כי דו"ח הבדיקה שערך היועץ לנציב יבוטל; כי תוקם ועדת בדיקה חיצונית לבדיקת נסיבות מותה של המנוחה; וכן כי נורה למשיב להמציא לעותר את כל החומרים עליהם הסתמך היועץ לנציב כדי להגיע למסקנות בדיקתו.
טענות המדינה
טו. לטענת המדינה, דין כלל טענותיו של העותר להידחות. ראשית, נסיבות פטירתה של המנוחה נבדקו בצורה יסודית וממצה על-ידי היועץ לנציב, אשר ערך בירור מקיף של המקרה, ולאחר קבלת החומרים הרפואיים הנדרשים, וכן קיום פגישה עם העותר, הסיק כי לא נפלה רשלנות רפואית בטיפול במנוחה.
טז. שנית, באשר לטענתו של העותר בדבר הרכב ועדת הבדיקה, דרך הבירור שנקבעה לבירור נסיבות פטירתה של המנוחה אינה בדרך של ועדת בדיקה (כמשמעה הפורמלית, בסעיף 21 לחוק), אלא באמצעות בירור על ידי היועץ לנציב. על כן, היועץ לנציב לא היוה "ועדת בדיקה" כמשמעה בחוק, ולפיכך, אין לטענות העותר בענין זה בסיס. בנוסף, בנסיבות המקרה, בהן נעשתה בדיקה ממצה והתמונה העובדתית ברורה, אין צורך בבחינה נוספת של נסיבות פטירת המנוחה באמצעות הקמת ועדת בדיקה. למדינה שיקול-דעת כיצד ייבדקו התלונות המוגשות לנציב, ובדיקתן אינה חייבת להיעשות בדרך של הקמת ועדת בדיקה. לבסוף, נטען כי מסקנת היועץ לנציב כי הטיפול הרפואי אותו קיבלה המנוחה היה מקצועי וכי לא נפלה בו רשלנות רפואית, היא סבירה ומבוססת היטב.
הדיון בעתירה
יז. בדיון בעתירה ביום 24.2.16 טען בא-כוח העותר, כי מדובר באירוע שהסתיים בצורה טרגית, והיה מקום להקים ועדת בדיקה לבדיקתו. נטען כי ישנם דו"חות של מבקר המדינה, המעידים על כך שמשרד הבריאות אינו מקים ועדות בדיקה. בנוסף, טען בא-כוח העותר כי היו כשלים בטיפול שניתן למנוחה בביה"ח. באת-כוח המדינה הבהירה כי המדינה מבינה למצוקתו של העותר, אולם, כפי שנכתב בתגובה, אין מקום להתערבות בהחלטה שלא להקים ועדת בדיקה. נערכה בדיקה מעמיקה, שבסופה נבחן אופן הטיפול במנוחה על ידי המשנה למנכ"ל משרד הבריאות. בנוסף, אופן עריכת הבדיקה נבדק גם על ידי נציב תלונות הציבור ונמצא כי לא נפל פגם בהליך. לעניין טענת בא-כוח העותר לגבי הקמת ועדות בדיקה על ידי משרד הבריאות, טענה באת-כוח המדינה כי מוקמות כחמישים ועדות בדיקה בשנה.
הכרעה
יח. השאלה הנדרשת להכרעה במקרה דידן היא האם נפל פגם בשיקול הדעת בהחלטת הנציב שלא להקים ועדת בדיקה לבדיקת נסיבות פטירתה של המנוחה.
יט. סעיף 21 לחוק קובע, כי ועדת בדיקה היא ועדה שהוקמה על ידי מנכ"ל המשרד או מי שהוא הסמיך לכך, או מנהל בית החולים או מנהל קופת חולים, לפי העניין, לשם בדיקת תלונה של מטופל או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי. תפקידה של ועדת בדיקה כולל הנחת התשתית העובדתית המלאה והמדויקת של האירוע לפני הרשות המוסמכת, שעל בסיסה, בין היתר, תנקוט הרשות המוסמכת בצעדים המתבקשים, כולל הסקת מסקנות ומתן המלצות אישיות, ארגוניות ורוחביות. עם זאת, סעיף 29(א)(3) לפקודת בריאות העם, 1940 מקנה למשרד הבריאות סמכות רחבה לבדוק תלונות מטעם הציבור ואינו מחייב בדיקה באמצעות "ועדת בדיקה" (וראו בהקשר זה בג"ץ 3346/03 עו"ד יעקב אביעד נ' מר דני נווה – שר הבריאות (2005)).
כ. על פי הנחיות משרד הבריאות (מתוך נוהל משרד הבריאות "קריטריונים למינוי ועדות בדיקה", 28.12.11)(להלן ההנחיות), מינוי ועדת בדיקה ייעשה, ככלל, לבדיקת אירועים רפואיים כמפורט: 1. אירוע חריג, שהסתיים בנזק רפואי חמור או החזוי להיות חמור למטופל ונראה כי התוצאה למטופל חורגת במידה ניכרת מהתוצאה אשר הייתה צפויה במהלך הדברים הרגיל, במקרה דומה. לעניין זה, אירוע חריג מוגדר כמהלך התפתחות או תוצאה בלתי רצויים או בלתי מתוכננים בתהליך טיפול רפואי (ובכלל זה כל הפעולות הקודמות לתהליך הטיפולי ואלה שבאות לאחריו), שהסתיימו בנזק או עלולים להסתיים בנזק למטופל. נזק רפואי חמור מוגדר כפטירת מטופל או גרימת נכות חמורה בלתי הפיכה. 2. אירוע בו ברור על פניו שהופרו הנהלים או הנחיות קליניות, גם אם לא נגרם בעטיו נזק ממשי למטופל.
כא. במקרה דנא איננו יכולים לומר, כי נפל פגם בשיקול הדעת בהחלטה שלא להקים ועדת בדיקה לנסיבות פטירתה המצערת של המנוחה. ענייננו בהפעלת שיקול דעת בדבר דרך ניהול חקירה ובדיקה בתחום מקצועי-רפואי, וביחס להחלטות בתחומים מקצועיים כאמור, מידת הביקורת השיפוטית על החלטות הרשות היא מצומצמת מטבע הדברים, אף שאין הדלת נעולה (ראו בג"ץ 4999/03 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה (2006); בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי) נ' ראש ממשלת ישראל (2006)).
כב. מן המפורט מעלה עולה כי התקיים הליך בדיקה ממצה, תוך עליה בסולם ההיררכי במערכת, לבחינת נסיבות פטירתה של המנוחה. מנכ"ל משרד הבריאות הנחה את היועץ לנציב לבדוק את נסיבות המקרה, היועץ לנציב ניהל הליך בדיקה וקיים פגישה עם העותר ובא-כוחו, וגם המשנה למנכ"ל נדרש לנושא. בנוסף, נציב תלונות הציבור בחן את התנהלותו של הנציב בפרשה, ומצא כי לא נפל דופי בבדיקת היועץ לנציב. עיון בהנחיות אף מלמד כי נסיבות פטירתה של המנוחה אינן מאלה שבהן, ככלל, תמונה ועדת בדיקה. נראה כי לא נמצא שהופרו נהלים או הנחיות קליניות, או התרחש אירוע חריג, כהגדרתו בהנחיות, במהלך הטיפול במנוחה. נטעים: אילו האמנו כי ניתן לגלות עוד לגבי המקרה המצער על ידי בדיקה נוספת, לא היינו מהססים לעשות כן – אך לא זה המצב.
כג. עתירה זו פרטנית ואינה כללית; היא נדרשת לטיפול במנוחה, ולגביה לא ראינו מקום להתערבות. אכן, כנמסר לנו מוקמות לא מעט ועדות בדיקה, ובהן רופאים חיצוניים. במישור הכללי נטעים, כי בכגון דא יש חשיבות לנראות ולמראית העין, לשם אמון המתלוננים שרבים מהם שרויים ביגון ובדיכאון. לדעתנו – בלא שניטע מסמרות ספציפיים – על משרד הבריאות לא רק לתקשר ככל הניתן עם המתלוננים אלא להביא בחשבון את שיקול האמון בדרך הננקטת לטיפול בתלונה, לרווחת היחיד ולתיקון ציבורי. דברים אלה נאמרים על דרך הכלל.
כד. סוף דבר: ליבנו עם העותר אולם לאחר שנתנו דעתנו על טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, שאין מקום לחייב את הנציב, במקרה זה, להורות על הקמת ועדת בדיקה. התוצאה היא, שאיננו נעתרים לעתירה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. אנו רוצים לקוות, כי העותר – שלא נמצא עד הנה מזור ליגונו – ישתכנע כי נתנו דעתנו לנחוץ, מתוך התיחסות לכאבו ואהדה לנאמנותו לזכר רעייתו עליה השלום.
ניתן היום, ו' באדר ב התשע"ו (16.3.2016).
|
המשנה לנשיאה
|
ש ו פ ט
|
ש ו פ ט
|
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15033900_T06.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il