אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אסעד נ' אסעד ואח'

אסעד נ' אסעד ואח'

תאריך פרסום : 09/10/2013 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
29503-09-13
03/10/2013
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
נדין חיסאן אסעד
הנתבע:
1. ראמז אסעד
2. כרים זריק
3. ג'וני גנדור
4. בשיר זריק
5. באסם זריק

החלטה

לפניי בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים 2- 5 לבצע כל דיספוזיציה בדירות מס' 3 ו- 10 בבנין ברח' עבודת ישראל 22 בתל אביב (להלן: "הבנין") וכן האוסר עליהם להמנע מכל הפרעה לכניסתה של המבקשת לדירה מס' 10 וכן להסיר מנעולים מדלת דירה מס' 3.

על פי הנטען בבקשה, המבקשת היא רעייתו של המשיב 1, ראמז אסעד (להלן: "ראמז") שהוא הבעלים הרשום של דירות מס' 3 ו- 10 בבנין. המשיבים 2- 5 (להלן: "המשיבים") הם שאר בעלי הקרקע עליה בנוי הבנין.

בשנת 2008 נכרת הסכם שיתוף בין המשיבים לבין עצמם, בהיותם בעלי הקרקע עליה נבנה הבנין, המסדיר את חלוקת הדירות בבנין שייבנה. על פי ההסכם הוקצו לראמז דירות מס' 3 ו- 10.

לטענת המבקשת, היא שהתה לאחרונה במשך ארבעה חודשים בארה"ב וכאשר שבה ארצה ביום 10.9.2013, התברר לה כי המשיבים התקינו מנעולים על דלתות דירות מס' 3 ו- 10 ובכך מנעו את כניסתה לדירה מס' 10, היא דירת מגוריה. אז נודע לה כי ראמז בעלה מכר ביום 24.7.2013 בלא ידיעתה או הסכמתה את דירה מס' 10 בשל חוב כספי שהוא חב למשיבים. בנסיבות אלה היא נאלצה לפרוץ לדירה מס' 10 ובה היא מתגוררת עד היום עם שלושת ילדיה. לדבריה, היא בעלת מחצית הזכויות בדירות מס' 3 ו- 10 מכח חזקת השיתוף החלה בינה לבין ראמז, ומכאן הבקשה שלפניי.

על יסוד האמור בבקשה ניתן צו מניעה ארעי, שבוטל לאחר שבאי כוחה של המבקשת לא התייצבו לדיון שנקבע לשם ברור הבקשה במעמד הצדדים.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להדחות, משום שלמבקשת אין כלל זכויות בדירה, הואיל וזכויותיו של ראמז בקרקע עליה נבנה הבנין נרכשו עוד בשנת 2000, חמש שנים לפני שנישא למבקשת. ממילא חזקת השיתוף לא חלה על הדירות 3 ו- 10. עוד טוענים המשיבים כי המבקשת מתגוררת מזה ארבעה חודשים בארה"ב וכי גם קודם לעזיבתה את ישראל היא כלל לא התגוררה בדירה מס' 10, אלא בדירה אחרת ברח' מיכאלאנג'לו ביפו. המשיבים מוסיפים וטוענים כי ראמז לא פרע את חובותיו לבנק בקשר לבנייתו של הבנין, ולכן ביקש משותפיו לכסות את חובותיו באמצעות מכירת דירה מס' 10 למשיב 2, זריק כרים (להלן: "כרים"). על רקע זה נכרת ההסכם מיום 24.7.2013, לפיו מכר ראמז את דירה מס' 10 לכרים, תמורת סך של 1,500,000 ₪. סכום התמורה שולם ישירות לבנק בעל חובו של ראמז וזאת ביום 26.8.2013. דא עקא, ראמז סרב למסור את מפתחות הדירה לכרים ולכן ביום 1.9.2013 נכרת חוזה נוסף בינו לבין כרים, לפיו נמכרו זכויותיו של ראמז גם בדירה מס' 3, כאשר מסכום התמורה קוזזו נזקים שגרם לכרים.

לאחר ביטולו של צו המניעה הארעי מחמת העדר התייצבות, נקבעה הבקשה פעם נוספת לדיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקרו המבקשת וכרים על תצהיריהם, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בתום הדיון.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, מן הטעמים המפורטים להלן.

השאלה הראשונה ששומה על בית המשפט לשאול את עצמו בטרם ייתן צו מניעה זמני, היא האם עלה בידי מבקש הצו להוכיח זכות לכאורה, ולכל הפחות, השאלה הראשונה ששומה על בית המשפט לשאול את עצמו בטרם ייתן צו מניעה זמני, היא האם עלה בידי מבקש הצו להוכיח זכות לכאורה, ולכל הפחות, שהתביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. השאלה השניה היא להיכן נוטה מאזן הנוחות, קרי, אי הנוחות שתיגרם למבקש אם לא יינתן הצו, אל מול אי הנוחות שתיגרם למשיב אם יינתן. לבסוף, מתעוררת השאלה האם קיימים שיקולי יושר שלא ליתן סעד למבקש, כגון, האם המבקש בא לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים, העלים עובדות חשובות או השהה את פנייתו יתר על המידה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) ע' 616 - 618).

נבחן תחילה את שאלת הזכות לכאורה.

ראשית לכל, עצם העובדה שהמבקשת נישאה לראמז רק בשנת 2005, חמש שנים לאחר רכישת הקרקע, אין פירושו של דבר מניה וביה שאין לה זכויות בדירות שבמחלוקת מכח חזקת השיתוף. לענין זה יש לקיים ברור עובדתי מקיף של היקף ההשקעה בבנייתו של הבנין (שהרי הבנין נבנה לאחר שהמבקשת וראמז כבר נישאו), מה היתה השקעתו היחסית של ראמז בבניה (שהרי מדובר בבניה על ידי מספר שותפים, וראמז ביניהם), מהו היחס שבין שווי המגרש לבין עלות הבניה, מה היה מקור המימון של ראמז בגין חלקו בבניה ועוד כהנה וכהנה שאלות עובדתיות. יצויין כי הפסיקה הכירה לעתים בקיומה של חזקת שיתוף במבנה גם כאשר הקרקע והבנוי עליה היו בבעלותו של הבעל עוד בטרם הנישואים (ראה למשל ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי, פ"ד לו(2) 645), כשם שלעתים נקבע כי תוספת בניה לאחר הנישואין אין בה כדי להקנות לאישה זכויות במבנה אם הקרקע היתה של הבעל מלפני הנישואין (ע"א 713/74 רווה נ' מסעוד, פ"ד כט(2) 831, 833). מדובר בענין תלוי נסיבות ולא ניתן להכריע בו אגב הליך של צו מניעה זמני.

גם העובדה שקשר הנישואין בין המבקשת לבין ראמז שריר וקיים, אין בה כדי לקבוע שאין לה כל חלק בנכסיו. אכן, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973, איזון המשאבים בין בני זוג נעשה רק לאחר פקיעת קשר הנישואין, אלא שבעניננו, אין המדובר באיזון משאבים אלא בשאלת קיומה של זכות קניינית למבקשת בנכסי בעלה, ראמז, מכח חזקת השיתוף וקשר הנישואין ביניהם. פשיטא שאם למבקשת זכות קניינית בנכסי בעלה, אין הוא יכול למכור את זכויותיה בלא הסכמתה, אף אם עודנו נשוי לה.

מתעוררת השאלה האם דירה מס' 10 היא אכן דירת המגורים של המבקשת. הכרעה לכאורית בשאלה זו דרושה על מנת לקבוע האם ראוי לעת הזו להגן על חזקתה של המבקשת בדירה מס' 10. בענין זה ניסו המשיבים להראות כי לא כך הוא הדבר. הם הציגו טופס הצהרה המופנה כלפי בנק הפועלים, עליו חתמו על פי הטענה המבקשת וראמז. בטופס זה הצהירו השניים כלפי הבנק כי בכוונתם "לרדת מן הארץ", קרי, לעזוב את הארץ לצמיתות, לטובת מגורים בדירת אימה של המבקשת בטקסס ארה"ב. עוד נרשם שם כי הדירות מיועדות להשכרה. המבקשת טוענת כי חתימתה על מסמך זה היא מעשה זיוף. מכל מקום, במסמך זה, שנערך ככל הנראה בחודש אפריל 2013, נרשם כי כתובתה של המבקשת היא ברח' עבודת ישראל 22 יפו. עסקינן באותה כתובת ממש בה מצוייה דירה מס' 10. הצהרה זו פועלת לזכותה של המבקשת.

בענין זה נתתי דעתי לראיות נוספות. עסקינן במסמך מש/3, המתעד את סרובה של העיריה מיום 25.12.2012 לפטור את דירה מס' 10 מארנונה משום שנמצאו בה "ריהוט וציוד ביתי". מכאן שבאותה עת התגורר מאן דהוא בדירה. מנגד, ישנו מסמך אחר, מש/1, מיום 28.1.2013, המעיד כי העיריה פטרה את דירה מס' 10 מתשלום ארנונה, מה שמעיד על כך שבאותה עת הדירה היתה ריקה.

כך או אחרת, לעת הזו בלבד מה שמכריע את הכף, ובלא לקבוע מסמרות, היא דווקא ההצהרה לבנק הפועלים ממנה עולה כי המבקשת ראתה את עצמה כמי שמתגוררת בדירה מס' 10. ודוק: מסמך זה נערך עוד בטרם נתגלעה המחלוקת בעניננו, ומכאן שלא ניתן לייחס למבקשת רישום פיקטיבי של כתובת רק כדי לזכות בנקודות זכות בהליך המשפטי.

גם העובדה שלפי חוזה המכר נדרש ראמז למסור חזקה בדירה מס' 10 לכרים, מהווה אינדיקציה לכך שהחזקה בה היתה ברשותו שאם לא כן הוא לא היה נדרוש למסור אותה לכרים. הוא הדין בעובדה שבידי כרים לא נותרו מפתחות המנעול התחתון של הדירה, אלא מפתחותיו של המנעול העליון בלבד. ניתן ללמוד על כך גם ממכתב ההתראה שנשלח לראמז, בו הוא נדרש ביום 27.8.2013 למסור לכרים את מפתחות דירה מס' 10. אכן, המשיבים טענו כי המפתחות נמסרו לראמז אך ורק לצורך ביצוע עבודות פנים בדירה, אך אם כך הוא הדבר, נשאלת השאלה מדוע לא הותירו בידם אף לא עותק אחד של המפתחות, אלא מסרו את כל חמשת העותקים לראמז.

נתתי דעתי לטענת המשיבים לפיה המבקשת ידעה על מכירת הדירות בעקבות שיחת טלפון שקיים עימה בעלה עובר למכירה, אך יש לברר ענין זה כמו גם את משמעותו, בשלב שמיעת הראיות, לרבות את השאלה האם המבקשת גם הסכימה למכירת הדירות מעבר לידיעה על עצם המכירה, המיוחסת לה על ידי המשיבים. הוא הדין בטענת המשיבים לפיה המבקשת אמורה לחלוק עם בעלה גם את חובותיו ולא רק את זכויותיו. יש גם לברר האם לא מדובר חלילה בקנוניה שנרקמה בין המבקשת לבין ראמז כדי להוציא כספים מכרים בלא ליתן לו את התמורה המובטחת בגינם.

גם הטענה לפיה המבקשת ייעדה את הדירות להשכרה, אין בה די כדי למנוע צו מניעה זמני, שהרי אף אם המבקשת ייעדה את הדירות להשכרה, אין כל ראיה ואף לא טענה על כך שהדירות אכן הושכרו בפועל. ייתכן שמדובר בכוונה שלא יצאה אל הפועל.

מכאן שעלה בידי המבקשת להראות כי התביעה אינה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר בממצאים לכאוריים בלבד, על יסוד החומר החלקי בלבד שהובא בפניי, ואין בהם כדי לקבוע מסמרות לגבי העובדות כהווייתן, שתצטרכנה להתברר במסגרת ההליך העיקרי, לרבות מידת תום ליבה של המבקשת והשאלה האם ידעה על המכירה מבעוד מועד אך העדיפה לשתוק בכוונת מכוון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ