באסם עווד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין בהליכי צד ג'

מהות ההליך:

1.מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים-עבודה מיום 23.11.04, עת שכף רגלו השמאלית נמחצה בין עגלת הרמה חשמלית, נושאת מ.ר. 11622 (להלן: "העגלה"), לבין משטח עמוס חומרי גלם (להלן: "התאונה").

התובע טען בתביעתו, כי העגלה הינה בבחינת כלי רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" או "חוק הפיצויים"), היות והיא היתה מבוטחת בתעודת ביטוח חובה כ"נגרר", (ת/10), על ידי המודיעה.

2.הנתבעת הגישה הודעה לצדדים השלישיים – למעבידתו של התובע - אליאנס חברה לצמיגים 1992 בע"מ (להלן: "אליאנס") ולכלל חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את אליאנס בביטוח חבות מעבידים (להלן: "כלל"). בהודעה עותרת המודיעה לשיפוי מאת הצדדים השלישיים בגין הפיצוי שתידרש לשלם לתובע.

3.לאחר הגשת תחשיבי נזק, הודיעו התובע והנתבעת אודות הסכמתם להצעת בית המשפט, והגישו הסכם פשרה לסילוק התביעה (פ/2), לפיו הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 80,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרה ובסה"כ 90,764 ₪. עוד הוסכם, כי הליכי המודיעה כנגד הצדדים השלישיים ימשכו כסדרם. ביום 16.4.07 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין חלקי.

4.אף שהדבר לא נאמר במפורש, הרי שכעולה מתחשיבי הנזק שהוגשו מטעם הצדדים, בהם סווגה התאונה כתאונת דרכים, וכן כעולה מהתנהלות הצדדים, ניתן להניח כי הסכם הפשרה נחתם בין התובע למודיעה בעקבות הלכת חמאדה הנוהגת במקרים מעין אלה (ע"א 5757/97 אליהו ואח' נ' זיאד עלי חמאדה, פד"י נג(5)849, מיום 18.11.99, להלן: "הלכת חמאדה")). משמע, אף שהרכב אינו נופל בגדרי הגדרתו על פי חוק הפלת"ד, כרכב מנועי, חובתה של הנתבעת לפצות את התובע קמה מכוח תעודת ביטוח החובה שהנפיקה.

5.לאחר סיום המחלוקת בין התובע למודיעה, נותרו להכרעה שתי סוגיות מרכזיות שבמחלוקת בין המודיעה לצדדים השלישיים:

האחת - האם זכאית המודיעה, שפיצתה את התובע בגין פגיעתו מכוח היותה המבטחת של העגלה ממנה נפגע, ולאור הלכת חמאדה, להשתתפות או לשיפוי כלשהו מאת המזיק – אליאנס ומאת כלל המבטחת את אליאנס בביטוח אחריות מעבידים.

השנייה – האם אליאנס הטעתה את המודיעה לסבור כי העגלה הינה בבחינת רכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים ועקב כך ביטחה המודיעה את העגלה, ועל-כן, רשאית לבטל את פוליסת הביטוח;

המודיעה והצדדים השלישיים הגישו סיכומים בסוגיות אלה.

מהות היחסים בין המודיעה לאליאנס – הצד השלישי מס' 1:

6.במועד התאונה שימש התובע עובד בחברת אליאנס , אשר הייתה מבוטחת בפוליסת חבות מעבידים אצל כלל.

7.אליאנס התקשרה עם המודיעה באמצעות סוכנות לביטוח אריה שפק סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "סוכנות לביטוח שפק" ו/או "שפק"), החל מיום 1.9.03, לשם ביטוח רכבי החברה.

רכביה הפרטיים של אליאנס בוטחו עד אותה העת בחברת "ביטוח ישיר" באמצעות סוכן הביטוח - מר משה חדד, בעוד שכלי הרכב הכבדים בוטחו בחברת ביטוח אחרת. על מנת שכל רכבי חברת אליאנס יבוטחו באותה חברת ביטוח, קישר מר חדד בין סוכנות לביטוח שפק לאליאנס לקבלת הצעת מחיר לביטוח כלל רכביה.

במהלך שנת 2004 נעשה ביטוח חובה לכלל הרכבים הכבדים של אליאנס, באמצעות "שפק", אצל המודיעה, בתמורה לפרמיית חובה בסך של 46,000 ₪. ביטוחי החובה הוסיפו לחול גם בשנים 2005 ועד 2007.

8.במהלך שנת 2007, לאחר שהתברר בעקבות תביעתו של התובע כי העגלה אינה בבחינת כלי רכב מנועי, בוטלו תעודות ביטוח החובה ל- 25 העגלות של אליאנס.

ההליכים בין המודיעה לצדדים השלישיים:

9.בהתאם להחלטה מיום 18.9.08, הגישה המודיעה ביום 2.11.08 תצהירי עדות ראשית מטעמה: של מר יורם שפק, סוכן ביטוח ומנהל סוכנות לביטוח שפק (ת/1), ושל מר משה חדד, מנהל שיווק בסוכנות לביטוח שפק (ת/2).

ביום 27.12.10 הגישו הצדדים השלישיים תצהירי עדות ראשית מטעמם שם מר טיקו גדות, מנהל הכספים של חברת אליאנס (נ/2), של מר פנחס נוסבוים, עובד המחלקה הכלכלית של חברת אליאנס (נ/3) ושל מר שאול לוי, אחראי מחלקת תחבורה של חברת אליאנס (נ/5).