אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אפק נ' המוסד לביטוח לאומי

אפק נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 02/07/2020 | גרסת הדפסה
עב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
60048-01-17
10/07/2019
בפני השופטת:
רוית צדיק

- נגד -
התובע:
ארנון אפק
עו"ד ענת גינזבורג
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד אירית ריכנברג
החלטה

 

1.תביעת התובע להכרה במחלת הסכרת ממנה סובל הוא כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי הנתבע מן הטעם כי התובע לא עבר כל אירוע תאונתי לפיכך, לא ניתן לייחס את המחלה לעבודתו.לאור דחיית התביעה הגיש התובע תביעתו לבית הדין, כאשר השאלה הנצבת במוקד ההליך היא האם ארע לתובע אירוע מיוחד במהלך עבודתו, אשר גרם להתפרצות מחלת הסכרת ממנה סובל הוא.

 

תמצית טענות התובע

2.לטענת התובע במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות, חווה בחודשים אפריל – יולי 2014 אירועים קיצונים וחריגים אשר די בכל אחד מהם ובהצטברותם להוות טריגר להתפרצות מחלת הסוכרת ביום 5.8.2014.

 

3.במסגרת תפקידו היה על התובע לנהל את משבר המרכז הרפואי הדסה תוך שהוא מותקף אישית כל זאת תחת המתיחות הרבה בינו ובין פרופ' גמזו , אירוע חריג ומיוחד שאירע ביום 4.5.14 . כמו כן , כחודש לאחר כניסתו לתפקיד התרחשה שביתת האסירים הבטחוניים אשר הייתה כרוכה בלחצים רבים ואדירים מהחשש פן ימות אחד האסירים. עובדה אשר יש לה השפעה ישירה על המצב המדיני בטחוני במדינה על כן , הובילה ללחץ ועומס קיצוני על התובע.

 

4.נוסף על האמור היה על התובע כמנכ"ל משרד הבריאות לטפל באופן אישי בנושא מבצע "שובו אחים" אשר כלל זיהוי גופות שלושת הנערים שנחטפו. באשר לדרך זיהוי הגופות , החלטת התובע הייתה בעלת גורל מבחינה לאומית ובינלאומית, ואינה במסגרת שגרת העבודה של מנכ"ל משרד הבריאות אשר אינו נדרש כחלק מתפקידו לזהות גופות חללים. כל האירועים המתוארים לעיל, אינם אירועים אופיניים לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות , על כן מהווים אירועים חריגים לעבודת התובע.

 

5.גרסת התובע בעניין זה לא נסתרה ואף נתמכה באמצעות עדותו של ד"ר דוד דגן, פרופ' רוני גמזו, ד"ר חן קוגל וד"ר בועז לב, אשר פרטו את האירועים החריגיםומיוחדים אשר חווה התובע וכן את הסטרס הקשה אשר היה מנת חלקו של התובע, טרם פרוץמחלת הסכרת ביום 5.8.2014.

 

תמצית טענות הנתבע

6.התובע מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות בחודש 04/2014 . אין חולק כי מעדות התובע והעדויות מטעמו עולה כי מדובר בתפקיד עמוס ולחוץ מאוד , עם זאת לא הוכח קיומו של אירוע חריג כלשהו המוגדר בזמן ובמקום אלא לטענת התובע מדובר במסכת של אירועים שונים מתמשכים הכוללים לחץ נפשי מתמשך. משמדובר במתח מתמשך בעבודה אף על פני שבועות, אין הוא עולה כדי אירוע חריג. יתכן כי האירוע חריג יוכר גם על רקע מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לאירוע נוצר "שיא" חריג באותו מתח מתמשך והוא ייחשב לאירוע חריג.

 

7.התובע היה שרוי במצב נפשי סוער עוד טרם מינוי לתפקיד ומעצם התפקיד ולא כתוצאה מאירוע חריג מסוים כעולה מעדות פרופ' גמזו.כמו כן , משבר הדסה אינו יכולה להחשב כארוע חריג אותו ניתן להגדיר במקום או בזמן אלא לחץ מתמשך על פני תקופה. הדברים זהים אף ביחס לשביתת האסירים הביטחוניים אשר נמשכה על פני חודשיים ולא מדובר באירוע נקודתי או חריג. אשר למבצע "שובו בנים" התובע כמומחה לפתולוגיה רגיל בביקורים ובצפייה בניתוחים במכון לרפואה משפטית על כן , לא מדובר באירוע חריג לעבודתו. כמו כן האחריות לזיהוי הגופות הינה של המכון לרפואה משפטית כעולה מעדותו של ד"ר קוגל אשר הבהיר כי האחריות לביצוע הנתיחה הייתה של המכון לרפואה משפטית. נוסף על כן, ההחלטה האם להכריז על מות אחד החללים הייתה של וועדה בהשתתפות מומחים שונים, והתובע לא נדרש לקבל את ההחלטה עצמאית למרות שההחלטה הסופית הייתה שלו בלבד.

 

8.התובע לא הוכיח קיום אירוע חריג בעבודתו. השתלשלות האירועים עד לאבחון מחלתו משקפים לחץ ומתח מתמשכים ממועד תפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות ועד למועד אבחון מחלתו. על כן, בהעדר אירוע מיוחד אשר גרם לפרוץ המחלה מדובר במצב נפשי מתמשך ובהתאם לכך, יש לדחות את התביעה.

 

העדים

9.מטעם התובע נשמעה עדותו של התובע וכן עדות פרופ' רוני גמזו , ד"ר חן קוגל, ד"ר בועז לב , ד"ר דוד דגן.

 

דיון והכרעה

10.ההלכה הפסוקה דנה באפשרות להכיר במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה ונקבע כי בשלב הראשוני יש להוכיח כי מבחינה עובדתית התרחש "אירוע מיוחד" בעבודה, אשר בסמיכות זמנים אליו, פרצה או הוחמרה מחלת הסוכרת. עוד נקבע כי גם אם לא נדרשת הוכחת אירוע חריג בהכרח עדין יש להוכיח כי התרחש אירוע " מיוחד" ספציפי, מוגדר בזמן ובמקום, בניגוד למתח מתמשך במקום העבודה (ראו-עב"ל 4662-03-13 כמאל ספדי- המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 4.12.14);עב"ל 21292-06-11 שלום דראב- המוסד לביטוח לאומי (להלן- עניין דראב ) (ניתן ביום 3.12.12)).

 

11. אשר לחריגות האירוע והיותו אירוע ייחודי בעבודת המבוטח נפסק כי יש לבחון את האירוע ( כחריג או מי וחד), באופן סובייקטיבי מנקודת מבטו של המבוטח. עם זאת הבחינה הסוביקטיבית היא על פי מבחן אוביקטיבי ולמעשה על המבוטח להוכיח אירוע אשר בעיניו יכול להחשב כאירוע חריג ומיוחד. בעניין דראב דן בית הדין בתנאים להכרה במחלת הסכרת כפגיעה בעבודה וכך נקבע -"על מנת שמחלת הסוכרת בה לקה המערער תוכר כפגיעה בעבודה, היה עליו להוכיח קיומו של אירוע מיוחד ומצב של מתח נפשי מתמשך בעקבותיו. בחינת חריגותו של האירוע נעשית על בסיס סובייקטיבי, אך עם זאת כבר נקבע בפסיקה כי הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של אירוע חריג..."

 

12.עוד נקבע כי מתח מתמשך בעבודה אינו בא בגדר "אירוע מיוחד" אולם , אין מניעה לבודד אירוע מיוחד בתוך תקופת החלץ הנפשי המתמשך .בעניין זה נפסק כי- "אין כל מניעה מ"בידודו" של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה. זאת במיוחד בנסיבות כמו אלה של המקרה שלפנינו, בהן על פי הנטען, האירוע המיוחד המתוחם בזמן ובמקום, התרחש בתחילת התקופה, והסימנים החיצוניים של הפגיעה הנפשית באו לידי ביטוי מיד בסמוך לאחר מכן. הנה כי כן, בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו אירוע מיוחד, תיערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי "( עב"ל 31298-09-10 בר ששת – המוסד לביטוח לאומי(ניתן ביום 24.12.12); עב"ל (ארמי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי – יהושוע תשתש (ניתן ביום 9.10.12)).מהאמור לעיל עולה כי בהתאם לפסיקה התוצאה היא כי מתח מתמשך אפילו אם נמשך הוא ימים או שבועות , אינו בגדר "אירוע חריג" אם כי ,יתכן ויוכר "אירוע חריג" על רקע של מתח מתמשך מקום בו סמוך לאירוע היה אירוע "שיא " או עליית מדרגה חריגה באותו מתח (עב"ל (ארצי) 42735-08-13 שלום רפפורט - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.1.16)).

 

מן הכלל אל הפרט

13.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ומכלול נסיבות המקרה הספציפי, שוכנעתי כי התובע הוכיח קיומם של אירועים מיוחדים בעבודתו , סמוך לפרוץ המחלה ממנה סובל הוא, ואפרט.

 

14.עיון בעדות התובע מעלה כי התובע אכן בצע תפקיד מאוד מורכב , חשוב בעל אחריות רבה הכרוך במתח רב וטמן בחובו עליות וירדות ותקופות בהן הלחץ והעומס אשר היה מוטל על כתפיו היה אדיר. עם זאת סבורה אני כי מעבר לעובדה כי מדובר בתפקיד אשר כל ביצועו כרוך במתח רב ומתמשך כפי שהעיד התובע, ניתן לבודד שני ארועים משמעותים המהווים אירועי "שיא" בבחינת אירועי קצה , בתוך המסגרת המתוחה בה בצע התובע את תפקידו ואבאר.

 

15.אין חולק והדברים עולים אף מעדות התובע, כי עצם המינוי לתפקיד וביצוע התפקיד דרש התמודדות עם לחצים ואחריות רבה. מעדות התובע עולה כי עוד טרם בחירתו לתפקיד חש בכובד , באחריות , ובמעמסה הרובצת על כתפיו וכדבריו -"זה התחיל מהרגע של ניהול מו"מ היה פער עד להחלטה שלה , היו עוד 2 מתמודדים והיא גם פנתה לגורמים אחרים במערכת ותוך כדי התמודדות היה גם מו"מ באמצע מאי היא הודיעה לי שהיא בחרה בי, וזה נתן עוד בוסט ללחץ שבו הייתי כי פתאום נולדו הרבה מאוד ציפיות שלא היו עוד קודם , ממני, ברגע שאנשים יודעים שאתה הולך להיות מנכ"ל משרד הבריאות , הטלפון שלי קרס, ציפיות אנשים רוצים שאעזור להם הרבה אחריות" (עמ' 20 לפר' ש' 16-20). כמו כן התובע העיד כי הלחץ בו היה שרוי בתקופת תפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות היה גדול " מ3/14 ההתמודדות הייתה אחרת לגמרי משהו שלא ידעתי בעבר"(עמ' 18 לפר' ש' 1-2). משאומת עם דברי פרופ' גמזו מהם עלה כי התפקיד הוא אחר התפקידים עם עומס ואחריות גדולה הסכים הוא להגדרה (עמ' 19 לפ' ש' 10-12). אציין כי דברים דומים נשמעו מפי פרופ' גמזו אשר העיד-"הייתי מגדיר את זה כאחד התפקידים עם העומס והאחריות והנטל הרגשי הגדולים ביותר בתפקידי הממשלה, לא תמיד אנשים מבינים למה הם נכנסים וזה כנראה בכל תקופה מניב לחצים ועומסים שלפעמים מגיעים לעוצמות משתנות" (עמ' 4 לפר' ש' 17-19).

 

16.אשר למשבר הדסה – לא מצאתי ממש בטענה כי מדובר בארוע מיוחד וקיצוני אשר אינו בליבת העשייה של מנכ"ל משרד הבריאות ומעיד על אירוע מיוחד ושונה בתוך המתח המתמשך הטמון באיוש משרה זו. משבר הדסה אכן היה משבר קשה ומתמשך, בעל השלכות אדירות למערכת הרפואה עם זאת סבורה אני כי מדובר במשבר אשר הינו חלק אינהרנטי מתפקיד המנכ"ל , ומדובר במשבר אשר לעניות דעתי מצוי בליבת התפקיד , בפרט משמדובר במשבר המתמשך על פני תקופה ארוכה, כשנה ולא באירוע "שיא" מוגדר בזמן ובמקום. ד"ר בעז לב העיד בעניין משבר הדסה כי- "כן, זה הגיוני אבל גם לו היו עליות וירידות , היו פיקים של מצבים משברים בתוך המצב הזה, שבו השחקנים פתאום שוברים את הכלים, העובדים לא מקבלים, יש טעינה של דבר על דבר שמייצרת סיטואציה מתוחה מאוד" (עמ' 10 לפר' ש' 25-28). מכאן עולה כי גם מעדותו של ד"ר לב עולה כי מדובר במשבר מתמשך בעל ירידות ועליות ולא מדובר באירוע מיוחד בתוך המתח המתמשך בו היה נתון התובע. אין ספק כי הדבר לא הסב שלווה ונחת לתובע בעת מילוי תפקידו אלא ייצר עומס, לחץ , ואחריות אשר טמונה וכרוכה באופן ישיר בביצוע התפקיד אותו בצע.

 

17.אשר למשבר האסירים הביטחוניים - התובע העיד בעניין שביתת האסירים והבהיר מדוע חווה את האירוע כאירוע מיוחד ושונה מתפקידו הרגיל - "התשובה נכונה , צריך לזכור שיש את שגרת היום ועל גביה מתגבשים אירועים חריגים כגון השביתה , ויש פה לחצים של מנכ"ל שעומד בלחץ גדול ,ויש כמה דברים שיש להם השפעה אדירה למשל האסירים , אם חס ושלום היו מתים 50 אסירים זה היה יוצר אינתיפאדה ויוצר עליך לחץ סופר חריג ברמה קשה, תפקיד קשה"(עמ' 21 לפר ' ש' 14-17). ערה אני לעדות פרופ' גמזו אשר העיד כי הארוע לא זכור לו באופן ספציפי ואף סבר כי אין זה חריג כי משרד הבריאות מתערב בנושאים רפואיים (עמ' 7 לפר' ש' 25-26). עם זאת עדותו של ד"ר לב תמכה בגרסת התובע בעניין זה וכדבריו-"כן שביתת רעב של האסירים . היו דברים כאלה בעבר בכל מיני ווליומים וזה היה בווליום הכי גבוה שאני זוכר, כל אירוע כזה הסלים את קודמו בגבולות החיים והמוות. וגם המשמעות שהוקנתה לזה מה יקרה אם מישהו ימות"(עמ' 10 לפר' ש' 30-32). בהמשך אשר כי אכן החלטות מסוג זה הינן חלק מתפקיד המנכ"ל אך הבהיר כי "זה נכון באופן שכלתני ביותר, אבל כשהוא עומד מול דילמה וסיטואציה זה מצטייר אחרת לגמרי. זו חוויה אחרת , אתה לא יכול לדמיין חוויה כזו, כמו שאני לא יכול לדמיין חוויות לידה, אי אפשר לדמיין את זה. גם לאדם שהוא ממנה תפקידים בכירים במערכת הבריאות. כשאין משברים ענקיים והדברים שוטפים אז אפשר לנהל את זה, אבל זה שונה כאשר יש משברים גדולים אז המצוקה היא גדולה"(עמ' 11 לפר' ש' 17-21).

 

18.ניתוח מכלול העדויות עד כה מוביל למסקנה כי התפקיד אותו בצע התובע היה תפקיד בעל אחריות רבה הכרוך בעומס נפשי רב ובלחצים רבים . עם זאת וחרף המתח המתמשך בעת ביצוע התפקיד אירוע האסירים הביטחוניים אשר התרחש כחודש וחצי לאחר כניסת התובע לתפקידו (ביום 1.6.2014 ) היה אירוע שיא בעבודת התובע. אירוע אשר היה בגדר משבר גדול הכרוך בלחץ ומצוקה אדירים על פני תקופה בה שבתו האסירים הביטחוניים והיה חשש לחייהם. על כן, אני סבורה כי יש לראות בארוע זה כארוע מיוחד במסגרת עבודת התובע , בעל השלכות החורגות משאלות רפואיות הכולל שאלה ביטחונית בעלת השפעה מדינית מידיית המלמדת על "מאבק משולש" בין חובה ביטחונית חובה רפואית וחובה אתית. משבר זה בניגוד למשבר הדסה ספק רב האם בליבת תפקידו של מנכ"ל המשרד הוא שכן אינו כרוך רק בנושא רפואי טהור. הדעת נותנת כי סוגיה מורכבת דוגמת סוגיה זוהטומנת בחובה השלכות ביטחוניות ואתיות , אינה בליבת העבודה השגרתית הכרוכה בבסיס תפקיד מנכ"ל משרד הבריאות שכן לא מדובר בהחלטה רפואית גרידא , אלא כאמור החלטה המורכבת ממשולש ערכים, אשר לעיתיים מתנגשים אולם, חלקם אינם במסגרת הזירה הרגילה עליה מופקד מנכ"ל משרד הבריאות.לפיכך אני קובעת כי יש לראות בשביתת האסירים כאירוע מיוחד , אירוע שיא בתוך עבודת התובע אשר כאמור בוצעה תחת לחץ מתמשך.

 

19.שאלה נוספת אותה יש לבחון היא האם יש לראות במבצע "שובו אחים" כארוע מיוחד במסגרת עבודת התובע. מעדות התובע עולה כי במסגרת מבצע זה היה עליו לקבוע על סמך בדיקות שנעשו , האם החיילים נמצאים בין החיים אם לאו. כן העיד כי המראות אליהן נחשף לצורך קבלת החלטה , הותירו בו חותם עד עצם היום הזה (עמ' 22 לפר' ש' 10-11) וכדבריו-"בסעיף 77 ציינתי עוד סוגיה רגישה שעד היום לא נגמרה, סוגיית xxxxxxxxx ז"ל , גם זה אירוע מאוד חריג וגם בזה אף מנכ"ל מעולם לא נתקל כמו האירוע של הנערים. זה אירוע סופר חריג בנושא הזה של החייל היינו צריכים לקבל החלטה האם ע"פ הראיות הוא מת מאחר ולא הייתה גופה, הבאנו מומחים ישבנו יחד ובסופו של דבר אמרתי לרב הצבאי הראשי עמדת מערכת הבריאות על פי הנתונים שהובאו על ידינו ואני לא יכול לפרט את הבדיקות שנערכו אמרתי לו שעל פי השיקולים הוא אינו בחיים והוא מקבל החלטה להכריז על xxxxxxxxx ז"ל שהוא לא בחיים וזו אחת ההחלטות הכי קשות שקיבלתי בחיי כי הבנתי את המשמעות, ועד היום אני לא יודע אם צדקתי , אני מניח שכן . אתם מבינים את המשמעות. אתה ראש המערכת הרפואית ואתה מודיע לראש ממשלת ישראל את החלטת המערכת הרפואית וזה הסטרס עליו אני מדבר"( עמ' 22 לפר' ש' 16-25). ובהמשך העיד-" ואחרי זה האירוע של זיהוי הגופות ואחר כךxxxxxxxxx ז"ל זה היה גם חריג"(עמ' 24 לפר' ש' 1-2).

 

20.דברים דומים אשר לחריגות אירוע זיהו החללים והלחץ הרב והקיצוני אשר הוטל על התובע, נשמעו גם בעדותו של ד"ר קוגל אשר העיד "ארנון כינס וועדה וישבו בה מומחים שונים והמסקנה של הוועדה היא שימשה את הרב הצבאי הראשי לבוא למשפחה ולהודיע להם כי החייל מת, עשינו בדיקות לצורך זה לתת את ההכרעה הזאת, וגם xxxxxxxx לא הייתה וועדה שם אבל הייתה החלטה עם משמעות אדירה. זה בלחץ כי כל החלטה רפואית בטח מהסוג הזה שקובעת זהות של המת שהוא לא לפנייך יש לה משמעות גדולה כלפי המדינה עם מתח עצום. במקרה הזה בגלל שהתובע פתולוג הוא ישב בראש הוועדה הייתה מומחית נוספת לפתולוגיה ואנחנו ובעלי מקצוע מתחום הדי אן אי והוא זה שריכז את המסקנות , ההחלטה היא של וועדה אבל מי שיושב בראש הוועדה זה התובע שהוא זה שנשא באחריות והוא זה שהלך לרב הצבאי הראשי ומסר לו את המסקנות , אני מניח שזה חלק מהתפקיד שלו לשאלתך. אם הוא ראש הוועדה הוא לוקח את האחריות על ההחלטה , אנחנו לא מתכחשים לכל הנתונים הרפואיים שהנחנו בפניו" (עמ' 14 לפר' ש' 22-32).

 

21.לאחר שמיעת עדות התובע והעדים מטעמו באשר למעורבותו ואחריותו בפרשת זיהוי החללים , ושעה שמדובר בעומס נפשי אישי כבד אשר ספק רב אם הינו חלק מליבת ניהול משרד הבריאות כמנכ"ל, ולאור עדות התובע אשר הבהיר כי האירוע הותר בו חותמו עד עצם היום הזה, שוכנעתי כי אירוע זה היה בבחינת עליית מדרגה חריגה ברמת הדחק והלחץ בו היה מצוי התובע. בהתאם לכך, אני קובעת כי יש לראות באירוע זה כאירוע מיוחד במסגרת שגרת העבודה של התובע.

 

22.לא נעלמה מעיני טענת הנתבע כי משעה שהתובע הינו פתולוג בהכשרתו אין במראה הקשה של הגופות כדי להוות עבורו אירוע מיוחד. אני סבורה כי יש לדחות את הטענה מכל וכל הואיל ומומחיות התובע אינה יכולה לאיין את חריגות האירוע , אשר כפי שפרט התובע מדובר היה באירוע מיוחד ושונה ממה שראה , ואף השאיר חותמו עליו עד עצם היום הזה.

 

סוף דבר

23.על יסוד האמור לעיל , ומסקנתי בדבר הוכחת קיומם של "אירועים מיוחדים" בעבודת התובע , ימונה מומחה- יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירועים המיוחדים והדחק הנפשי הקשה והחריג בו היה נתון התובע ובין פרוץ / החמרת מחלת הסכרת ממנה סובל הוא.

 

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ט, (10 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ