אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אקסלרוד נ' טובי ואח'

אקסלרוד נ' טובי ואח'

תאריך פרסום : 09/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קריות
24866-06-13
01/12/2013
בפני השופט:
מוחמד עלי

- נגד -
התובע:
זאב אקסלרוד
הנתבע:
1. יעקב טובי
2. שרון טובי

פסק-דין

פסק דין

1.הורתה של התביעה בהסכם שכירות שנערך ונחתם בין התובע לבין הנתבעים (שהנם בני זוג) לפיו שכרו הנתבעים מהתובע דירת מגורים בכפר ורדים (להלן: המושכר), לתקופה מיום 1.7.11 ועד 31.6.12. בהסכם השכירות הוסכם על "אופציה" לפיה זכאים הנתבעים לשכור את המושכר שנת שכירות נוספת, שמומשה בהסכמת הצדדים, לפיכך יחסי השכירות אמורים היו להסתיים בסוף חודש יוני שנה זו.

2.על פי הנטען על ידי התובע, הנתבעים פינו את הדירה ביום 30.3.13 שלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות המוסכמת ובגין כך הוא זכאי לתשלום בגין שלושת חודשי השכירות וכן תשלום הארנונה בגין תקופה זו, כן טוען התובע כי הוא זכאי לסכום נוסף בגין תיקון וצביעה של שני קירות במושכר.

3.הנתבעים טוענים כי אמנם הם פינו את המושכר ביום 30.3.13, לפני תום תקופת השכירות אולם הדבר היה בהסכמה בינם לבין התובע, לאור בעיות רטיבות שנתגלו במושכר ולאחר שפנו אליו והוא סירב לתקן את הליקוי, ועל כן התובע אינו זכאי לתשלום בגין דמי השכירות עד סוף התקופה.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובתמונות שהוצגו בפניי, אני סבור כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. אנמק את מסקנתי:

5.השאלה העיקרית העומדת על הפרק קשורה לנסיבות סיום יחסי השכירות לפני המועד המוסכם. אין מחלוקת כי תקופת השכירות, לאחר שהאופציה מומשה, אמורה הייתה להסתיים ביום 30.6.13 ואין חולק על כך שהנתבעים פינו את המושכר ביום 30.3.13. האם הדבר היה בהסכמה?

מכלול הראיות המונח בפני מביאני למסקנה כי ההחלטה לפנות את המושכר הוא מעשה חד צדדי של הנתבעים:

ניכר כי יחסי השכירות לא התנהלו על מי מנוחות. כבר בשנת השכירות הראשונה, עוד לפני מימוש האופציה, הועלו טענות על ידי הנתבעים ביחס למצב הדירה ובין הצדדים הייתה חלופת מכתבים ומסמכים לרבות סיכום בכתב אליו אדרש בהמשך בעניין גובה דמי השכירות. ברם, בעניין מהותי זה של קיצור תקופת השכירות בטרם עת ופינוי הנתבעים מהמושכר אין מסמך המעגן את ההסכמה הנטענת על ידי הנתבעים. אמנם גם לגבי עניין זה החליפו הצדדים מכתבים אולם אלה כוללים טענות הדדיות וסותרות באשר לפשר סיום תקופת השכירות: הנתבעים כתבו במכתבם מיום 11.3.13: "הואיל וסיכמנו על סיום חוזה השכירות בתאריך 1.4.13" והתובע השיבם במכתב מיום 21.3.13: "להד"ם. הסכם היחידי אשר מחייב אותנו הוא הסכם השכירות ...". אילו יציאתם המוקדמת של הנתבעים מהמושכר הייתה מוסכמת, הדבר היה מעוגן בכתובים, כשם שעשו בעניין הפחתת דמי השכירות. ובהמשך לכך: כעולה מטיעוני הצדדים הנתבעים הפקידו בידי התובע שיקים מעותדים בגין דמי השכירות והארנונה עד סוף שנת השכירות. אם אכן קיום יחסי השכירות בהסכמה היה, ניתן לצפות כי השיקים יוחזרו לנתבעים ולא יישארו בידי התובע, ברם, השיקים עדיין מוחזקים בידי התובע. אולם הנתבעים פנו לתובע להשיב להם את השיקים אולם אין הדבר מעיד על סיום תקופת השכירות בהסכמה, ההפך הוא הנכון.

כלל לא ברור מדוע התובע יסכים לכך שהנתבעים יפנו את המושר לפני תום התקופה המוסכמת ויעמוד בפני סיכון שהמושכר לא יניב לו דמי שכירות למשך שלושה חודשים. הנתבעים טענו כי ההסכמה הייתה לאחר שהנתבעים פנו אליו בעניין בעיית הרטיבות, והתובע הציע להם לפנות את הדירה כדי שתאפשר לו לשפצה עד לקיץ הקרוב ויוכל להשכירה (סעיפים 13 ו- 14 לכתב ההגנה). אין בידי לקבל את טענת הנתבעים. הנתבעים מימשו את האופציה והחליטו להמשיך ולהתגורר במושכר שנה נוספת (שתחילתה ביום 1.7.2012). עוד במהלך שנת השכירות הראשונה ולנוכח טענות לרטיבות במושכר הגיעו הצדדים להבנות (שמצאו ביטוי במסמך בכתב וחתום ע"י שני הצדדים מיום 22.11.11) להפחית את דמי השכירות לסכום של 2,000 ₪ כנגד ויתור הנתבעים על טענותיהם בנושא הרטיבות. כך צוין במסמך: "לאור בעיות של רטיבות אשר נתגלו בבית ודרישה של הושכר מהמשכיר לתיקונם הגענו להבנות הבאות - ...השוכר...מתחייב לא לפנות בנושא הרטיבות בבית ולוקח את האחריות על עצמו של כל נושא זה כלומר – לא פונה בנושא זה לבעל הבית ומסיר ממנו את האחריות לנושא". יתרה מכך, התובע טען כי בחודש פברואר 2013 ניהלו עמו הנתבעים דין ודברים לגבי המשך יחסי השכירות והם אף המציאו לו טיוטת חוזה שכירות. הנתבעים הכחישו משלוח טיוטת חוזה השכירות וטענו כי המדובר בזיוף. איני מקבל טענתם של הנתבעים, ומכאן התמונה העולה היא כי הנתבעים חפצו להמשיך ולהשכיר את המושכר אולם הם ביקשו להתמקח לגבי דמי השכירות.

6.הנתבעים טענו בנוסף כי התובע פרסם את המושכר באתר מכירות באינטרנט עוד ביום 27.2.13, והם מביאים נתון זה בהקשר לטענתם כי התובע הציג בפניהם מצג שווא לפיו הוא לא ישכיר את המושכר לאחר עזיבתם אלא ינצל את התקופה עד לבוא החורף לשיפוצים כשמנגד הוא פרסם את המושכר. נתון זה לא זו בלבד שאינו תומך בטיעונם של הנתבעים אלא שהוא דווקא מחזק את טענות התובע. אין מחלוקת כי המשא והמתן בגין המשך יחסי השכירות החל בחודש פברואר 2013 והפרסום היה לאחר שהנתבעים הודיעו לתובע כי בכוונתם להביא את יחסי השכירות לידי סיום, או אז, אץ רץ התובע ופרסם את המושכר כדי להימנע ממצב בו המושכר יישאר פנוי לפרק זמן, ובכך לא יניב דמי שכירות.

7.אין גם בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה העברת הרישום בתאגיד המים בהסכמה בין הצדדים מעידה על סיום יחסי השכירות בהסכמה. בהקשר זה אני מקבל את גרסתו של התובע אשר גם העלה את הדברים באופן מפורט במכתבו מיום 31.3.13 שבו ציין: "לאחר חתימתי מסרת לי את המפתחות של הדירה כדי שלא אהיה תלוי בך בהצגת הדירה לדיירים פוטנציאליים. למען הסר ספק מסירת המפתחות אינה מעידה בשום פנים ואופן כביכול לשחרר אותך מהתחייבות החוזית שלך לגבי שכירות הדירה עד סוף חודש יוני שנה זו".

8.יתכן אומנם, הגם שהדבר לא נטען במפורש, כי היה סיכום כלשהו להבאת שוכר במקום הנתבעים (דבר שיכול להיות מוסבר בשיתוף הפעולה בעניין העברת הרישום אצל תאגיד המים) אולם לכך אין עוד נפקות משהוברר שהמושכר הושכר בחודש אוגוסט 2013 ולא בתקופת השכירות המוסכמת בין הצדדים.

9.לפיכך אני סבור כי התובע זכאי לקבל מן הנתבעים תשלום בגין שלושה חודשי שכירות בסך של 6,000 ₪ וכן תשלום ארנונה בסך 1,410 ₪ (הוברר כי הארנונה שולמה על ידי התובע לרשות, לטענת התובע בשל רצונו את דבר פיצול הדירה והשכרתה) וכן הוצאות בגין עמלת השיקים שחזרו. לא כך פני הדברים בעניין טענתו של התובע לתיקון וצביעת של שני קירות. רכיב זה של התביעה לא הוכח, לא הובאו נתונים מה היה מצב שני הקירות לפני כניסת הנתבעים למושכר, מדוע היה צריך לצבוע את שני הקירות, ומה גדרי התחייבויותיהם של הנתבעים כלפי התובע בעניין זה. הנתבעים מצדם הציגו בפני תמונות שצולמו ביום פינוי הדירה ומעיון בהן לא ניתן להווכח מקיומם של נזקים יוצאי דופן בדירה שחייב את התובע לביצוע עבודות צבע למעט אלה שנובעים משימוש סביר בדירה. בהקשר של הנזק שנגרם בעקבות פירוק וצאת המזגן, לא הובאו על ידי התובע נתונים מספיקים, המאפשרים קבלת גרסתו.

10.סוף דבר, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שך של 7530 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן הוצאות בסך של 750 ₪ נכון להיום. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ