אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אסמאעיל נ' עיריית נצרת עילית

אסמאעיל נ' עיריית נצרת עילית

תאריך פרסום : 08/05/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
45126-10-12
30/04/2013
בפני השופט:
אסתר הלמן

- נגד -
התובע:
עבד אלחמיד אסמאעיל
הנתבע:
עיריית נצרת עילית

החלטה

1.בפני בקשה לחיוב המשיבה בפיצויים מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 בעקבות זיכויו של המבקש מן האישום שיוחס לו בהליך זה.

רקע וטענות הצדדים:

2.המבקש הורשע בבית משפט השלום בנצרת בביצוע עבירה של החניית רכב על מדרכה, עבירה לפי סעיף 6(ג)(3) לחוק העזר לנצרת עלית (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ה- 2004 ונגזר עליו קנס בסך 300 ₪ או יומיים מאסר.

3.המבקש הגיש ערעור על הרשעתו, ערעורו התקבל ובפסק הדין שניתן ביום 11.2.13 הוא זוכה מביצוע העבירה.

4.כעת עותר המבקש, כאמור, לפסוק לו פיצויים בטענה כי חומר החקירה בעניינו לא העלה "יסוד לאשמה", המצדיק הגשת כתב האישום. עוד טוען המבקש כי היה על המשיבה להימנע מהגשת דו"חות, כל עוד לא השלימה את הסדרי התנועה והחנייה בשטח החניון ולא התקינה שילוט כיאות. לטענת המבקש, נגרמו לו הוצאות רבות הנובעות מהתנהלות המשיבה ומניהול ההליך בפני שתי הערכאות.

5.מנגד, סבורה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, חומר הראיות שהיה בידיה במועד הגשת כתב האישום כנגד המבקש וכפי שהוצג בפני בית משפט קמא, הקים חשש לכאורי לביצוע העבירה. כמו כן, זיכויו של המבקש נעשה בעקבות שינוי המסקנה המשפטית ולא בשל היעדר תשתית ראייתית.

6.לעמדת המשיבה, חיובה בהוצאות ירתיע את הגורמים האמונים על אכיפת החוק ויפגע באינטרס של השמירה על הסדר הציבורי. מעבר לכך, טוענת המשיבה, כי אין המדובר במקרה בו התקיימו נסיבות אישיות יוצאות דופן וחמורות, המצדיקות פסיקת הוצאות לטובת המבקש, וממילא המבקש כלל לא העלה טענה זו.

דיון והכרעה:

7.סעיף 80 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע כי:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".

8.כעולה מלשון הסעיף, בית המשפט רשאי לפסוק לנאשם הוצאות הגנתו או פיצוי בשל מעצרו/מאסרו, באם הוכחו בפניו: א) תנאי סף - זיכוי או ביטול כתב אישום, ב) עילות הזכאות – לא היה יסוד לאשמה או קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות זאת. תנאים אלו הכרחיים להפעלת הסמכות, אולם גם בהתקיימם, נתון שיקול הדעת לבית המשפט, האם להיעתר לבקשה. בהפעלת הסמכות נותן בית המשפט דעתו לכך שסעיף 80 לחוק העונשין מאזן בין זכויותיו של נאשם, שזוכה או שכתב האישום כנגדו בוטל, לאחר הליך פלילי אשר פגע בכבודו, גרם לו להוצאות ולעיתים פגע בחירותו, לבין האינטרס הציבורי בהעמדת עבריינים לדין, כאשר קיים חשש שחיוב המדינה לשלם לנאשם את הוצאות משפטו ולפצותו, יביא לרפיון ידיים של התביעה.

9.אין חולק כי המבקש עומד בתנאי הסף, הואיל וזוכה מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי הוכח קיומה של עילה לפסיקת הוצאות הגנתו של המבקש, במקרה זה.

10.המבקש טוען לקיומה של עילה על פי החלופה הראשונה, משמע, "העדר יסוד לאשמה". בירור עילה זו נעשה, על פי הפסיקה, מנקודת מבט של קיומו של "סיכוי סביר להרשעה" על פי תשתית הראיות שהייתה קיימת בעת הגשת כתב האישום (לרבות הראיות שבכוח). בע"פ 4466/98 דבש נ. מדינת ישראל פ"ד נו(3) 73, נאמר בהקשר זה כי יש לבחון באורח אובייקטיבי אם חומר החקירה שנמצא ברשות התביעה "היה מעלה אצל תובע סביר ציפייה כי יש בו ראיות לכאורה לבסס הרשעה". כן נאמר "שהמושג לא היה יסוד להאשמה מצייר מצב קיצוני של אי סבירות בולטת".

11.בהתאם לכך נפסק ברע"פ 4121/09 עו"ד רותם שגיא נ' מדינת ישראל כי:

"העילה "לא היה יסוד להאשמה" היא עילה מתוחמת צרה ודווקנית ביותר. הטוען לקיומה של עילה זו צריך להוכיח "מצב קיצוני של אי סבירות בולטת" בהעמדתו לדין (פרשת דבש, עמ' 106), ולא די בחוסר סבירות סתם... גישה זו נגזרת, בין היתר, מגישתו של בית משפט זה בכל הנוגע לבחינת שיקול הדעת של רשויות התביעה בדבר הערכת חומר הראיות שבידם. גישתו של בית משפט זה היא שלרשויות התביעה מרחב שיקול דעת רחב ביותר בבחינת הראיות, ולכן התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת של רשויות התביעה בדבר חומר הראיות תהא מצומצמת מאד, ותתאפשר רק מקום בו העמדה בדבר משקל הראיות תהא בלתי סבירה בעליל ובאופן קיצוני".

12.עוד נפסק ביחס לחלופה הראשונה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 6721/01 אחמד עזאם נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נז(3) 73, כי לא בכל זיכוי ניתן לטעון כי לא היה יסוד לאשמה, והמבחן הקובע הוא האם היה מקום להעמיד את הנאשם לדין מלכתחילה, או שמתברר שהעובדות שהיוו בסיס לכתב האישום אינן מקימות עבירה, או כאשר היה ברור מלכתחילה כי לא ניתן להרשיע את הנאשם על סמך חומר החקירה שמצוי בידי התביעה. במקרים מעין אלו ראוי לפסוק לנאשם שזוכה פיצויים כפי שקבע המחוקק.

13.במקרה דנן, כפי שנקבע בפסק הדין, נותר ספק בשאלת קיומו של יסוד "הייעוד", הדרוש להגדרת המונח "מדרכה". בניגוד לדעתו של בית משפט קמא, נפסק כי לא ניתן לקבוע על סמך התמונות שהוצגו בפני בית המשפט, כי מדובר במקום שתכליתו מעבר להולכי רגל. יחד עם זאת, עצם הגשת כתב האישום כנגד המבקש, על בסיס החומר הראייתי שהיה בידי המשיבה אינה עולה כדי אי סבירות בולטת. רוצה לומר, היה יסוד לאשמה כנגד המבקש - יסוד אשר בסופו של הליך נתברר כיסוד לא מבוסס דיו על מנת להגיע לכדי הרשעה.

14.כאמור, זיכויו של המבקש הוא אמנם תנאי לבחינת זכאותו לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין, אך אין משמעו בהכרח כי לא היה יסוד להאשמתו. בע"פ (מחוזי חי')2700/02 עודד שכטר נגד מדינת ישראל, תק-מח 2005(3), 10720 (2005), נדחה ערעור על החלטה שלא לפסוק לטובת המערער הוצאות לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, חרף העובדה שהוגשו כנגד המערער 23 כתבי אישום בהם יוחסו לו עבירות חניה בתחום עיר מגוריו, ולאחר הליך משפטי ממושך שניהל המערער בערכאות שונות, זוכה לבסוף על יד בית משפט העליון מכל העבירות בהן הורשע. בית המשפט המחוזי קבע שם לעניין פסיקת ההוצאות כי "אכן, בסופו של דבר נמצא שהן (הערכאות הנמוכות) שגו, אולם מכאן ועד למסקנה שלא היה יסוד לאשמה, הדרך רחוקה מאד".

15.אוסיף כי העובדה שבפסק הדין נאמר כי בשל חובת ההגינות מוטב היה לו הייתה המשיבה נמנעת מהגשת דו"חות חניה, בטרם השלימה את הסדרי החניה בחניון והציבה שילוט ראוי, איננה שקולה לאמירה, כי לא היה כל בסיס לאישום וכי הגשת הדו"ח לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ