אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> א.א. נ' מדינת ישראל

א.א. נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 07/06/2017 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון ירושלים
6159-16
28/05/2017
בפני משנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
א.א.
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד יוסף (ג'ואי) אש
החלטה

 

א.        בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן חוק בתי המשפט). המבקש הורשע בסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק) (ריבוי מקרים), בהפרת חובה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק (ריבוי מקרים), בפגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ריבוי מקרים), בהטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (ריבוי מקרים) – כל אלה בגין סירובו להשלים עם הפרידה מבת זוגו (להלן המתלוננת) באותה עת.

 

רקע והליכים קודמים

 

ב.        כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 24353-05-10). על פי כתב האישום, שתוקן פעמיים, סירב המבקש להשלים עם הפרידה מן המתלוננת, בכך שהחל מחודש ינואר 2010 ועד לחודש מאי 2010, נהג המבקש להטרידה באמצעות עשרות מכתבים ומסרונים, התחקה אחריה, פגע בפרטיותה, התקשר לבני משפחתה ולבן זוגה החדש; זאת, בין היתר, תוך הפרת צו הגנה המונע ממנו להתקרב למתלוננת וליצור עמה קשר. באישום נוסף נכתב, כי המבקש התקשר אל הסַפָּר של המתלוננת ואיים לפגוע בו, התחקה אחריה, התפרץ למספרה ואיים לפגוע בסַפָּר, חרף קיומו של צו הגנה בתוקף.

 

ג.        המבקש לא שיתף פעולה עם הסניגורים הציבוריים שמונו להגנתו. התנהלותו הביאה לבקשת הסניגוריה הציבורית להשתחרר מן הייצוג, ובקשתה נתקבלה. עורך-דין פרטי ששכר המבקש ביקש אף הוא להשתחרר מן הייצוג, אך בית המשפט דחה את בקשתו. בהחלטתו מיום 16.6.11 קבע בית המשפט כי התיק נמצא לקראת סיום שלב ההוכחות, וכי חרף המחלוקות שנתגלעו בין הסניגור למבקש, ומבלי להקל בהן ראש, התרשם כי "יש הצדקה ממשית שהמבקש יזכה לליווי משפטי מקצועי, אף אם הוא סבור כי אין צורך בכך". נוכח עומק המשבר שנוצר בין המבקש לבין בא-כוחו, וכדי לשמור על זכויות המבקש במהלך ניהול ההליך, נוהלה ההגנה בפועל בשני ערוצים מקבילים – האחד, על ידי בא-כוחו והשני, על ידי המבקש עצמו.

 

           לאורך ההליך כולו, וללא קשר לשאלת הייצוג, העלה המבקש טענות רבות לקונספירציה נגדו לה היו שותפים – לשיטתו – גורמים רבים, לרבות המתלוננת, העדים, קציני משטרה ושוטרים, התביעה, הסניגוריה – כולם עשו יד אחת, לפי הטענה, כדי להרשיעו.

 

ד.        ביום 20.11.11 הורשע המבקש במיוחס לו (על-ידי השופט ב' שגיא), למעט בעבירות האיומים שיוחסו לו במסגרת האישום הנוסף. בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, אומצה גרסת המתלוננת ונדחתה גרסת המבקש. בית המשפט התרשם כי המתלוננת העידה בפשטות ובכנות, וכי עדותה היתה הגיונית, אותנטית וסדורה, וקבע כי גרסתה התיישבה עם יתר הראיות שהוצגו, ועם דמותו האובססיבית של המבקש. בית המשפט מצא חיזוקים לגרסת המתלוננת בעדותה של בתה הבגירה של המתלוננת, בעדותו של בן זוגה של המתלוננת, בעדותו של הסַפָּר ובעדותם של בני משפחה נוספים (אחיה וגיסה של המתלוננת). כן מצא בית המשפט חיזוק משמעותי באסופת המכתבים ובמאות המסרונים ששלח המבקש למתלוננת, מהם עלתה, כך נקבע, התנהגותו האובססיבית. נקבע גם, כי התנהלותו של המבקש במהלך המשפט היתה "חריגה, בוטה, כוחנית ואובססיבית. הנאשם הרבה לצעוק על העדים, על התובעת ועל סניגורו, ולעיתים רבות נוצר הצורך להרגיעו טרם ימשך המשפט. ... הנאשם ניצל כל הזדמנות (ואף יצר לעצמו רבות כאלה) לפזר הצהרות בדבר 'התיק שנתפר לו', ובדבר כוונותיו 'לדאוג להכנסת אנשי המשטרה לכלא'". נפסק, כי עדותו התאפיינה בהתחמקויות רבות, בהליכה סחור סחור ובאי מתן תשובות לשאלות שנשאל, עד כי בית המשפט התרשם שמהימנות המבקש ירודה וכי קיים קושי ממשי ליתן אמון בגרסאותיו. נקבע, כי התנהלותו של המבקש במהלך המשפט מהוה אינדיקציה מחזקת נוספת להרשעה. כאמור, המבקש הורשע במיוחס לו, למעט בעבירות האיומים; בכך נדחו טענות המבקש לקונספירציה נגדו.

 

ה.        ביום 7.12.11 נגזר דינו של המבקש. בית המשפט קבע כי מגוון הפעולות העברייניות בהן נקט, היקפן העצום והשפעתן על חייה של המתלוננת, וכן העובדה שרובן המכריע נעשו בניגוד לצו הגנה, מצדיקות השתת עונש חמור. זאת, על מנת לשדר מסר ברור ותקיף לפיו היה על המבקש לכבד את רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו, ולציית לצו ההגנה. בית המשפט ציין כי למבקש עבר פלילי מכביד "המשקף היטב את אישיותו הבעייתית והתנהלותו הכוחנית, המאיימת והבוטה כלפי סביבתו", וכי ריצה מספר עונשי מאסר המצטברים לכדי למעלה משש שנים. נפסק, כי עברו זה מהוה שיקול נוסף המצדיק השתת ענישה מחמירה, יחד עם היעדרו של הליך טיפולי. מנגד, התחשב בית המשפט במותו הטרגי של בנו של המבקש במהלך ניהול ההליך ובמצבו הרגשי של המבקש, כמו גם בפרק הזמן הממושך בו הוחזק המבקש במעצר עקב שביתת הפרקליטים, ולאחר מכן, במעצר בית. על רקע האמור, ותוך איזון השיקולים השונים, גזר בית המשפט על המבקש שלוש שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; ששה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה בה הורשע או עבירת אלימות (לרבות איומים); פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח, וקנס בסך 1,000 ש"ח.

 

ו.        על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לערעורו צירף המבקש חוות דעת פסיכיאטרית מיום 2.1.12 מאת ד"ר אלטמרק, פסיכיאטר מומחה שמונה על-ידי הפסיכיאטר המחוזי, אשר נתקבלה בעניינו במסגרת תיק פלילי שהתנהל במקביל נגדו בבית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ (כפר סבא) 1971/08, השופט מ' קרשן). לפי חוות דעת זו, נמצא המבקש בלתי כשיר לעמוד לדין וקיימת אפשרות שמצבו היה זהה אף מספר חודשים קודם לכן – היא התקופה הרלבנטית לאישומים שיוחסו למבקש בענייננו. צוין, כי נוכח האמור בחוות הדעת, הופסקו ההליכים בתיק המקביל נגד המבקש. לאור התפתחות זו, קבע בית המשפט המחוזי (הנשיאה ד' ברלינר, והשופטים מ' סוקולוב וג' נויטל), בתום דיון מיום 30.5.12, כי בהסכמת הצדדים, יישאר פסק הדין בעינו, וכי הדיון יוחזר לבית משפט השלום לצורך בחינת חוות הדעת כראיה נוספת. נפסק, כי בית משפט השלום יתייחס לראיה ולעולה ממנה וינקוט צעדים על פי שיקול דעתו.

 

ז.        משהושב הדיון לבית משפט השלום, ועל פי החלטתו, הגיש ד"ר אלטמרק ביום 28.10.12 חוות דעת עדכנית בנוגע למבקש. לדברי ד"ר אלטמרק, כפי שהתרשם כעשרה חודשים קודם לכן, "מדובר באדם השרוי במצב פסיכוטי דלוזיונאלי רדיפתי וקוורולנטי... הפסיכוזה הינה פסיכוזה פעילה ופוגמת בצורה ניכרת בכושרו השיפוטי".  מסקנתו היתה כי המבקש "סובל ממחלת נפש במובן המשפטי של המלה", וכי "במצבו הנוכחי, אינו מבין את טיב ותוצאות מעשיו", באופן שלא מאפשר לו "לבחון את המציאות בצורה מושכלת, כולל המציאות המשפטית". לדעת ד"ר אלטמרק, "לא מן הנמנע שכבר אז  היה שרוי במצב פסיכוטי" – כלומר, בעת ביצוע העבירות בהן הורשע. על חוות דעת זו נחקר ד"ר אלטמרק ביום 13.12.12. לאחר מכן, בהתאם להוראת בית המשפט, הגיש ביום 20.1.13 חוות דעת משלימה, בה חיוה דעתו כי כשירותו הדיונית של המבקש פגומה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ