אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ארץ נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

ארץ נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

תאריך פרסום : 07/07/2013 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב - יפו
33999-07-12
27/06/2013
בפני השופט:
רחל גרינברג – יו"רד"ר נעמי אפטר - חברהעו"ד דן יערי - חבר

- נגד -
התובע:
בוארון ארץ
הנתבע:
הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר
פסק-דין

פסק דין

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות), המוגש ע"י גב' בוארון מסעודה אלמנת בוארון ארץ ז"ל, (ראה צו ירושה), שהלך לעולמו ביום 22.4.10. המנוח (להלן גם התובע או העורר) נולד בשנת 1936 בלוב וחי עם משפחתו בתקופת מלחמת העולם השנייה בעיר מיסרטה.

בשנת 2001 הגיש תביעה לקבלת תגמולים ונדחה. ב- 2009 הוגשה תביעה חדשה (ראה פנייה למשיבה מיום 10.11.09) כשהפעם העורר מיוצג ע"י משרד עורכי דין המייצג כיום את אלמנתו, ואף תביעה זו נדחתה – ראה החלטת המשיבה מיום 30.11.09 המפנה להחלטתה הקודמת.

באי כוח העורר המשיכו במגעים עם המשיבה גם לאחר הדחייה השנייה אך באופן לא מוסבר תוך התעלמות מהעובדה המהותית והמצערת כי העורר נפטר באפריל 2010, היינו, חודשים רבים לפני הפניות בשמו למשיבה כפי שיפורט להלן:

ב- 24.11.10 נשלח מכתב ע"י עו"ד אסף ובר למשיבה בזו הלשון: "בהתאם להחלטה המנהלית שנתקבלה בעניינם של יוצאי לוב, הריני פונה אליכם בבקשה לדון בתביעתו של מרשי בגין עילת בריחה מפחד הגרמנים. לאור גילו ומצבו הרפואי של מרשי (ההדגשה לא במקור) אודה...לטיפולכם המהיר..."

בתיקו של העורר שאצל המשיבה, מכתב נוסף מיום 27.9.2011 החתום ע"י עו"ד אליהו ובר ובו בקשה "לזרז את הטיפול". גם במכתב זה שנשלח שנה וחמישה חודשים לאחר מות העורר אין זכר לעובדה זו .

המשיבה נעתרה לבקשה המחודשת ובנובמבר 2011 קיבלה את התביעה לתגמולים על יסוד ההחלטה המנהלית החלה על יוצאי לוב והעבירה את התיק לוועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות. מרישומי המשיבה ב"גיליון טיפול" שבתיק עולה כי במועד מתן ההחלטה לא ידעה שהעורר אינו עוד בחיים.

לאחר קבלת התביעה וקביעת אחוזי הנכות, בא כוח העורר הודיע לראשונה למשיבה כי מרשו נפטר ותבע לשלם לאלמנה את התגמולים להם היה זכאי המנוח עד יום מותו וכן תגמולים המגיעים לאלמנה למשך 36 חודשים בהתאם להוראת סעיף 11א(1) לחוק הרדיפות.

המשיבה מצידה ביטלה את ההכרה – ראה מכתבה מיום 9.1.13 וזאת משני טעמים: הזכות לתגמולים הינה אישית ואינה ניתנת להורשה. העורר לא ביקש, לאחר שנדחתה תביעתו המקורית, הכרה לפי חוק הרדיפות בחייו ועל כן לא ניתן לבקשה בשמו לאחר פטירתו; תוקף ייפוי הכוח שהיה בידי ב"כ התובע פג עם מות התובע ועל כן עורך הדין לא היה מוסמך לפנות בשמו בדרישה לקבלת תגמולים לפי ההחלטה המנהלית.

הערר על החלטת המשיבה הוגש בשם המנוח ובו התבקשנו להפוך את החלטת למשיבה ולהורות לה לשלם ליורשי המנוח את התגמול שהגיע לו לפי ההחלטה המנהלית עד יום מותו, היינו, מיום 1.4.10 ועד 22.4.10 ואת התגמולים המגיעים למשך 3 שנים לאלמנתו לפי סעיף 11(א) לחוק הרדיפות (ראה דברי עו"ד טראב עמ' 2 לפרוטוקול.

הדיון בערר נדחה מעת לעת לבקשת המשיבה עד למתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי בבקשת רע"א (ת-א) 7767-08-11 הרשות המוסמכת נ' עיזבון המנוחה זנזורי ואח' (להלן פס"ד זנזורי). בעניין זנזורי ערערה המשיבה על החלטת וועדת העררים בראשות כב' השופט פרידלנדר (ו"ע 2758-02-10 עיזבון זנזורי ז"ל ואח' נ' הרשות המוסמכת), לדחות טענתה המקדמית לפיה עיזבונותיהם של תובעים שהגישו בקשות לתגמולים לפי חוק הרדיפות בעודם בחיים ונדחו, מנועים מלערור על החלטות הדחייה לאחר פטירת התובעים. הוועדה דחתה את עמדת הרשות, קיבלה את העררים שהוגשו ע"י יורשי התובעים שנפטרו מספר שנים לפני הגשתם, ועל כך הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבה ופסק כי ככלל הזכות לתגמולים של ניצול שואה המוכר כנכה לפי חוק הרדיפות, הינה זכות אישית המגשימה תכלית סוציאלית לסייע לניצולי שואה לממש זכויותיהם. יחד עם זאת נקבע, ברוב דעות, כי אין לשלול לחלוטין את הזכות מהיורשים ובמקרים מצומצמים להעניקה גם לעיזבון. יודגש כי פס"ד זנזורי דן בעניינם של יוצאי לוב ומתייחס אליהם בלבד. הנימוק עליו התבססה החלטת הרוב בזנזורי הוא שינוי מהותי בגישת הפסיקה, על סמך נתונים היסטוריים, באשר להחלת "הילכת הפחד" על יוצאי לוב; ברחו ממקומות מושבם לא רק מחשש מפני ההפצצות – בריחה שלא הקנתה להם עילת נרדפות – אלא גם, ולו באופן חלקי, מפחד הגרמנים ראה פס"ד טייר: ו"ע ת-א 255/08 ג'וליה טייר ואח' נ' הרשות המוסמכת (להלן פס"ד טייר) וסעיף 6 בחוות דעת הרוב בזנזורי. בעקבות פס"ד טייר החליטה המשיבה להכיר באופן גורף ביוצאי לוב שעילת תביעתם בריחה ממקום מושבם מפחד הגרמנים (להלן ההחלטה המנהלית - ראה בהמשך). "קו פרשת המים" כדברי ביהמ"ש המחוזי לעניין ההכרה המצומצמת ביורשים, הוא מועד מתן פס"ד טייר – 1.4.10 וההחלטה המנהלית שבאה בעקבותיו. קרי, ניצול שנפטר אחרי 1.4.10 והגיש בחייו ערר שטרם נדון, יוכלו יורשיו לבוא בנעליו (ראה סעיף 8 לחוו"ד הרוב).

בעניין זנזורי כל התובעים נפטרו מספר שנים לפני פס"ד טייר וההחלטה המנהלית. ההנחה של ביהמ"ש המחוזי היתה שערריהם, בהיותם יוצאי לוב שתביעותיהם התבססו על עילת הפחד, היו נדחים ממילא – ראה סעיף 6 הנ"ל.

אין חולק כי המנוח בוארון יוסף לא הגיש בחייו ערר על החלטות המשיבה לדחות תביעתו המקורית והמחודשת. הבקשה לחסות תחת ההחלטה המנהלית הוגשה 7 חודשים לאחר יום פטירתו ב- 22.4.10. המשיבה קיבלה כאמור את הבקשה אך כשנודע לה דבר מותו של התובע ביטלה החלטתה. המשיבה אישרה בפנינו כי אילו ביקש התובע בחייו להחיל עליו את ההחלטה המנהלית, היה נענה בחיוב– ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 22).

סעיף 9 לפס"ד זנזורי דן בזכויות יורשים של תובעים אשר נפטרו אחרי 1.4.10 מבלי שהיה תלוי ועומד הליך בעניינם בפני הרשות לזכויות ניצולי השואה/המשיבה או בפני וועדת העררים, ואלה דברי ביהמ"ש לגבי קבוצה זו: "לגבי ניצול שנפטר לאחר 1.4.10 שלא הספיק להגיש ערר במועדים הקבועים בדין או שטען (או שיורשיו טוענים) שלא קיבל את ההחלטה על דחיית הערר בדואר רשום...;מבלי להכריע בכך, שכן נקודה זו לא דורשת הכרעה בענייננו, אני נוטה לדעה כי גם במקרה זה יוכלו העיזבון/יורשיו להגיש את הערר במקום הניצול שנפטר".

למען הדיוק נוסיף כי היורשים שערריהם נדחו בפרשת זנזורי הגישו ברע"א לבית המשפט העליון שטרם נדונה ולא כך המשיבה.

באת כוח העיזבון מבקשת לאמץ את גישת שופטי הרוב בעניין זנזורי כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 9 הנ"ל לפסה"ד.

המשיבה מצידה הגישה לאחר מתן פסה"ד בקשה זהה שכותרתה "הודעה לעניין פסק הדין המחוזי" לדחייה על הסף של כל העררים כ- 200 במספר (כולל הערר הנוכחי), בהם העוררים נפטרו לפני הדיון, וזאת מבלי להתייחס כלל לעובדות הפרטניות בתיקים ולשאלות המשפטיות הספציפיות. אנו סבורים כי התנהלות זו מצד המשיבה בלתי ראויה, מעמיסה שלא לצורך על עבודת הוועדה ומקשה על העוררים.

לא היה מקום לקבלת הבקשה לדחייה על הסף ונראה כי אף המשיבה ויתרה על טענתה שכן לא חזרה עליה בדיון שהתקיים לגופו.

בדיון עצמו טענה המשיבה כי זכות העיזבון מותנית בקיום שני תנאים מצטברים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ