אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אקוביר נ' מדינת ישראל

אקוביר נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 30/10/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2730-12-09
29/10/2010
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
שירוב אקוביר אירינה טטרובה ע"י ב"כ עו"ד ליפקין
הנתבע:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ברנר
פסק-דין

פסק דין

העותרים עתרו כי בית המשפט יורה למשיב להעניק לעותרת 2 (להלן: "העותרת"), שהיא רעייתו של העותר 1 (להלן: "העותר"), אשרת כניסה לישראל, כדי שהם יוכלו להתאחד ולחיות יחד.

כעולה מהאמור בעתירה, העותר הוא אזרח ישראלי. לטענתו הוא הכיר את העותרת בשנת 2003 לערך על חוף הים בעיר בת ים. נוצר ביניהם קשר קרוב, אשר הוביל ליחסי זוגיות.

העותרת שהתה בארץ באופן בלתי חוקי במועד ההיכרות בין בני הזוג, ובחודש מרץ 2004 גורשה העותרת מהארץ. העותר טוען כי לאחר גירושה, הוסיפו הוא והעותרת לשמור על קשר, באמצעות הטלפון. העותר טען בעתירה כי הוא פנה למשרד הפנים, וברר מה עליו לעשות כדי להזמין את העותרת לישראל, אולם נמסר לו כי מדובר בענין מורכב, וכי הסיכויים כי כניסתה תתאפשר הם קלושים (לפניות אלה אין כל אסמכתא כתובה). בסוף שנת 2004 חזרה העותרת לישראל – שוב באופן בלתי חוקי. מיום שהגיעה, כך נטען בעתירה, שכרו בני הזוג דירה, וגרו בה יחד, תוך ניהול משק בית משותף.

בתחילת שנת 2005 נעצרה העותרת פעם נוספת, ושוב גורשה מהארץ. העותר טוען כי כאשר היא שהתה במתקן המשמורת, הוא ביקר אותה מדי יום, עד לגירושה. העותר שמר לטענתו על קשר קבוע עם העותרת גם לאחר הגירוש הנוסף שלה, והוא אף טס אליה לחו"ל 3 פעמים. ביום 5.3.09 הוא נשא אותה לאישה בעיר ורניצה שבמדינת מולדובה. ביום 3.6.09 הגיש העותר למשרד הפנים בקשה להזמין את העותרת לישראל.

לבני הזוג נערך שימוע – לעותר בישראל ולעותרת בשגרירות ישראל בקייב. בסוף חודש אוקטובר 2009 קבל העותר את החלטת משרד הפנים מיום 14.10.09, בה הודע לו כי בקשתו נדחתה. בהחלטה נקבע כי העותרת הסתננה פעמיים לישראל, וכי קיים מידע המעלה חשד כי מדובר בנישואין פיקטיביים, שנועדו להשגת מעמד בישראל.

המשיב הגיש תגובה מקדמית לעתירה. בדיון שהתקיים ביום 18.4.10, הוחלט (בהסכמת הצדדים) כי העותרים יוכלו להגיש בקשה נוספת למשיב, ולהוסיף אליה כל חומר נוסף שיש בו כדי לעגן את טענתם ביחס לקשרי העבר ביניהם, וכן ביחס לרצינות כוונותיהם לקיים קשר זוגי בעתיד. עוד הוחלט, כי המשיב יהיה זכאי לבחון את הבקשה - בין כערעור על ההחלטה הקודמת, ובין כבקשה נוספת שתידון על ידי אותו גוף שנתן את ההחלטה הקודמת.

העותרים הגישו למשיב חומר נוסף, שכלל רק פירוט של שיחות הטלפון ביניהם. זאת, כך נטען, משום שמיום הגשת הבקשה המקורית, לא נפגשו העותרים זה עם זה, אלא הם ממתינים למתן אישור משרד הפנים כדי להתאחד. ביום 30.6.10 הודע לעותרים כי משרד הפנים החליט לסרב לבקשתם להתאחד.

העותרים טענו כי מדובר בהחלטה תמוהה. הם הפנו גם לחומר הרב שצורף על ידיהם, לטענתם, לבקשה המקורית, הכולל תמונות משותפות, שהייה שלהם יחד בחו"ל ומכתבים ממכרים ומבני משפחה לאימות הזוגיות. העותרים טוענים כי על סמך כל החומר הזה, היה על המשיב לקבל את בקשתם.

העותרים טענו כי הסתירות שהתגלו בין הגרסאות שלהם בשימוע היו טעות אנוש ותו לא. הם טענו כי הם היו בקשר כל העת, וכי העובדה כי העותרת הסתננה לישראל, אין בה כשלעצמה כדי למנוע ממנה להתאחד עם בעלה העותר.

העותרים טענו כי המשיב בסס את החלטתו על מזכר מיום 29.9.04, לפיו שהה העותר בקרבת דירה שאינה שלו, בה נמצא כסף ואמצעי מניעה. העותר לא נחקר מעולם ביחס לאמור. מלבד מזכר זה - שאין בו כל ענין פלילי, לעותר אין כל עבר פלילי.

באשר לחשש בדבר כנות הקשר, טענו העותרים כי המשיב יכול היה להפיג חשש זה בהתאם לנהליו, על ידי דרישה של הפקדת ערבות בנקאית. עוד נטען כי גם אם תותר כניסתה של העותרת לישראל, ממילא העותרת תקבל מלכתחילה רק אישור שהייה זמני, והמשיב יוכל לבחון את כנות הקשר בין בני הזוג במהלך תקופה של ארבע וחצי שנים לפחות, לפני שתינתן לעותרת אזרחות ישראלית.

המשיב טען כי לעותרת אין זכות קנויה לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואיה הנטענים לעותר. עוד נטען כי הנטל מוטל על העותרים להוכיח את כנות הקשר ביניהם, וכי הם לא הרימו את הנטל. על פי הטענה, לאור כל החומר שעמד בפני המשיב, החלטתו ביחס לעותרת היתה החלטה סבירה, שאין מקום שבית המשפט לעניינים מנהליים יתערב בה.

דיון

כידוע, נישואין לאזרח ישראלי אינם מקנים באופן אוטומטי זכות לבן הזוג הזר להיכנס לישראל. בעע"מ 5614/05 מדינת ישראל נ. אורן, קבע בית המשפט העליון כי קשר הנישואין מהווה רק נקודת מוצא ראשונית מאוד לבחינת הקשר הזוגי. לכן, גם כאשר מדובר בבני זוג שנישאו זה לזה, רשאי המשיב לבחון את טיב הנישואין, ורשאי הוא לשלול מבן הזוג הזר להיכנס לישראל, אם הוא מתרשם כי קשר הנישואין אינו קשר כן, אלא הוא קשר פיקטיבי, שנועד רק כדי לאפשר לבן הזוג הזר להיכנס ארצה. הנטל להוכיח כי הקשר הוא קשר כן, מוטל על בני הזוג הטוענים זאת.

עוד יש לציין כי ההחלטה הנתקפת במסגרת העתירה הנוכחית היא החלטה שניתנה במסגרת הפעלת שיקול הדעת של המשיב, כרשות מנהלית. כידוע, כאשר בית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו ממיר את שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו שלו, אלא בוחן את אופן הפעלת שיקול הדעת. אם המסקנה היא כי החלטתה של הרשות היא במתחם הסבירות, בית המשפט יאשר את ההחלטה.

יש לבחון, אם כן, האם בנסיבות המקרה דנן, הופעל שיקול הדעת של משרד הפנים באופן המחייב התערבות של בית המשפט. אני סבורה כי ממכלול הנתונים שעמדו בפניו של משרד הפנים, אין מקום לקבוע כי החלטתו היתה בלתי סבירה.

מסקנה זו נובעת קודם כל ובעיקר מהתנהגותה של העותרת לאחר שהיא נתפסה כאשר היא שוהה שלא כחוק בשנים 2004 ו-2005. כזכור, טענות הצדדים ביחס לקשר ביניהם, מבוססות על קשר העבר ביניהם, שנוצר לשיטתם כאשר העותרת שהתה בישראל החל משנת 2003. אז נפגשו בני הזוג, ואז נוצר לטענתם הקשר ביניהם. לשיטתם, בפעם השנייה בה העותרת נכנסה לישראל שלא כחוק, הם אף חיו וגרו יחד וניהלו משק בית משותף.

בין בני הזוג היו הבדלי גרסאות ביחס לשנה בה הם נפגשו. אולם, מגרסת שניהם עולה כי כאמור כי הקשר החל בפעם הראשונה שהעותרת היתה בישראל, לפני גירושה הראשון. כלומר, במועד הגירוש הראשון של העותרת מישראל, כבר היו העותרים בני זוג. בטרם גורשה העותרת בפעם הראשונה, ביקר אותה העותר לשיטתו מדי יום כאשר היא היתה במעצר, ודאג לה לכול מחסורה (ר' ס' 3 לסיכומים מטעם העותרים).

אף על פי כן, כאשר נתפסה העותרת שוב כשהיא שוהה שלא כחוק, היא לא ציינה את קיומו של העותר כבן זוגה. בפרוטוקול שנערך לעותרת ביום 3.3.04 – צוין כי אין לה בעל וילדים בארץ, וכי היא הסתננה לישראל חודש קודם לכן כדי לעסוק בזנות לפרנסתה. העותרת לא הזכירה כאמור כי יש לה בישראל בן זוג, ולא ציינה בכול דרך שהיא את העותר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ