פסק דין
1.בפנַי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ברנר), מיום 20.3.09 (ת.א 23850/06) אשר קיבל באופן חלקי בלבד את תביעת המשיב נגד המערער.
הרקע העובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא:
2.המערער הינו בעל מניות בחברה (להלן - החברה) יחד עם אדם בשם אביבי (להלן – השותף). לאחר שפרץ סכסוך בין המערער והשותף, ולאחר שנכשל נסיון גישור ביניהם, פנה המערער למשיב, על מנת שייצגו בסכסוך מול השותף. ביום 15.4.04 נחתם הסכם שכ"ט בין הצדדים (להלן – הסכם שכה"ט). בהתאם לאמור בהסכם, אמור היה המשיב להגיש תביעות לצורך פירוק מערך היחסים שבין המערער לשותף, כולל תביעות למתן חשבונות ולהחזר כספים שנלקחו באופן אישי.
שכר הטרחה שנקבע, עמד על סך של 15,000 $, וכן 15% מכל סכום שיתקבל.
אין חולק כי המערער שילם למשיב סך השווה ל-5,000 $ בלבד.
המשיב הגיש בקשה בשם המערער, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, למינוי מפרק זמני ולמתן סעדים זמניים, אולם הבקשה נדחתה, הואיל ולא מדובר בחברה חדלת פרעון ועומד למערער סעד חלופי בדבר קיפוחו.
בהמשך, מונה השופט בדימוס שטרוזמן כמגשר, או יותר נכון – מגשר מכריע.
הליכי הגישור נמשכו זמן רב, עד שביום 19.12.05, לערך, פיטר המערער את המשיב מהייצוג המשפטי.
3.ביום 2.4.06, הגיש המשיב תביעה כספית על סך של כ-200,000 ₪ נגד המערער, לתשלום שכ"ט עו"ד ו/או שכ"ט ראוי בגין השירותים המשפטיים הנרחבים, אשר לטענת המשיב סופקו למערער.
4.בית-משפט קמא, בפסק דין מפורט, תיאר את ההשתלשלות, מעת כריתת הסכם שכה"ט ועד לפיטוריו של המשיב על ידי המערער.
כך תיאר בית המשפט את טענות המערער נגד המשיב, ובכללן כי מלכתחילה סיפר למשיב אודות נסיון הגישור שכשל, וכי המשיב הוא זה שציין בפניו כי יש לנהוג בשותף ביד קשה ואין טעם במו"מ עמו, אלא יש להגיש תביעות משפטיות בדחיפות, כך גם פירוק שיתוף בנכסי מקרקעין אשר השותפים שם היו המערער והשותף.
כך גם טען המערער כי המשיב הבהיר לו, כי באמצעות הגשת התביעות יופעל על השותף לחץ חזק, אשר יאלצו להסכים להליך של בוררות, הליך קצר, האמור להמשך לכל היותר שישה חודשים.
אולם, בניגוד לאשר הבטיח, בפועל ננקט רק ההליך אשר תואר לעיל, הליך כושל.
יתר על כן, אמנם ביום 17.6.04 מונה השופט בדימוס שטרוזמן למגשר מכריע, תוך שהוסבר למערער כי מדובר בהליך של בוררות, אולם הסתבר שלא כן הדבר, עד שלא נותרה ברירה למערער אלא לפטר את המשיב.
בית משפט קמא ציין כי המערער "טוען כי התובע (המשיב) התרשל בשורה של עניינים, וגרם לו נזקים רבים, שטרם התגבשו".
מנגד, המשיב תיאר את הפעולות הרבות שביצע, כולל בחינת אלפי מסמכים והכנת הנדרש להליך הגישור וכשלא היה מדובר במגשר בלבד, אלא במגשר מכריע, וכי המשיב פנה לבית המשפט על מנת שזה יקבע כי נתונות למגשר סמכויות הכרעה. ואכן, בדיון בבית המשפט ביום 10.1.05, הוסכם, שנית, להקנות למגשר סמכויות הכרעה. עוד תיאר המשיב את "ההישגים" אשר לשיטתו השיג במהלך הגישור בעניינים שונים, ובסופו של יום, עתר לסכום אשר ציין בתביעתו.
5.בית משפט קמא דחה את טענתו של המערער, לפיה מלכתחילה הדרך הדיונית שנקט המשיב הייתה רשלנית וגרמה לו נזקים, הואיל והמערער ידע היטב מה היתה המטרה האמיתית של המשיב בפניה לבית המשפט, דהיינו: הבאת השותף להסכים לבוררות – גישה שהגיונה בצדה.
כך גם ידע המערער מראש כי בכוונת המשיב להגיש בקשה לפירוק החברה ומינוי מפרק זמני, גם אם התברר כי לא היה מקום לבקשה זו. אולם, עצם הפניה לבית המשפט היתה הקטליזטור שהביא להסכמת השותף להליך של גישור, תוך מתן סמכויות של הכרעה למגשר.
בהתייחס לטענה כי היה על המשיב שלא להסכים להליך של גישור, אפילו עם סמכויות הכרעה, אלא רק לבוררות, קבע בית המשפט קמא כי מדובר לכל היותר בטעות בשיקול דעת, אשר אינה עולה לכדי רשלנות.