אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אשכנזי ואח' נ' גונן ואח'

אשכנזי ואח' נ' גונן ואח'

תאריך פרסום : 24/02/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
4131-12-10
24/02/2011
בפני השופט:
בנימין ארנון

- נגד -
התובע:
משה אשכנזי
הנתבע:
1. חיה גונן
2. יהודית ריעאני
3. שלום אסייג

החלטה

מונחת לפני בקשתם של המבקשים מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בתקנה 500 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א") ולהתיר להם, במעמד צד אחד, להמציא לידי המשיבה, הנמצאת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, את כתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשים כנגד המשיבה, וכנגד נתבעים נוספים המתגוררים בישראל.

1.תמצית העובדות

עניינה של התובענה בגדרה מוגשת בקשה זו היא בתוכנית התחדשות עירונית ("פינוי - בינוי") החלה על בניין אשר המבקשים והמשיבה נמנים על בעלי הדירות המצויות בו (להלן – "הבניין"). הבניין הינו חלק ממתחם אשר הוכרז ביום 11.11.2001 על ידי ממשלת ישראל כמתחם התחדשות עירונית בהתאם לסעיף 33א' בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965. ביום 26.10.2009 הוארכה ההכרזה לתקופה של שש שנים. בעקבות ההכרזה האמורה אושרה תוכנית מפורטת אשר מטרתה היא לאפשר התחדשות עירונית למתחם, בין היתר בדרך של מתן אפשרות להריסת מבנים בו, לרבות הבניין, ובניית בניינים רבי קומות חדשים במקומם. בעלי הדירות בבנין בחרו בחברת אזורים בנין (1965) בע"מ (להלן – "היזם") לשמש כגורם לביצוע פרויקט הפינוי והבינוי של המתחם (להלן: "הפרויקט"). לאחר משא ומתן ממושך גובש נוסח הסכם בין היזם לבין בעלי הדירות בבנין (להלן – "ההסכם"). לאחר שגובש ההסכם חתמו עליו, לטענת התובעים, כל בעלי הדירות בבנין, למעט המשיבה ויתר הנתבעים בתובענה (וכן בעל דירה נוסף שטרם חתם מסיבות טכניות).

2.עילות התביעה

לטענת המבקשים, המשיבה אחראית לנזקים הנגרמים ושייגרמו להם עקב אי ביצועו של הפרויקט וזאת לנוכח האמור בסעיף 2(א) בחוק פינוי ובינוי (פיצויים) התשס"ו - 2006 (להלן-"חוק פינוי - בינוי") הקובע כדלקמן: "הסכים רוב מיוחס מבין בעלי הדירות בבנין לפינוי ובינוי לכרות עסקת פינוי ובינוי, יהיה בעל דירה באותו בנין, המסרב סירוב בלתי סביר להעביר את זכויותיו לשם ביצוע העסקה או המתנה את הסכמתו לכך בתנאים בלתי סבירים (בחוק זה - בעל דירה מסרב), אחראי בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות באותו בנין, המסכימים לעסקה, בשל הנזק שנגרם להם עקב אי ביצוע העסקה" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

המבקשים טוענים כי דרישותיה של המשיבה למתן הטבות כלכליות עודפות, שכמותן לא קיבל אף אחד מבעלי הדירות האחרים שבבנין, לוקות בחוסר תום לב ועקב רצונה להפעיל לחץ בלתי הוגן על יתר בעלי הדירות שבבניין ועל היזם. לטענת המבקשים, הנזק שייגרם להם עקב סירובה של המשיבה והנתבעים הנוספים להתקשר עם היזם עומד על סך של 15,950,000 ש"ח (סעיף 25 בבקשה).

בנוסף, טוענים המבקשים כי המשיבה אחראית לנזק שייגרם להם אף בעילה של רשלנות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן חלה עליה חובת זהירות כלפי המבקשים, במסגרתה אמורה המשיבה להימנע מלסרב סירוב בלתי סביר לחתום על ההסכם, ולמסור את דירתה ליזם לצורך הוצאתו של הפרויקט אל הפועל (סעיף 27 בבקשה).

3.היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 בתקנות סד"א

מתן היתר להמצאת הזמנה לדין אל מחוץ לתחום השיפוט, מותנה, עפ"י נוסחה של תקנה 500 בתקנות סד"א באישורו של בית המשפט.

לגרסת המבקשים, במקרה שלפנינו מתקיימות חלופות (3), (7) ו-(10) המפורטות בתקנה 500 בתקנות סד"א, אולם די בקיומה של אחת מהן לשם הצדקת מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של התובענה הנוכחית.

הלכה פסוקה היא כי גם אם שוכנע בית המשפט כי קמה אחת העילות המנויות בתקנה למתן ההיתר להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט הרי שמוטלת עליו החובה להוסיף ולבחון האם ראוי להעניק את ההיתר בנסיבות הספציפיות של המקרה (ראו: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109). הטעם לגישה הזהירה אשר בית המשפט מצווה לנקוט בה נעוץ בעובדה שההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט מקנה לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתובענה, כאשר בדרך כלל לא מוקנית לו סמכות כזו לגבי נתבעים הנמצאים מחוץ לתחום השיפוט של המדינה. יתר על כן: הדיון בתובענה כנגד הנתבע הזר עלול להביא להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים (ראו: ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4), 551). על ביהמ"ש לשקול שלושה שיקולים בעת מתן החלטה בבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, ואלו הם: האחד - האם למבקש "עילת תביעה טובה", השני - האם מתמלאים תנאיה של אחת מהחלופות הקבועות בתקנה 500 בתקנות סד"א, השלישי - והאם בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה.

א. תקנה 500(10) בתקנות סד"א :

למען הסדר הטוב אציין כי מצאתי לנכון לדון בשאלה האם קיימת למבקשים עילת תביעה טובה יחד עם בחינת התנאים המפורטים בתקנה 500(10) בתקנות סד"א.

תקנה 500(10) בתקנות סד"א קובעת כדקלמן:

"רשאי בית המשפט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

...

(10) אדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה."

מנוסחה של תקנה זו עולה כי בית המשפט מוסמך להתיר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כאשר מתנהלת בישראל תביעה כנגד מאן דהוא, וכן כנגד אדם אחר שאינו בישראל, כאשר הוא סבור שהנתבע הזר הינו אכן בעל דין דרוש או נכון באותה תובענה. לגירסת המבקשים, מאחר וחתימת כלל בעלי הדירות בבניין מהווה "תנאי בלעדיו אין" לביצוע הפרויקט, ומאחר וסעיף 2(א) בחוק פינוי - בינוי מקים לבעלי הדירות עילת תביעה טובה כנגד כל הדיירים המסרבים סירוב בלתי סביר להתקשר בעסקת פינוי – בינוי של הבניין, ברי כי כל הדיירים המסרבים להתקשר בעסקה, לרבות המשיבה, מהווים בעלי דין דרושים ונכונים בתובענה הנוכחית. בנסיבות אלה אני סבור כי אכן יש ממש בטענת המבקשים לפיה משהומצא כתב התביעה כדין לנתבעים הנוספים המתגוררים בישראל, הרי שמתקיימים התנאים לחלותה של תקנה 500(10) בתקנות סד"א, וניתן לקבוע כי גם המשיבה מהווה בעלת דין דרושה ונכונה בתובענה זו הנעוצה, על פי טענת המבקשים, בסירובם הבלתי סביר של כל הנתבעים הנמנים על בעלי הדירות בבניין, לרבות המשיבה, לאפשר את ביצוע הפרויקט.

המבחן שנקבע בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיה האם בעל הדין הזר הינו "בעל דין דרוש ונכון" לבירור התובענה כרוך בבחינת השאלה הבאה: בהנחה שבעל הדין הזר היה מתגורר בתחומי מדינת ישראל האם היה בית המשפט סבור שראוי לברר את התובענה כנגד הנתבע הזר ביחד עם בירור התובענה כנגד יתר הנתבעים? (ראו: רע"א 5150/02 ויינברג נ' ביילס פ"ד נח(2) 205). סוגיה נוספת הטעונה בירור לשם אישור המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט מועלית על ידי נשיא בית המשפט העליון (בדימ') ד"ר י. זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). לדידו, לשונה של תקנה 500(10) מתנה את מתן היתר ההמצאה בכך שהנתבע האחר, המצוי בתחום השיפוט, הוזמן לדין באופן הנדרש בתקנות סד"א. בנסיבות כאלה, על בית המשפט לבחון הן את מהות עילת התביעה הלכאורית כנגד הנתבע המצוי בתחום השיפוט, והן את מהות עילת התביעה הלכאורית כנגד הנתבע הזר. על בית המשפט לבחון בקפידה האם התביעה כנגד הנתבע המצוי בתחום השיפוט הינה שולית ומשנית בערכה, וכן האם קיים חשש מבוסס שהתביעה הוגשה כנגד הנתבע המקומי רק מתוך מטרה לאפשר בדרך זו את צירופו לתובענה של הנתבע הזר במקרה שהוא הנתבע העיקרי בתובענה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ