אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> א.עידו סוכנות לביטוח (2009) בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

א.עידו סוכנות לביטוח (2009) בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 11/07/2013 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
58077-06-13
30/06/2013
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
א.עידו סוכנות לביטוח (2009) בע"מ
הנתבע:
מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 27.6.13, שבה נדחתה בקשותיה של המבקשת הן לסעד במעמד צד אחד הן לסעד זמני, שיחייבו את המשיבה להמשיך בהתקשרות עם המבקשת כסוכן ביטוח מטעמה. לחלופין עותרת המבקשת לסעד ארעי שיחייב את המשיבה בהמשך ההתקשרות עם המבקשת עד למועד הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתי הנ"ל, שהיא מתכוונת להגיש מחר. דין הבקשות להידחות. אבהיר בקצרה בדוחק הזמנים העצום שאליו קלעה המבקשת את ההליך כולו.

1.נזכיר את הרקע: המבקשת מזה ארבע שנים כסוכן ביטוח מטעם חברת הביטוח "אליהו", שהמשיבה היא חליפתה. בהתאם להסכם – לכל צד זכות להודיע על סיום ההסכם בהתראה של 60 ימים מראש, גם שלא במקרה של הפרה. המשיבה הודיעה למבקשת לפני כמעט שלושה חודשים, ביום 7.4.13, על הפסקת ההסכם החל מהיום, יום 30.6.13. לטענת המבקשת, המדובר בהפסקת התקשרות בחוסר תום לב. על כן היא הגישה תביעה ביום חמישי, 27.6.13 בצהריים, לאכיפת ההסכם, ובגדרה בקשה לסעד זמני ובמעמד צד אחד לחייב את המשיבה בהמשך ההתקשרות עמה, ללא מגבלת זמן.

2.הבקשה לסעד זמני (וממילא לסעד במעמד צד אחד) נדחתה בהחלטתי מיום 27.6.13. ארבעה טעמים ציינתי: היעדר סמכות לדון בתובענה לסעד הצהרתי לאכיפת הסכם שהמבקשת אינה יודעת לשום את שוויו; שיהוי, הטמון בהגשת תובענה וחיוב בית המשפט ליתן צווים בלא תגובה, יום עסקים אחד לפני הפסקת ההתקשרות וזמן רב לאחר ההודעה על ההפסקה; מאזן הנוחות, הטמון באי-הרצון לחייב את המשיבה להמשיך בהתקשרות עם מי שאינה חפצה ביקרו, אל מול הנזק הכספי וההפיך של המבקשת במקרה של אי מתן הצו; וסיכויי התביעה, שאינם נראים מבטיחים נוכח קיומו של סעיף המתיר את הפסקת ההתקשרות ללא אשם בהודעה של 60 יום מראש, וזאת חרף הטענה הכללית של חוסר תום לב במימוש הזכות.

3.עתה הגיע יום הפסקת ההתקשרות עצמו, 30.6.13. המבקשת עתרה בצהריים (ובקשתה הגיעה לעיוני רק הערב) לעיון חוזר בהחלטתי, ולחלופין לצו ארעי עד להגשת בקשת רשות ערעור, הצפויה מחר. טעמי הבקשה לעיון חוזר: לעניין הסמכות העניינית, זו נקבעת בהתאם לסעד הנדרש. סעד למימוש זכות שניתן להעריך את שוויה הכספי תידון בבית המשפט המוסמך לפי שווי הסעד. שווי הזכות, טוענת המבקשת: פחות מ-2.5 מיליון ₪. בכל מקרה, טוענת המבקשת, חובת בית המשפט לדון בבקשה לסעד זמני גם בהיעדר סמכות עניינית. לעניין סיכויי התביעה מזכירה המבקשת כי טענה לחוסר תום לב של המשיבה בהפסקת ההסכם. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי אכיפת הסכם עדיפה על פיצויים. לעניין השיהוי טוענת המבקשת, תוך צירוף מכתבים שלא צירפה לבקשתה, כי קיבלה את ההודעה על הפסקת ההתקשרות "לקראת אמצע אפריל", התלוננה בפני המשיבה ביום 2.5.13, קיבלה תשובה רק ביום 4.6.13, והנה מיהרה והגישה את בקשתה ביום 27.6.13.

4.אפתח בבקשה לעיון חוזר. דינה להידחות. בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לבטל החלטת ביניים שנתן בלא נסיבות חדשות אלא רק מחמת טעות שמצא בהחלטתו, ב"מקרים נדירים" (ראו: רע"א 621/13 ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (17.4.2013)), ואלו ודאי לא התקיימו כאן.

5.למעלה מן הצורך אתייחס לטענות השונות של המבקשת גם זו הפעם.

6.סוגיית הסמכות: אכן, צודקת המבקשת, הסמכות נקבעת בהתאם לסעד, וכאשר ניתן לשום זכות בכסף, ייקבע הסעד בהתאם לשווי הזכות. ברם המבקשת לא שמה את זכותה בכסף. בהמרצת הפתיחה עתרה לסעד הצהרתי. היא לא שמה את זכותה ב"פחות מ 2.5 מיליון ₪" כפי שהיא עושה עתה בסעיף 2 לבקשתה. היא לא שילמה אגרה שתשקף את היקף תביעתה. היא לא הבהירה כיצד הגיעה לסכום האמור. היא לא טענה, כפי חובתה בדין, מדוע בית משפט זה קנה סמכות לדון בתובענתה. היא עתרה לסעד הצהרתי, הא ותו לא. בנסיבות אלה קשה לומר כי ברור כיצד בית המשפט קנה סמכות לדון בתובענתה.

בניגוד לטענת המבקשת, אין גם לומר שעל בית המשפט שאינו מוסמך לדון בתובענה מוטלת "חובה לדון בבקשה לצו מניעה זמני" (סעיף 10 לבקשה). המבקשת לא הצביעה על אסמכתה חוקית לקיומה של חובה כאמור. לבית המשפט הבלתי מוסמך קיים שיקול דעת אם ליתן סעד זמני כאמור, במקרים המתאימים, והמקרה דנן ודאי אינו מתאים.

7.לעניין סיכויי התביעה: המשיבה עשתה שימוש בזכות חוזית מפורשת העומדת לה, להפסיק את ההסכם מכל סיבה שהיא בהתראה של 60 ימים מראש, ונתנה למבקשת התראה של 84 ימים מראש. ראיתי כמובן את טענת המבקשת ל"חוסר תום לב" בשימוש בזכות. המדובר בטענה כללית, הנחזית כבעלת עוצמה מוגבלת ביותר, שספק רב אם יהיה בה כדי להקנות למבקשת התקשרות נצח עם המשיבה, כפי שהיא עותרת לו בתובענתה.

8.לעניין מאזן הנוחות: בהסכם מסוג זה המאפיין את היחסים שבין בעלי הדין כאן, קבע כבר בית המשפט העליון, באזכרו את הפסיקה העקבית והחד-משמעית, כי:

"... צדק בית המשפט בדחותו במקרה דנן את הבקשה למתן סעד זמני וזאת בהתאם להלכה לפיה, ככלל, אין לכפות על צדדים להסכם מסוג זה שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם בניגוד לרצונו של מי מהם והתרופה המתאימה למקרים מעין אלה איננה צו מניעה או צו עשה זמני כי אם סעד של פיצוי כספי (ראו: רע"א 5284/95 ג'יג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ (לא פורסם, 24.10.1995); רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, פיסקה 6 (לא פורסם, 13.12.2005); רע"א 2479/06 ארגון סוכני דואר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, פיסקה 11 (לא פורסם, 9.7.2007))" (רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב נ' קרסו מוטורס בע"מ (16.1.2012)).

התקשיתי לראות מדוע המקרה דנן הוא היוצא מן הכלל החד-משמעי האמור. כאמור, יוברר כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב, אין כל ספק שהמבקשת תוכל להיפרע ממנה, והרי ברור כי נזקה של המבקשת הוא כספי והפיך.

9.טוענת המבקשת חרף האמור: סעד האכיפה עדיף על סעד הפיצויים, ולכן יש ליתן בידה סעד זמני כמבוקש. לידיעתי, המדובר בקביעה שטרם זכתה לעיגון בפסיקת בית המשפט העליון, אף לא בפסק הדין בעניין מצה שאליו הפנתה המבקשת, כי אם אלא להערות אגב בלבד (ראו: רע"א 2543/07 מורטון נ' שובל בפיסקה 8 (24.1.2008); רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ בפיסקה 11 (25.2.2013))). איני שולל כלל ועיקר את האפשרות לתרגם אותן הערות אגב לכלל מעשה במקרים חריגים, שבהם סיכויי התביעה גבוהים והמדובר במשיב שנחזה כמפר באופן בוטה את ההסכם שעליו חתם. אולם לשם כך אכן נדרשים סיכויי תביעה גבוהים, ומקרה מובהק (עד כמה שניתן לקבוע בהליך הביניים המוקדם) של הפרת הסכם בוטה. זה ודאי לא המקרה כאן, כמבואר לעיל.

10.לעניין השיהוי: המבקשת, אגב הצגת מגוון מסמכים שלא בא זכרם כלל בבקשה המקורית לצו במעמד צד אחד (מהלך בעייתי כשלעצמו והיכול לעלות כדי חוסר נקיון כפיים), רק מבססת את קיומו של השיהוי המאיין. היא ידעה על הפסקת ההתקשרות הצפויה ביום 30.6.13 כבר בסמוך לאחר משלוח המכתב מיום 7.4.13. היא נטלה כמעט חודש ימים כדי לכתוב מכתב למשיבה המשיג על הפסקת ההתקשרות. היא המתינה עוד חודש ימים עד לתשובה שבוששה לבוא, בלא למהר ולנקוט כבר הליך משפטי, כפי שמצופה כי תעשה (השוו: בג"ץ 410/78 מילס נ' שר האוצר, פ"ד לג(1) 271 (1979)). היא קיבלה מכתב מיום 4.6.13, שאחריו ברור היה כי אין למשיבה כל כוונה להמשיך בהתקשרות עם המבקשת מיום 30.6.13 ואילך. ורק ביום 27.6.13 בצהריים, יום עסקים אחד טרם הפסקת ההתקשרות, ראתה המבקשת לפנות בבקשה בהולה למתן צווים נגד המבקשת, ואף עתרה לסעדים במעמד צד אחד על מנת להדגיש את בהילות הבקשה. לפנינו שיהוי מאיין לעילא ולעילא, שוודאי די בו לדחיית הבקשה לסעד זמני, לא רק הבקשה לסעד במעמד צד אחד (ראו: רע"א 1864/13 אשכנזי נ' ש.נ. דרור אחזקות בע"מ (10.4.2013)).

11.סיכום הדברים עד הנה: המבקשת לא הציגה עילה כלשהי לשינוי החלטת הביניים מיום 27.6.13, שדחתה את בקשתה לצו מניעה זמני וצו במעמד צד אחד למניעת הפסקת ההתקשרות. למותר לציין שאין באמור כדי למנוע את זכותה לעתור לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד, להעברת החלטתי מיום 27.6.13 תחת שבט ביקורתו; אף שמצופה היה כי תמהר לעשות כן היום, מועד הפסקת ההתקשרות, במקום לעתור לעיון חוזר בהחלטתי הקודמת. למותר לציין כי זו הפעם מצופה מן המבקשת להציג לפני בית המשפט המחוזי את התמונה המלאה שהוצגה בבית משפט זה, לרבות בקשתה לעיון חוזר והחלטתי זו.

12.נפנה לבקשה החלופית לסעד ארעי, ל"הארכת הסכם ההתקשרות עד למועד הגשת בקשת רשות ערעור, שתוגש כבר מחר 01/07/2013". כאשר זהו הסעד המבוקש (להבדיל, לדוגמה, מצו ארעי עד להכרעה בבקשת רשות ערעור, או למצער עד שבית המשפט שלערעור יידרש לבקשה לסעד זמני בערעור), אזי לא ברור מה התוחלת בנתינתו: סעד זה, אם היה ניתן, היה מקנה למבקשת את קיום הסכם ההתקשרות ללילה אחד ותו לא. בנסיבות אלה, תעתור המבקשת מחר בבוקר לרשות ערעור, ובגדרו – לסעד זמני.

על כך יש להוסיף: מתן סעד זמני המחייב את המשיבה להמשיך בהתקשרות עם המבקשת הוא בעייתי נוכח האמור בשתי החלטותיי.

ועוד אעיר: עיתוי הגשת הבקשה מונע כל אפשרות להיעתר לה. הסכם ההתקשרות הסתיים. הפסקת ההתקשרות נכנסה היום לתוקפה, לפי האמור במכתבה של המשיבה למבקשת (נספח ג' לבקשה). משמעות הבקשה אפוא: לחדש קשר שהסתיים. זו בקשה בעייתית ביותר, לצו עשה זמני. ואם תמצי לומר כי מה לי יום, מה לי יומיים מבחינת הפסקת הקשר וחידושו, וכי ניתן להפסיק ולחדש קשר ללא כל קושי, אזי אין כמובן כל חשיבות לכך שהקשר יחודש ליממה נוספת. ימצא בית המשפט המחוזי הנכבד כי יש להורות על קבלת בקשת רשות הערעור, או מתן סעד זמני עד הכרעה בבקשת רשות הערעור, יחודש הקשר.

13.נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה לעיון חוזר ולסעד זמני עד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית, בלא צורך בתגובה ובהתאם בלא צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ