אריה ארגז נ' עירית בת ים ואח'

פסק דין

1.התביעה שלפנינו עניינה עתירתו של התובע להורות על בטלות החלטת ועדת המכרזים של הנתבעת 1, עיריית בת ים (להלן: "העירייה"), ולקבוע כי הוא אחד משני הזוכים במכרז שנערך לאיוש תפקיד מנהל תחנת הצלה של העירייה.

2.בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו זמני (בש"א 5565/09) שיורה לעירייה להימנע מלהוציא לפועל את מינויים הנתבעים 2 ו- 3 לתפקידי מנהלי תחנת ההצלה עד להכרעה בתביעה העיקרית ו/או עד לקביעה אחרת ולעכב ביצועה של כל פעולה הקשורה במימוש המכרז.

הבקשה לסעדים זמניים נדחתה בהחלטה מיום 13.7.09.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3.התובע הינו עובד העירייה בתפקיד מציל משנת 1986, תחילה כעובד ארעי והחל משנת 1994 כעובד קבוע.

משנת 1995 משמש התובע כאחראי תחנה.

4.בחודש ינואר 2008 פרסמה העירייה מכרז למינוי מנהלי תחנות הצלה (להלן: "המכרז"). בשל הליכי הבראה שהתקיימו בעירייה, נמנעה העירייה מלהוציא לפועל את המכרז בסמוך למועד פרסומו ורק בחודש פברואר 2009 חודשו הליכי המכרז.

למכרז ניגשו שבעה מועמדים – התובע, הנתבעים 2 ו- 3 וארבעה מועמדים נוספים.

ועדת המכרזים שמעה את כל המועמדים וקבעה כי הזוכים במכרז הם מר יורם בצלאל ומר יצחק גולוב – הנתבעים 2 ו- 3.

5.ביום 24.2.09 הודיעה העירייה לנתבעים 2 ו- 3 כי הם זכו בתפקיד.

ביום 9.3.09 הודיעה העירייה לתובע על אי זכייתו ולטענתה, הודיעה באותו מועד גם ליתר המועמדים שלא זכו בתפקיד על אי זכייתם.

6.ביום 13.7.09, בחלוף למעלה מארבעה וחצי חודשים מהמועד בו נכנסו הנתבעים לתפקידם, הגיש התובע את תביעתו דנן ואת הבקשה לסעדים הזמניים.

טענות הצדדים

7.לטענת התובע, הוא לא זכה במכרז לתפקיד מנהל תחנה, על אף שהיה המועמד הטבעי לזכייה בו.

לטענתו, במשך שנים ארוכות נהגה העירייה לאייש משרות ניהול בתחנות ההצלה על פי וותק המצילים בתחנה. לטענתו, לאחר זמן רב בו תפקיד מנהל תחנה בשתי תחנות לא אוייש, הוא פנה לעירייה ודרש כי התפקיד יאוייש, בהבינו כי הוא זה שאמור לקבל את המינוי.

לטענת התובע, שיקולי ועדת המכרזים בבחירת הזוכים הינם בלתי סבירים באופן היורד לשורש העניין ומחייבים את ביטול החלטתה.

לטענתו, בדיון שהתקיים בפני ועדת המכרזים, חברי הועדה לא שאלו אותו ולו שאלה אחת ביחס לכישוריו אלא הטיחו בו טענות זרות ביחס לעבירה משמעתית שכביכול נעברה על ידו וביחס להיעדרותו מהעבודה בשל תאונת עבודה בה נפגע, וזאת מבלי שהועדה בדקה את נכונותם של הדברים וביססה החלטתה על חרושת שמועות וסיפורים.

התובע טען כי העלאת טענות אלו ושקילתן מהווה פעולה פסולה שנועדה לסכל את סיכויי זכייתו, מאחר והוא אינו מקורב למקבלי ההחלטות בעירייה, וכי באופן בו הועלו הטענות לא ניתנה לו הזדמנות מלאה להשמיע את דבריו בפני הועדה.

לטענת התובע, נמנע ממנו מלזכות במכרז, על אף שהיה בעל הכישורים הטובים ביותר מבין כל המתמודדים בו, כאשר העדפת הזוכים במכרז לא היתה קשורה בהכרח ליתרונותיהם כי אם לקשרים אישיים וחברתיים שלהם עם חברי הועדה.