אריאל נ' קרש

החלטה

1.במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 03-25015-12-7 הגיש התובע ביום 15.8.12 בקשה לביצוע שטר.

המדובר בשטר חוב ע"ס של 50,000 דולר אשר נמשך על ידי הנתבע מס' 1 כעושה השטר ביום 1.11.99 לפקודת התובע ובערבותו של הנתבע מס' 2.

2.במסגרת התנגדותו לביצוע השטר הנ"ל העלה הנתבע מס' 2 את הטענות הבאות:

ראשית, מיום פרעון השטר ביום 1.11.99 ועד ליום פתיחת תיק ההוצאה לפועל באוגוסט 2012 חלפו להם כ-13 שנים ולפיכך התביעה כנגדו התיישנה, שכן עברו למעל מ-7 שנים וזאת בהתאם להוראות סעיף 96א' לפקודת השטרות.

שנית, הבקשה לביצוע השטר לא מולאה כדין ודי בטעם זה על מנת לקבל את הבקשה.

שלישית, החוב נשוא השטר נפרע לתובע ואף ביתר לפני שנים רבות. לא זו אף זו, התובע לא פנה אליו בעניין החוב נשוא השטר. לו אכן היה קיים חוב, הרי שהתובע היה מגיש את התביעה השטרית בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, כפי שעה בקשר לשני שיקים נוספים עוד בשנת 2006, אשר בגינם התנהל הליך משפטי בינו לבין אחיו של התובע.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות לביצוע שטר באופן חלקי, כך שהטענה היחידה אשר בגינה ניתנת הרשות להתגונן הינה האם עילת התביעה התיישנה אם לאו.

טענה זו אשר הינה במחלוקת שבין הצדדים איננה בסמכות רשם ולפיכך מן הראוי שתידון כטענת סף על ידי המותב שידון בתיק.

4.באשר לטענתו השניה שלה הנתבע מס' 1 כי השטר נפרע, הרי שדינה להידחות, בין היתר כי נטענה באופן כללי וסתמי וללא תשתית עובדתית מספקת. כך, למשל, לא הובאו ראיות לגבי מועד הפרעון, אופן הפרעון וכו'.

על פי ההלכה הפסוקה, אין די בטענה סתמית ובלתי מפורטת, כמו "פרעתי". על הנתבע מס' 1 מוטלת החובה להיכנס לפרטיו העובדתיים של הגנתו ולפרט מהן העובדות שעליהן נשענת הגנתו.

5.לאור האמור בסעיף 4 לעיל, אף מתייתר הצורך להכריע בטענת התובע כי העדות הנתבע מס' 1 כי אינו יודע על מה מדבר התצהיר עליו הוא חתם בתמיכה להתנגדות, שכן בסופו של יום אין בה כדי להשליך על המחלוקת העיקרית שבין הצדדים לעניין התיישנות החוב.

6.לאור כל האמור לעיל, ההתנגדות מתקבלת באופן חלקי לעניין טענת ההתיישנות בלבד.

הוצאות ההליך יהיו בהתאם לתוצאות.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.