ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות ואח' נ' רוזנטל ואח'

החלטה

בגדרו של ההליך העיקרי, הגיש הנתבע, המשיב בבקשה זו, תביעה שכנגד. בעקבות הגשת התביעה שכנגד, הגיש התובע, המבקש כאן, בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף.

בעלי הדין:

1.המבקש הוא איגוד מקצועי של עובדי הוראה, ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות (להלן: "המבקש" ו-"הארגון").

2.המשיב הוא מורה גמלאי, חבר לשעבר במבקש (להלן: "המשיב").

ההליך העיקרי:

3.ביום 19.1.2012 הגיש המבקש תביעת איסור לשון הרע על סך 300,000 ₪ נגד המשיב בפני כבוד בית המשפט השלום בירושלים. התביעה האמורה הוגשה בגין, כך נטען, פרסומים אסורים על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, על ידי המשיב ביחס למבקש (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). לטענת המבקש, הרקע לפרסומים אלו הוא הוצאת המשיב כחבר בארגון לתקופה של ארבע שנים, החל מיום 22.05.2011: המשיב הגיש תביעה בפני כבוד בית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק (ת"א) 33141-03-10 רוזנטל נ' ארבל (פורסם בדינים ועוד, 12.5.2010) (להלן: "פס"ד ארבל")) נגד חברי ועדת הבחירות של המבקש והמפקח על הבחירות, אולם תביעתו נגד המפקח נמחקה מחמת היעדר עילה, ותביעתו נגד חברי הוועדה עוכבה בגין חוסר סמכות עניינית, והועברה לבית דין חברים של המבקש (להלן: "בית דין חברים"). בית דין חברים דחה את תביעת המשיב ביום 13.04.2011, והשית על המשיב הוצאות בסכום 4,000 ₪. שם נקבע כי אם לא יושלמו ההוצאות האמורות, יורחק המשיב מהארגון לארבע שנים. משלא עשה כן, הורחק כאמור המשיב.

4.עוד עולה מכתב התביעה כי בין המשיב לבין המבקש קיימת מערכת משפטית סבוכה, בדמותם של הליכים משפטיים מרובים בערכאות שיפוטיות שונות; וכי תביעת איסור לשון הרע איננה אלא רכיב מרכיבי הפרשה הרחבה בין הצדדים.

5.משעה שלדעת המבקש פרסומי המשיב במועדים שונים מגיעים לכדי לשון הרע, כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, עתר בתביעתו לכמה סעדים: סעד כספי בגין איסור לשון הרע על סך 300,000 ₪; פיצוי כספי ללא הוכחת נזק על יסוד פרסומים מסוימים; צו לא תעשה נגד המשיב להימנע מפרסומים דומים בעתיד; צו עשה נגד המשיב לפרסם הכחשת תוכן הפרסומים האמורים בעיתונות הכתובה והמקוונת; פרסום פסק דין בית המשפט על חשבון המשיב, היה ותביעתו תתקבל; השתת הוצאות עונשיות על המשיב.

התביעה שכנגד

6.ביום 22.2.2012 הגיש המשיב תביעה שכנגד על סך 29,240 ₪ נגד המבקש, בפני כבוד בית המשפט השלום בירושלים.

7.ביום 7.5.2012 בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' שמיע) קיבל את בקשת המשיב והורה על העברת התיק הנדון, על תביעת איסור לשון הרע ועל התביעה שכנגד, מבית המשפט השלום בירושלים לבית משפט זה.

8.לאור החלטת בית משפט זה בדיון קדם המשפט ביום 10.2.2013, תיקן המשיב את כתב תביעתו שכנגד, והגישה בשנית (להלן: "התביעה שכנגד"). בתביעה זו, עתר המשיב לסעד כספי על סך 310,000 ₪, על בסיס שתי עילות עיקריות, עוולת הרשלנות ועוולת הפרה חובה חקוקה, סעיפים 35 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין").

בקשה לסילוק על הסף

9.בעקבות התביעה שכנגד, הגיש המבקש בקשה דנן. בבקשתו, המבקש עתר לסילוק התביעה שכנגד. מן המקובץ בבקשה עולים שלושה טעמים עיקריים הנזקקים לענייננו:

1) דחייה על הסף מחמת מעשה בית דין, בין אם מחמת השתק עילה ובין אם מחמת השתק פלוגתא (יחד או לחוד, תלוי בראש הנזק). לשיטת המבקש, מכיוון שראשי הנזק שבתביעה שכנגד נידונו והוכרעו לגופה - או אלמלא המשיב, היו נידונים ומוכרעים לגופה - בהליכים קודמים על ידי ערכאות שיפוטיות שונות, הן על ידי בתי המשפט האזרחיים "הרגילים" הן על ידי בתי הדין חברים של הארגון (בערכאה ראשונה ובערכאת ערעור), מושתק המבקש לעתור בשנית לאותם ראשי נזק, ותביעתו שכנגד חסומה.

2) דחייה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. לשיטת המבקש, הסמכות העניינית לדון בהחלטות שיפוטיות קודמות של בית דין חברים של הארגון, על שתי ערכאותיו, מצויה אצל בית המשפט המחוזי. זאת, מכוח סעיף 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") או לכל הפחות מכוח סמכותו השיורית שבסעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). כלומר, מאחר שבית משפט זה לא "רכש" סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד, ממילא דינה להידחות על הסף.

3) לחלופין, המבקש טוען כי יש למחוק את התביעה שכנגד על הסף.

10.מנגד, המשיב מתנגד לבקשה דנן, וסבור שיש לדחותה. מעיקרי טענותיו עולה, כי לטעמו לא התקיימו התנאים המאפשרים סילוקה על הסף של התביעה שכנגד. לשיטתו, לא מתקיים מעשה בית דין ולא חוסר סמכות. זאת, בין השאר מהטעם שהתביעה שכנגד מבוססת על עילות שונות מהעילות בהליכים הקודמים בין הצדדים. כמו כן, שינוי הנסיבות במקרה דנן מאפשר הגשת תביעה אף בעילה זהה, מבלי שייווצר מעשה בית דין.

דיון ומסקנות