אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אסמעיל שיני נ' מדינת ישראל

אסמעיל שיני נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 03/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חדרה
16752-03-09
02/12/2009
בפני השופט:
קרן אניספלד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
בלאל אבראהים אסמעיל שיני

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות על-יסוד תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

א.העובדות הצריכות לעניין

1.המשיב, יליד 1959 ותושב מחנה הפליטים ג'לזון ברמאללה, הגיש נגד המבקשת תביעת פיצויים בגין נזקי-גוף. על-פי הנטען בכתב-התביעה, ביום 30.3.2007 בשעה 16:30 או בסמוך לכך נפגע המשיב מירי כדור בחזהו (להלן: "האירוע"). בגין פגיעה זו נותח המשיב בבית-החולים ברמאללה, בו אושפז ממועד האירוע ועד יום 12.4.2007. עוד מציין כתב-התביעה כי בעת האירוע שהו חיילי צה"ל במרחק של 150 מ' מן המשיב וכי לעבר החיילים יודו אבנים על-ידי ילדים.

2.בתביעה שהוגשה נגד המבקשת בגין האירוע, ואשר נסמכה על עילות תקיפה, רשלנות ועילות נוספות, נטען כי המבקשת נושאת באחריות לנזקי המשיב וכי נטל הראייה מוטל, בנסיבות העניין, על המבקשת – זאת בין השאר בשל כך שלא הייתה למשיב ידיעה ו/או יכולת לדעת מהן הנסיבות שהביאו את החיילים לבצע ירי לעברו.

3.בכתב-ההגנה שהוגש מטעמה טענה המבקשת, בין השאר, כי האירוע נשוא התובענה התרחש במצב הלוחמה בו מצויים מדינת ישראל, אזור יהודה ושומרון וחבל עזה בשנים האחרונות. מטעם זה, כך נטען, בא האירוע בגדרה של "פעולה מלחמתית מובהקת", בגינה מוענקת למבקשת חסינות מאחריות לנזק שנגרם על-יסוד הוראת סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "החוק").

4.לגופו של עניין הכחישה המבקשת את אחריותה לאירוע נשוא התובענה וטענה כי ככל שנפגע המשיב, נגרמה פגיעתו מירי שביצעו מחבלים פלסטינים ומתפרעים ששהו במקום. עוד טענה המבקשת כי ביום האירוע נתקלו כוחות הביטחון בפעילות אלימה שכללה הפרות סדר קשות של המון רב סמוך לבית-הספר בג'לזון, וכי התפרעות קשה ומאסיבית זו סיכנה באופן ממשי ומיידי את חיי הכוחות ששהו במקום.

5.על רקע זה, וכמקובל בהליכים כגון דא, הגישה המבקשת בקשה למתן צו להפקדת ערובה, זאת על יסוד תקנה 519 לתקנות. בהחלטה מיום 24.9.2009 הורה בית-המשפט על העברת הבקשה לתגובת המשיב, אשר תוגש בתוך 20 יום. על-פי החלטה נוספת מיום 3.11.2009 חויבה המבקשת להמציא לתיק בית-המשפט אישורי מסירה המעידים על המצאת הבקשה למשיב. מהודעת המבקשת שהוגשה ביום 25.11.2009 עולה כי על רקע אי-בהירות באשר לזהותו של בא-כוח המשיב הומצאה הבקשה לשני באי-כוחו של המשיב שפרטיהם מצויים בתיק, זאת בתאריכים 14.10.2009 ו- 27.10.2009. אישורי המסירה המעידים על המצאת הבקשה צורפו להודעת המבקשת.

6.משהומצאה הבקשה למשיב, ותשובתו לבקשה לא הוגשה בתוך המועד שנקצב לכך (ואף לא לאחר שחלף המועד), תינתן החלטה זו על יסוד הבקשה וכתבי-הטענות המצויים בתיק.

ב.דיון והכרעה

1.תקנה 519(א) מעניקה לבית-המשפט שיקול דעת, אם נראה לו הדבר, לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. מטרתה של הוראה זו למנוע תביעות סרק שסיכויי הצלחתן נראים קלושים על פניהן ולהבטיח, במצב דברים זה, כי לא ייגרם לנתבע חיסרון כיס שלא יוכל לבוא על תקנתו בדרך הרגילה של חיוב התובע בהוצאות ההליך בתום הבירור, אם וככל שתידחה התביעה לגופה.

2.הפעלתה של תקנה 519 מחייבת משנה זהירות, על מנת שלא ייעשה בה שימוש לשם הכשלתן על הסף של תביעות הראויות להתברר. דברים אלה יפים דרך כלל, ויש להם משנה תוקף עת מדובר בתובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו [רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד(2) 845 (2000); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865 (2004)]. את זכותו של נתבע שלא לצאת בחסרון כיס בשל הליך סרק שננקט נגדו יש לאזן אל מול זכות הגישה של התובע למערכת השיפוטית – זכות שיש המייחסים לה מעמד חוקתי [שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שנייה, 2008)]. בענייננו נושאת זכותה של המבקשת כי יובטחו ההוצאות הצפויות לה בקשר עם בירור ההליך אופי ציבורי החורג מגדר עניינו של מתדיין פרטי, זאת לאור מיהותה של המבקשת ונוכח העובדה כי בסופו של יום – אם תידחה התביעה ולא ניתן יהיה להיפרע מן המשיב את הוצאותיה – יוטלו עלויות ההליך על ציבור משלמי המיסים בישראל.

3.מלאכת האיזון בין שני השיקולים הנוגדים – זכות הגישה של המשיב לערכאות מזה והאינטרס הציבורי שבהבטחת הוצאות ההתדיינות מזה – מורכבת, ובפסיקתם של בתי-המשפט הותוו קווים מנחים לביצועה. כך נקבע לעניין זה ברע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מדינת ישראל-מנהלת ההגירה/משטרת ישראל (טרם פורסם, 18.10.2007):

החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד - מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו. עקרונות אלה יפים גם למצבים שבהם הנתבעת היא המדינה, המייצגת לעניין זה את הציבור הרחב. על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל [...].

4.היותו של תובע תושב-חוץ שאין בידיו נכסים בישראל שמהם ניתן להיפרע מהווה את אחד השיקולים שעל יסודם יפעיל בית-המשפט את שיקול דעתו בגדרה של תקנה 519. בענייננו, מעיד כתב-התביעה על היותו של המשיב תושב הרשות הפלסטינית, בשטחה מצוי מחנה הפליטים ג'לזון. כפי שנקבע בעניין איברהים הנ"ל, בהיעדר אפשרות לאכיפה ישירה והדדית של פסקי-דין ישראליים ברשות הפלסטינית, נחשב המשיב לתושב המתגורר בחו"ל.

5.משלא השיב המשיב לבקשה, לא הובאו בפני נתונים המעידים כי למשיב נכסים בישראל שמהם ניתן להיפרע את הוצאות ההליך, וכן לא הובאו נתונים נוספים כלשהם שיש בהם כדי להעיד על יכולתו הכלכלית של המשיב, לכאן או לכאן.

6.בשלב מקדמי זה, סיכויי התביעה על-פניה אינם גבוהים. כפי שמעיד כתב-התביעה, אין המשיב יודע אל נכון את הנסיבות המדויקות שבהן התרחש האירוע הנטען. זאת ועוד, משהודה המשיב כי במרחק לא רב של 150 מטרים ממקום הימצאו בעת פגיעתו הנטענת התרחש אירוע של יידוי אבנים על כוחות צה"ל, יש בהודאתו כדי לחזק את טענת המבקשת כי האירוע נשוא התובענה בא בגדרה של פעולה מלחמתית מובהקת – פעולה שבגין נזקיה, ככל שקיימים, עומדת למבקשת חסינות מכוחו של החוק.

7.בנסיבות אלה באתי לכלל דעה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על חיובו של המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת. עיון בפסקי-הדין שעליהם סמכה המבקשת טענותיה מעלה כי מחד גיסא אין אחידות בקביעת גובה הערובה, ומאידך גיסא ניכרת מגמה להעלות את סכום הערובה, בהשוואה לנהוג בעבר [לעניין זה ראו גם רע"א (מחוזי חי') 3206/08 מדינת ישראל-משרד הביטחון נ' אלחלו (טרם פורסם, 9.7.2008) וכן רע"א (מחוזי חי') 3559/08 פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי נ' שעת' (טרם פורסם, 26.11.2008)].

8.לאור האמור לעיל, ובמיוחד בהתחשב בשיקול שהובא בסעיף 6 לעיל, אני מעמידה את סכום הערובה שבהפקדתה יחויב המשיב על סך של 20,000 ₪.

ג.סוף-דבר

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ