ארביב נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב, זאת לאחר שבוצעה באמצעות הרכב עבירה של נהיגה בזמן פסילה. הנהג הינו בנה של המבקשת.

2.מחומר הראיות עולה, כי ביום 1/8/12 בשעה 15:30 נהג בנה של המבקשת בזמן פסילה ברכב פרטי מסוג מזדה בצומת הנשיא סמוך לרח' הרצל בחדרה.

3.המבקשת עותרת לקבל את הרכב היות ובעלה סובל ממחלה ממארת, והיא זקוקה לרכב על מנת להסיע אותו לטיפולים רפואיים. כמו כן, מציינת כי לא הייתה לה אפשרות לדעת כי הבן ינהג ברכב. המבקשת מציינת כי אפשרה לחבר של בנה בלבד לנהוג ברכב.

4.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו, קיימות ראיות לכאורה לביסוס החשדות המיוחסים לבנה של המבקשת. מעבר לכך, המבקשת לא הוכיחה כי עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

5.סמכותו של קצין משטרה להשבית רכב מותנית בקיומן של ראיות לכאורה.

עיון בתיק החקירה מלמד כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה ע"י בנה של המבקשת. בתיק מצויים דוחות פעולה של השוטרים אשר עצרו את החשוד והבחינו בו נוהג ברכב. (ראה: דו"ח פעולה מיום 1/8/12 של מפקח אביעד שושני, כמו כן ראה דו"ח פעולה מיום 1/8/12 של סמ"ר אלי ניסנוב).

6.משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשד לביצוע העבירה ע"י בנה של המבקשת, השאלה היחידה שנותרה לבירור הינה: האם עשתה המבקשת כל שביכולתה על מנת למנוע את העבירה שבוצעה ע"י בנה?

7.המבקשת מציינת במהלך הדיון בבית המשפט כי היא מודעת לכך שבנה בזמן פסילה. היא אף מוסיפה כי עקב כך ביקשה מחברו שיסיע את בנה למקום עבודתו.

8.בנסיבות אלו, כאשר המבקשת מודעת לכך שבנה פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה, אין עליה לאפשר את השימוש ברכב לאיש מלבדה כאשר בנה נוסע ברכב, וזאת על מנת להימנע ממקרה בו בנה ינהג בזמן פסילה.

9.משאפשרה המבקשת לחברו של בנה לנהוג ברכב, סמכה על שיקול דעתו ועל תוצאות התנהגותו ומעשיו, ואין לה אלא להלין על עצמה. המבקשת מציינת כי היא סמכה על חברו של בנה אותו היא מכירה מילדות (ראה: עמ' 3 ש' 9).

10.מעבר לכך, חברו של הבן לא התייצב לדיון שנקבע להיום בבית המשפט, ולא ניתן היה לאמת את גרסת המבקשת מולו. לא ניתן היה לברר האם וכיצד הוזהר החבר ע"י המבקשת טרם נמסר לו רכבה. כמו כן, אף לא צורף לבקשה תצהיר מטעמו של החבר.

11.לבנה של המבקשת הרשעות קודמות בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בזמן פסילה. בסיטואציה שכזו, היה על המבקשת לנהוג משנה זהירות, ולא לאפשר לבנה לעשות שימוש ברכב גם כנוסע כאשר היא אינה הנהגת. ודאי שלא היה עליה לסמוך על חברו של בנה, שהוא יהיה זה אשר יציב בפני בנה גבולות, וימנע ממנו את השימוש ברכב.

המבקשת עצמה מציינת כי החבר ובנה התווכחו ביניהם (ראה עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 6), ולמרות זאת לא הצליח החבר למנוע מהבן את השימוש ברכב.

12.משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשדות המיוחסים לבנה של המבקשת, ולא מצאתי כי המבקשת עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את ביצוע העבירה, נראה לי כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין המשבית, ואין להתערב בהחלטתו.

13.אני ערה למצבו הרפואי של בעלה של המבקשת, אך בנסיבות מקרה זה, בהן קיימות ראיות לכאורה לכך שבנה של המבקשת נהג בזמן פסילה ואף קיימות לחובתו הרשעות קודמות בגין עבירות זהות, לא מצאתי לנכון לקצר את תקופת ההשבתה.

נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה המסכנת את ציבור המשתמשים בדרך.

14.אשר על כן, הבקשה נדחית.

15.תיק החקירה הוחזר למשיבה. המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ב, 08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.