אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ארסלן ואח' נ' משהב חב' לשיכון ופיתוח בע"מ ואח'

ארסלן ואח' נ' משהב חב' לשיכון ופיתוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 05/08/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
19900-07
31/07/2012
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
צ'מרק ארסלן
הנתבע:
1. משהב חב' לשיכון ופיתוח בע"מ
2. אליהו חברה לביטוח בע"מ
3. יילמזלר אינטרנשיונל בע"מ
4. איילון חברה לביטוח בע"מ
5. משהב חב' לשיכון ופיתוח בע"מ
6. אליהו חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובע, יליד 1962, אזרח ותושב תורכיה, נפגע בתאונת עבודה ביום 22.9.05, בהיותו עובד הנתבעת 3, המבוטחת בביטוח אחריות אצל הנתבעת 4, באתר בניה בו שימשה הנתבעת 1 (המהווה גם צד ג' 1), המבוטחת בביטוח אחריות אצל הנתבעת 2 (המהווה גם צד ג' 2), קבלן ראשי. הצדדים חלוקים הן בנושא החבות והן בנושא הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

החבות

התובע הגיע לישראל, בהתאם לרישומים בדרכונו, ביום 14.9.05, שמונה ימים עובר לארוע, והיה בעל רישיון עבודה בישראל עד לתאריך 31.12.05. הוא החל לעבוד כפועל בניין עבור הנתבעת 3, אשר שימשה כקבלן משנה לעבודות שלד בפרויקט בניה במודיעין. הנתבעת 1, כאמור, שימשה כקבלן הראשי בפרויקט.

באשר לנסיבות הארוע, ציין התובע בתצהירו כך: "ביום התאונה עבדתי בקומה הראשונה של בניין ההולך ונבנה בפרויקט. עסקתי בפירוק תבניות ברזל שהיו בגובה והיו מחוברים לקיר. תוך כדי בצוע עבודתי נפלה אחת מתבניות הברזל ופגעה בראשי. אבקש להבהיר כי מידות תבנית הברזל שפגעה בי הן 6 מ' אורך, 20 ס"מ עובי ומשקל כולל של כ – 60 ק"ג. כובע המגן שחבשתי לראשי לצורך בצוע עבודתי נשבר והתפרק עקב עצמת הפגיעה".

בחקירתו ציין כי הוא החל לעבוד כפועל בניין מגיל צעיר והוא בעל ניסיון בבניה: "בערך 25 – 30 שנה שאני עובד" (עמ' 3). פאטי היה ראש הקבוצה שלו ונתן את הוראות העבודה: "זה כבר 9 ימים שעבדתי שם ואני מכיר את העבודה והייתי עושה את זה...אותה עבודה הייתה...הסבירו לי איך לעשות, גם אני ידעתי איך לעשות את זה...זה פאטי, זה מנהל עבודה שהסביר לנו...מקודם ידעתי את זה...מגיל צעיר מאד עשיתי את זה, אני מכיר את זה" (עמ' 7). הוא ציין כי את העבודה היו צריכים לבצע שני אנשים יחדיו: "שני אנשים היינו עובדים, תמיד ביחד היינו עובדים". באותו היום עבד עם עובד בשם אוסמן (שם) (אוסמן נרשם לעיתים גם כהוסמן). לגבי נסיבות הארוע ציין: "אנחנו היינו את הפירוק האחרון, החבר היה לוקח אחד, אני הייתי לוקח את השני מהפרופילים האלה כדי לפרק אותם והפירוק, בפירוק האחרון הייתי צריך לשחרר מהעמוד כדי להוציא את הפרופיל ופתאום נפל עלי". הוא אינו יודע מדוע ארעה התאונה: "לא יודע, לקחתי את כל האמצעים שם, אמצעי בטיחות ולא, לא יודע למה זה קרה" (עמ' 8). בהמשך ציין כי אולי הבטון לא הספיק להתייבש, אך הוא אינו יודע זאת: "אני לא הבנתי איך זה קרה" (עמ' 9). הוא ציין כי העובד הנוסף, אוסמן, היה לידו בעת התאונה (עמ' 19):"גם הוא איתי ביחד בפירוק, הוא עושה את הפירוק ואני לא זוכר מה שהוא עשה באותו הרגע...זה כל יום שאנחנו עושים את אותה עבודה, מכירים את העבודה, עד עכשיו לא קרה דבר כזה אף פעם...זה עבודה שאנחנו עושים כל יום". הוא אישר כי את הפעולה האחרונה לפני נפילת הפרופיל הוא עצמו בצע ולא אוסמן, וכי מיד לאחר שבצע הפעולה הפרופיל נפל (עמ' 19- 20). "הצלחתי להזיז עמוד אחד בלבד וכבר נפל" (עמ' 28) "יש איזה מנגנון...שצריכים להזיז או לשחרר אותו כדי שיזוזו העמודים ב- 10 ס"מ, 10 ס"מ הם נופלים טיפה וזה משתחרר" (עמ' 29).

בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי ציין התובע כך: "בעת שעבדתי בבניין ההולך ונבנה והייתי מפרק ברזלים שהיו תקועים בבטון פירקתי אחד הברזלים והברזל שמעליו נפל על הראש שלי".

מטעם הנתבעות 1-2 העיד מר רומן פריזונד אשר היה במועד הארוע מנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 באתר. הוא ציין בתצהירו כי: "הפועלים התורכים שעבדו באתר הבניה היו מגיעים מידי בוקר בהסעה של חברת יילמזלר אינטרנשיונל בע"מ. חברה זו הייתה המעסיקה הישירה של העובדים התורכים ושימשה קבלן משנה לעבודות שלד הבניין. מספר הפועלים התורכים היה כ 30 איש. לעובדים התורכים שהועסקו ע"י יילמזלר אינטרנשיונל בע"מ היה מנהל עבודה בשם פאתי בולגרים שהיה דובר תורכית ועברית ואשר היה מקבל את רשימת המטלות, שהיה על הפועלים התורכים לבצע, מחלק להם את המטלות ונותן להם הוראות ומפקח על עבודתם. פאתי היה גם מקבל עובדים תורכים חדשים שהצטרפו לקבוצה ומדריך אותם. פאתי הדריך את כלל העובדים הן בשיטות עבודה והן בהוראות בטיחות. הקשר עם העובדים התורכים נעשה רק באמצעותו. לא זכור לי דבר על קרות התאונה שארעה כנטען לצ'מרק ארסלן ביום 22.9.05 ונסיבותיה אינן מוכרות לי. לא זכור לי הארוע. לא ידוע לי מי לקח אותו לבית חולים ובאיזה מצב....נמסר לי שהתובע טען בתצהירו שנפלה תבנית ברזל על ראשו. ככל הנראה – בהנחה שטענתו נכונה- הכוונה היא לפרופיל מתכת ששימש חלק מבסיס המשטח ליציקת התקרה. ככל הנראה במהלך פירוק הפרופיל שנעשה ע"י חבריו לעבודה של התובע, המועסקים ע"י חברת יילמזר, בוצע פירוק לא זהיר של הפרופילים ואז נפל אחד מהם ופגע בתובע. פירוק הקונסטרוקציה שנועדה להחזיק את התקרה שנוצקה בוצע ע"י עובדי חברת יילמזלר. כאשר מפרקים את הפרופילים חייבים לעבוד בכל פירוק שכזה שני אנשים לפחות, זאת הייתה שיטת העבודה וכך הפועלים הונחו לעבוד. אחד מהפועלים היה מחזיק את הפרופיל והשני מפרק אותו כדי למנוע את נפילתו ולהימנע מאסון. אם עובדים בשיטה זאת הפרופיל לא היה נופל. הואיל והפרופיל נפל כנטען ע"י התובע מכאן שלא עבדו שניים יחדיו לשם הפירוק. יצוין שהתובע אינו טוען שעבד עם בן זוג. אוסיף שקיים חשש שהתובע לא חבש קסדה".

בחקירתו ציין כי מדובר באתר בניה בו עבדו בכל יום כ 60- 65 פועלים, כאשר מטעם הנתבעת 3 היו כ – 35 פועלים בכל יום (עמ' 31). הוא אינו מכיר את התובע, לא ידע על הארוע בעת התרחשותו ולכן הארוע גם לא נרשם ביומן העבודה של האתר (עמ' 30 - 31) ולא דווח למשרד העבודה (עמ' 38). הוא אישר כי לצורך יציקת תקרת הבטון נעשה שימוש בפרופילי מתכת, רלסים, אשר מחזקים את הבטון בעת יציקתו. אורך הפרופילים עד 6 מטרים. לאחר 7 ימים מתייצב הבטון וניתן לפרק את הפרופילים (עמ' 32) "לא מפרקים בבת אחת הכל, מפרקים שלבים" (עמ' 33). העמודים שתומכים בפרופיל שבתקרה הם עמודים טלסקופיים, צינור בתוך צינור, עם הברגה (עמ' 33- 34). "אם אתה לא שם תמיכה זה נופל, בשביל זה אתה לא יכול לפרק רגל, שייפול, אתה משחרר אותה 3-4 ס"מ, דוגמה, אתה מוריד 3-4 ס"מ מתחיל להוריד תקרה פלטה, פלטה שלא יפול הכל" (עמ' 34). הוא אינו יודע מה קרה בעת הארוע, ייתכן והיה ניסיון לשחרר כמה רגליים בבת אחת (עמ' 35). על כל עמוד עובדים שני אנשים: "אחד אסור לו לעבוד, הוא לא יכול לעבוד לבד...שני אנשים צריכים להיות כל הזמן" (עמ' 37). הוא אישר כי הוא היה מנהל העבודה של האתר כפי שדווח למשרד העבודה (עמ' 36, 40). הוא עקב גם אחר עבודת הפועלים של הנתבעת 3: "מהתחלה, שהם התחילו רק לעבוד...מהתחלה שמתחילים לעבוד פעם ראשונה אנחנו היינו ביחד כל הזמן בשביל לראות שזה, עובדים לפי הנוהל כמו שצריך. רגל אחת כן, רגל אחת לא..." (עמ' 42) "במשך הזמן אני כל הזמן נמצא באתר, לא יכול להגיד לך כמה זמן אני מגיע לשם, אבל שאני נמצא כל הזמן באתר בין הקבלנים...אם הם עובדים ביציקות של הטפסנות, של התבניות אני הייתי שם יותר זמן בגלל שרציתי לבדוק גם" (עמ' 44). ביום התאונה הוא היה באתר אך לא באזור הארוע (עמ' 43). להערכתו, עבודות הפירוק החלו כבר כחודשיים לפני הארוע (עמ' 44). הוא אישר כי מעת לעת בא לפקח על עבודת הפירוק, לאחר שבתחילת בצוע עבודות אלו שהה במקום זמן רב ובדק שהעבודה מבוצעת על פי ההנחיות: "באותו רגע שהם כבר התחילו לעבוד על זה, כל הזמן זה חוזר, בוא נגיד כל שבוע לאותו דבר" (עמ' 45) "אני לימדתי אותו איך לפרק נכון...מהתחלה הראיתי להם, הייתי איתם, הראיתי להם איך לעבוד" ואכן, העבודה בוצעה בהתאם להנחיות (שם). הוא חזר וציין כי אינו יודע כיצד ארעה התאונה (עמ' 47).

מטעם הנתבעות 3-4 העיד מר אחמד אריק, מנכ"ל הנתבעת 3 משנת 2002. הוא ציין בתצהירו כי הנתבעת 3 היא חברת בת של חברה תורכית. הנתבעת 3 עוסקת בבצוע עבודות שלד ומעסיקה עובדים זרים מתורכיה: "העובדים הזרים שמובאים על ידי החברה לארץ הינם עובדי בניין מיומנים הנבחרים בקפידה על ידי החברה. כל העובדים הזרים המגיעים מטורקיה מגוייסים דרך שירות התעסוקה בארצם. העובדים הזרים מגיעים לארץ על מנת לעבוד בפרוייקטים ספציפיים...מעבר לכך שהעובדים הזרים המגיעים לארץ הינם עובדים מנוסים ומיומנים בתחומם, החברה דואגת להעביר לכל העובדים הזרים הדרכות בטיחות מסודרות באשר לעבודה בבניין בכלל ולעבודה הספציפית באתר הבניה שלשמה הם הובאו בפרט. החברה דואגת להעביר לעובדים הזרים הדרכות ורענונים בהתאם להנחיות משרד העבודה. החברה דואגת לספק לעובדים את ציוד המגן הנדרש לצורך בצוע העבודה, החל מבגדי עבודה וכלה בקסדות...בהתייחס לארוע נשוא התובענה ...כחלק מן הפרוייקט הנ"ל התובע גוייס בטורקיה שם חתם על חוזה העסקה...שבמסגרתו הוסדרו תנאיו ושכרו החודשי...התובע גוייס בטורקיה על סמך היותו פועל בניין מיומן, בעל הכישורים המתאימים על מנת לעבוד בחברה..."

עוד העיד מטעם הנתבעות 3-4 מר פאטי בילגילי, המשמש כראש קבוצה אצל הנתבעת 3 משנת 2002, דובר תורכית. הוא ציין בתצהירו כי כל עובד זר מקבל הדרכות בטיחות טרם תחילת עבודתו, המועברות על ידי ראש הקבוצה בשפת האם של העובד הזר: "התובע עצמו כמו כל העובדים הזרים שהגיעו עמו, מיד עם הגעתו ארצה עבר את כל הדרכות הבטיחות הנדרשות כאמור לעיל. התובע אף קיבל את כל הציוד הנדרש לשם בצוע עבודתו, ובכלל זה בגדי עבודה, נעלי עבודה, קסדה וכל ציוד אחר שהיה נחוץ לשם בצוע עבודתו בצורה בטיחותית וראויה...כל החומר והציוד באתר הבניה סופק על ידי חברת משהב כאשר החברה שבה עבדתי סיפקה את העובדים בלבד. בנוסף, הממונה על הבטיחות באתר היה מטעם חברת משהב. ביום הארוע התובע היה אמור לבצע פירוק תבניות מתכת ופרופיל מתכת שחיבר את התבניות בתקרה באחת מקומות הבניין שבו בצעה החברה את עבודות השלד. פרופיל המתכת מוצמד לתבניות המתכת שבתקרה באמצעות שש רגליים. שיטת העבודה בפירוק פרופיל המתכת הינה שמעמידים זוג רגליים מכל צד של פרופיל המתכת על מנת למנוע ממנו להחליק וליפול לצדדים. לאחר מכן, משחררים את ההברגות של שש רגלי המתכת כחצי מטר מטה מן התקרה ואז שולפים את פרופיל המתכת. ביום הארוע, כבכל יום עבודה, אני אישית הדרכתי את התובע בשפה התורכית טרם תחילת עבודתו הן לגבי אופן בצוע העבודה והן מבחינה בטיחותית. בנוסף לכך, התובע הוצמד לעובד נוסף שלמיטב זכרוני שמו אוסמן (שחזר לטורקיה עם סיום עבודתו בחברה) ויחד הם היו אמורים לפרק את תבניות המתכת מן התקרה, כאמור לעיל. יודגש, כי התובע הכיר את שיטת העבודה ואופי העבודה ובצע אותה ברציפות מיום תחילת עבודתו בחברה. מיד לאחר התאונה הגעתי למקום הארוע. ראיתי את התובע ולצדו העובד הנוסף מר אוסמן. קיבלתי הסבר ממר אוסמן כי הוא והתובע בניגוד להדרכות שלי ולשיטת העבודה שצויינה לעיל שחררו את ההברגות ברגליים שהחזיקו את פרופילי המתכת מבלי להעמיד זוג רגליים לתמיכת פרופיל המתכת ומניעת החלקתו ונפילתו. אני רוצה להדגיש שכל הציוד כולל הרגליים, פרופילי המתכת ותבניות המתכת סופקו על ידי חברת משהב" (טעויות כתיב והגהה תוקנו).

בחקירתו ציין כי החתמה על הדרכות הבטיחות נעשתה על ידי הממונה על הבטיחות מטעם הנתבעת 1. הוא הדריך אישית את התובע בשפתו וגם חולקו דפים בעברית ותורכית. ההדרכות היו גם לגבי פירוק התבניות וזו, למעשה, הייתה העבודה היחידה שבצע התובע מאז הגיע לאתר (עמ' 58, 64). הוא ראה את התובע תוך כדי עבודה: "זה היה הסוף של היציקה שהיו צריכים לפרק אותה...ובכל הזמן אנחנו בודקים איך הם עובדים...הוא היה עובד בסדר" (עמ' 58). "הוא צריך לשחרר, לשחרר משם איזה 5-10 ס"מ שירד למטה...כלפי מטה כדי לשחרר את החלק מלמעלה, את היציקה מלמעלה" (עמ' 59). הוא אישר כי ההנחיות היו לעבוד תמיד שני עובדים יחדיו: "כשאחד משחרר את העמוד...השני צריך להחזיק מלמעלה את הפרופיל...כשיורד בערך 10 ס"מ מישהו מלמעלה צריך לצאת את זה, והוא צריך לקחת את זה לשים הצידה, מה שהוא משתחרר מלמעלה" (עמ' 59). שני העובדים עובדים ביחד על שני עמודים (עמ' 61). "הם היו עובדים שני אנשים, באופן כללי השני אנשים האלה היו עושים את הפירוק הזה. איך הם, איך הם אולי טעו שם, אני לא יודע, כשאני הגעתי לשם, כשקראו לי הוא היה כבר, הוא היה עם, עם קסדה והוא היה מעולף על הרצפה" (עמ' 62). עם התובע עבד אוסמן, שהיה ותיק מהתובע (עמ' 64). הוא חזר וציין כי לא ראה את התרחשות התאונה ואינו יודע מה גרם לה (עמ' 63). הוא טען כי דווח לרומן פריזונד על התאונה (עמ' 63).

התובע טוען בסיכומיו כי אינו יודע מהי הסיבה לנפילת התבנית וכי כל אמצעי הבטיחות ננקטו. סיבה אפשרית לנפילת התבנית היא אי ייבושו המוחלט של הבטון שנוצק לתוכה. נטען כי הקונסטרוקטור לא העיד ולא הוצג אישור הקונסטרוקטור לפרק את התבנית. ייתכן, טוען התובע, כי ההוראה לפרק את התבנית ניתנה טרם זמנה או שלא בוצעו הוראות הקונסטרוקטור לפרק התבנית. על הנתבעת 1 היה להוכיח זאת. אילו הנתבעים היו חוקרים התאונה באמצעות המפקח על הבטיחות בשטח ומדווחים עליה למשרד העבודה ניתן היה לשפוך אור על נסיבות התאונה. גם הנתבעות אינן יודעות מה גרם לתאונה ועדי ההגנה העלו השערות בלבד. על הנתבעת 3 היה להעיד את העד לארוע, אוסמן, שהיה עובד שלה ופרטיו ידועים לה. לא הוצג כל מסמך לגבי מתן הוראות בטיחות. קיימת סתירה בין עדויות הנתבעת 1 והנתבעת 3 לגבי דווח על התאונה לנתבעת 3. יש להחיל את הכלל בדבר היפוך נטל הראיה בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין. התבנית נפלה ופגעה בו כאשר לו עצמו לא היה כל מגע עם התבנית, הוא לא התקין אותה ולא התעסק איתה. הוא רק שחרר את הברגת הרגליים שתמכו בה, פעולה שגרתית ופשוטה, אותה בצע במשך תשעה ימים שקדמו לתאונה, ואף לפני כן. התבנית צנחה ופגעה תוך כדי העבודה בראשו. רק לנתבעים הייתה שליטה ואחריות על התבנית והתובע אינו יודע מה גרם לנפילתה. על הנתבעים היה להוכיח כי נקטו אמצעים סבירים למניעת התאונה. אין לחייב התובע באשם תורם לארוע ולא הובאה כל ראיה לעניין רשלנותו התורמת.

הנתבעות 1-2 טוענות בסיכומיהן כי התובע בצע את הפעולה האחרונה לפני נפילת התבנית ולכן סביר להניח שפעולה זו היא שגרמה לנפילת החלק שפגע בתובע. התובע אינו מסוגל לתת הסבר מתקבל על הדעת לפעולה אותה בצע ולאופן התרחשות התאונה ולכן יש לדחות התביעה ולחילופין יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור גבוה, נוכח היות התובע עתיר ניסיון בעבודות בניה ובהכירו את העבודה. הנתבעת 3 היא מעבידתו של התובע והיה עליה להדריך התובע ולשמור על בטיחותו. מי שהדריך בפועל את התובע אכן היה נציג הנתבעת 3. אמנם, ההסכם בין הנתבעות 1 ו – 3 פוטר את הנתבעת 3 מחובת העסקת מנהל עבודה אך אין הוא פוטר אותה מקיום החובות החלות עליה כמעביד.

הנתבעות 3-4 טוענות בסיכומיהן כי התובע לא הסביר כיצד ארעה התאונה ולכן לא ניתן להטיל אחריות על מי מהנתבעות. התנאים להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, טוענות הנתבעות, אינם מתקיימים. התובע לא הוכיח כי לא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מה הנסיבות שהובילו לארוע. גם אם התובע עצמו אינו יודע מה קרה, היה עליו להביא לעדות את העד לארוע, העובד הנוסף, אוסמן. התובע לא הוכיח כי הנתבעות לא נקטו זהירות סבירה. התובע העיד כי עבד בהתאם לנהלי העבודה וכללי הבטיחות וכי קיבל את כל ציוד הבטיחות הרלוונטי. התובע קיבל הדרכת בטיחות בשפתו. כיון שלא עלה בידי התובע להוכיח דבר, הנתבעות אינן נדרשות להוכיח שלא התרשלו. הטענה כי הבטון לא הספיק להתייבש היא טענה מופרכת. לא הוכח כל קשר בין אי התייבשות הבטון הנטענת לנפילת התבנית. גם מעדות התובע עולה כי הוא עסק בפירוק תבניות תשעה ימים, בעוד שמהעדויות עלה כי זמן ההתייבשות הוא שבעה ימים, כך שביום הארוע כבר ניתן היה להסיר התבניות. האשם הבלעדי להתרחשות הארוע הוא התובע עצמו. לחילופין, האחריות מוטלת על הנתבעת 1, הקבלן הראשי באתר, אשר הייתה אחראית על הבטיחות באתר והעסיקה מנהל עבודה מטעמה. הנתבעת 3 לא העסיקה מנהל עבודה אלא ראש קבוצה, אשר ידע את השפה התורכית, ארגן את הפועלים במקום ותרגם להם הנדרש בשפתם. הנתבעת 1 גם ספקה את כל הציוד באתר.

לאחר שקילת חומר הראיות וטענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש לייחס הן לנתבעת 1 והן לנתבעת 3 אחריות לנזקי התובע, בד בבד עם ייחוס אשם תורם לתובע עצמו. אין חולק כי שתי הנתבעות חבו חובת זהירות מושגית כלפי התובע. הנתבעת 1 שימשה קבלן ראשי באתר, מבצע הבניה ומי שמינה מנהל עבודה מטעמו, בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988 (להלן: "תקנות הבניה"), הנושא באחריות הכוללת לבטיחות באתר העבודות ועליו מוטלת החובה למנוע סיכונים בטיחותיים באתר. הנתבעת 3 היא מעבידתו של התובע וגם באתר בצוע העבודות היו בידה השליטה והפיקוח הישירים על עבודת התובע. שתי הנתבעות חבו לתובע גם חובת זהירות קונקרטית, בנסיבות העניין, למנוע נפילת אותו פרופיל מתכת מהתקרה על התובע בעת עבודתו. המחלוקת היא באשר לסבירות אמצעי הזהירות שננקטו ובאשר לאפשרות למנוע התאונה.

ננסה לבחון את נסיבות הארוע שהוכחו. מכלל הראיות עולה כי התובע עסק בפירוק קונסטרוקצית מתכת אשר נועדה לתמוך בבטון בשלב יציקתו. עם התקשות הבטון, לאחר כשבעה ימים מיום יציקתו, היה צורך לפרק הקונסטרוקציה. לצורך פירוק תבנית המתכת בתקרת כל קומה ננקטה שיטת עבודה על פיה שוחררו תחילה והונמכו עמודי (או "רגלי") המתכת שתמכו בתבנית שבתקרה. מדובר בעמודים הבנויים משתי יחידות המחוברות בהברגה טלסקופית, והפירוק נעשה באמצעות שחרור ההברגה. עם שחרור ההברגה והנמכת העמודים התבנית משתחררת ממקומה וניתן לשלוף אותה ולהורידה. בהתאם לשיטת העבודה, אותה הכיר התובע היטב ולגביה הודרך, בשפתו, כך על פי עדותו, פעולה זו צריכה הייתה להתבצע על ידי שני עובדים, כאשר האחד משחרר העמודים והשני, במקביל, אוחז בתבנית, דואג לכך שלא תיפול, שולף אותה ומורידה. ביום הארוע עסק התובע בעבודה זו יחד עם עובד נוסף בשם אוסמן. בעבודה זו עבד בכל הימים ברציפות מאז הגיע לאתר. התובע עסק בפירוק העמודים. העובד השני היה אמור לאחוז בתבנית ולדאוג לכך שלא תיפול עם שחרור העמודים. בעת פירוק אחד מהעמודים על ידי התובע נפלה תבנית המתכת, אשר הוחזקה על ידי העמודים. הסבירות וההיגיון מלמדים כי הסיבה לתאונה היא העדר תיאום בין שני העובדים ואי הקפדה על שיטת העבודה ועל הוראות הבטיחות. העובד שעבד עם התובע, אוסמן, אשר היה אמור לאחוז בתבנית ולמנוע נפילתה עם שחרור העמודים שהחזיקוה, לא עשה זאת ולכן התבנית נפלה לאחר שהעמודים שוחררו על ידי התובע. אם שני העובדים היו עובדים בהתאם לשיטת העבודה לגביה הודרכו, שיטה אשר הייתה ידועה היטב לתובע, על פי עדותו, ניתן היה למנוע התאונה. התובע עצמו העיד כי אינו יודע מדוע נפלה התבנית ומה גרם לתאונה. הוא העלה במהלך חקירתו אפשרות כי הבטון לא התקשה דיו, מה שגרם לתבנית להשתחרר, אך תזה זו לא הועלתה בכתב התביעה וגם לא בתצהיר התובע, מהווה הרחבת חזית, כאשר הנתבעים כלל לא יכלו להתגונן מפניה, וגם לא הוצגו כל ראיות התומכות בהשערה זו. התובע עצמו העיד כי עסק בפירוק העמודים כבר מספר ימים ללא כל תקלה, מה שתומך בהנחה כי הבטון כבר היה קשה דיו ביום הארוע. איני מקבלת טענת התובע כי אינו יודע מה גרם לתאונה. עדותו בנושא זה נראית מיתממת ומתחמקת. התובע היה במקום, שיחרר את העמודים שתמכו בתבנית מיד לפני נפילתה וידע היטב כי אם התבנית הייתה מוחזקת כנדרש ואם היה תיאום בינו ובין העובד השני שעבד עמו, היא לא הייתה נופלת. לתובע ולעובד שהיה עמו הידיעה והיכולת לדעת מה גרם לנפילה, שהרי הם עסקו בפירוק הקונסטרוקציה והם בצעו את הפעולות שגרמו לנפילה. התובע לא הביא לעדות את העובד שעבד עמו וגם לא ציין כי ניסה לעשות זאת. הימנעות זו של התובע מלהעיד את העד היחיד לארוע, במיוחד כאשר הוא עצמו טוען שאינו יודע כלל מהן נסיבות הארוע, נזקפת לחובתו ותורמת להחלשת גרסתו, על פיה הוא אינו יודע מהן הנסיבות. כלל הראיות מביאות לכך שהאפשרות המסתברת ביותר לקרות הארוע, אם כן, היא, כי התובע והעובד שעבד עמו עבדו בחוסר זהירות, בניגוד לשיטת העבודה ולהנחיות הבטיחות ובחוסר תאום ביניהם.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי כל המעורבים, לרבות התובע עצמו, נושאים באחריות לארוע. הנתבעת 3, מעבידתו של התובע, נושאת הן באחריות ישירה לדאוג לפקח על עובדיה והן באחריות שילוחית בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפעולותיו הרשלניות של עובדה, אוסמן, שעבד עם התובע והתרשל במהלך עבודתו. הנתבעת 1, הקבלן הראשי ומבצע הבניה, נושאת באחריות כוללת לבטיחות באתר. מנהל העבודה מטעמה אחראי לכך שכל עבודה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת. היה עליה לוודא ולפקח באופן יעיל יותר כי העובדים באתר אכן עובדים בתאום ביניהם ופועלים בהתאם להוראות הבטיחות שניתנו להם, בכל שלבי העבודה. על הנתבעות היה לצפות אפשרות כי העובדים יעבדו בחוסר תיאום, להקפיד הקפדה יתרה על בצוע העבודות ואולי לשפר את שיטת העבודה ולהקטין הסיכון של נפילת חלקי קונסטרוקצית מתכת מהתקרה. התובע העיד כי מדובר היה בפירוק האחרון באותו מקום, כך שייתכן ולגבי הפירוק האחרון נדרשו הוראות מדויקות יותר ופיקוח צמוד. באשר לתובע – אכן, לא בנקל יוטל אשם תורם על עובד אשר נפגע במהלך עבודתו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתובע העיד על עצמו כבעל ניסיון רב שנים בעבודות בניה, העיד כי שיטת העבודה ואמצעי הבטיחות הוסברו לו היטב, כי הייתה הקפדה על עבודה בצוות של שני אנשים וכי בצע את אותה העבודה פעמים רבות עובר לתאונה. היה על התובע, גם מצדו, להקפיד על עבודה בהתאם להנחיות שקיבל ולעבוד בתאום ובזהירות עם העובד השני עמו עבד. טרם שחרור העמודים על ידו היה עליו לוודא כי העובד הנוסף אכן נמצא במקום ודואג לכך שתבנית המתכת לא תיפול.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ