אסולין נ' דנאל (אדיר יהושוע) בעמ

פסק דין

1.בפניי תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף, אשר נגרמו לתובע בתאונה שאירעה ביום 4.3.03 במהלך עבודתו במפעל התעשייה הצבאית. התביעה הוגשה כנגד חברת כוח האדם -דנאל כח אדם (אדיר יהושוע) בע"מ (להלן: "דנאל"), אשר במועד הרלוונטי לתביעה הייתה מעסיקתו של התובע. דנאל הגישה הודעת צד שלישי כנגד התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: "תעש"), בגדרה טענה, כי תע"ש אחראית לשפותה בגין סכומים שיפסקו כנגדה, ככל שייפסקו, מאחר והתובע עבד במפעל תע"ש וקיבל הוראות מהאחראים בתע"ש. לטענת דנאל, תעש היא זו שקבעה את נהלי העבודה והבטיחות וסיפקה את ציוד המגן במפעל.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע, יליד 1947, נפגע הוא באצבע השנייה בידו הימנית (שהינה הדומיננטית, להלן: "האצבע") אשר נחתכה חתך עמוק בשעה שעסק בקידוח פלטת ברזל במפעל "סלבין" של תעש בהוד השרון, וזאת, לאחר שנתפסה ידו הימנית בשבב ברזל (ראו סעיף 4 לכתב התביעה). ממקום התאונה, הובהל התובע לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם אובחן חתך עמוק באצבע עם חוסר של הציפורן, ובצילום הרנטגן אובחן שבר בגליל המרוחק באצבע.

3.בבית החולים נתפר החתך, ידו של התובע נחבשה והומלצה לתובע על מנוחה למשך שבעה ימים. אולם, בביקורת שנערכה כעבור מספר ימים, נאמר לתובע שהשבר לא עתיד להתאחות כראוי, ועל כן הומלץ לו על ביצוע ניתוח, אך התובע סירב לעבור ניתוח.

4.התובע טוען כי התאונה נגרמה בשל רשלנותה של דנאל, אשר לא סיפקה לו מקום עבודה בטוח, ולא הדריכה אותו כראוי לגבי שיטות עבודה בטוחות ובאשר לסכנות הצפויות לו במקום עבודתו (סעיף 8 לכתב התביעה).

5.באשר לנזקיו, טען התובע שמאז התאונה סובל הוא מכאבים ומגבלות בתנועה ובתפקוד בידו הימנית. על כן תבע הוא בכתב התביעה את הנזקים הבאים: הפסדי השתכרות "המבוססים בין היתר על הפסד שעות נוספות בימי ששי - בסך 9,000 ₪ וכאב וסבל - לפי שיקול דעת בית המשפט".

6.בכתב הגנתה, כפרה דנאל בכל טענות התובע, וטענה כי התובע נשכר לביצוע עבודה שהצהיר כי הוא מיומן לבצע וביקשה לייחס לתובע אשם תורם. בד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה דנאל הודעה לצד שלישי כנגד תע"ש, בגדרה טענה, כי התובע נפגע תוך כדי עבודתו במפעל תע"ש, וכי תע"ש היא אשר העסיקה בפועל את התובע, והיא אשר נתנה הוראות לבצע את העבודה במהלכה נפגע התובע, ולפיכך התרשלה תע"ש משלא סיפקה מקום עבודה בטוח.

7.בכתב הגנתה להודעה לצד שלישי, טענה תע"ש כי אינה אחראית לנזקיו של התובע. בין היתר טענה תע"ש, כי התובע התרשל תוך כדי עבודתו ולא שעה להוראות שניתנו לו. עוד הוסיפה תע"ש, כי עפ"י ההסכם בינה לבין דנאל, התחייבה דנאל לשאת בכל נזק שייגרם לעובדיה תוך כדי עבודתם ולשפות את תע"ש בגין כל תביעה שתוגש ע"י אחד מעובדי דנאל כנגד תע"ש.

הראיות

8.בפניי העידו התובע ומנהל העבודה שהעיד מטעם דנאל - מר חנן אדרי. מטעם תעש הוגשו המוצגים הבאים: דו"ח השתלמות תקופתית מחודש מרץ 2002 עליה חתום גם התובע – סומן נ/1; הוראות בטיחות למכונות עיבוד שבבי של תעש – סומן נ/2; אישור על הדרכת התובע בהוראות בטיחות כלליות מיום 04.03.03 – סומן נ/3; וכן החוזה בין תעש לבין דנאל, כולל הסכמי הארכה עד אוגוסט 2003- סומן נ/4.

דיון ומסקנות:

9.בטרם אכריע בטענות הצדדים אני מוצא לנכון לציין, כי בסיכומיו הביא התובע החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לפיה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 7% החל מיום 01.11.03. כן טען התובע לנזקים הבאים: הפסד השתכרות לעבר – בסך 9,000 ₪ ; הפסד השתכרות לעתיד, בשים לב למוגבלותו התפקודית ולאור העובדה כי מדובר בפועל כפיים ללא הכשרה מקצועית ; כאב וסבל, על בסיס 7% נכות מאת המל"ל – סך 21,570 ₪ ; הוצאות נסיעה לעבר – סך 2,000 ₪ ; עזרת צד ג לעבר ולעתיד – סך 10,000 ₪ ; הוצאות רפואיות – סך 2,000 ₪ ; הוצאות נוספות: סך 566 ₪ - סכום האגרה משוערך, סך 3,248 ₪ - שכר טרחת עו"ד. עוד הוסיף התובע כי לאור נסיבותיו האישיות- עובד זוטר ולא מקצועי, אין לחייבו באשם תורם.

10.בסיכומיה טענה דנאל, כי אינה אחראית לפיצוי התובע בהיותה מעסיק פורמאלי, לעומת תעש, שהינה המעסיק המיוחד, ולכל היותר יש לחייבה בשיעור 20% מן הנזק. כך גם, אין לייחס לקביעת המל"ל כל ערך ראייתי, ועל כן טענה כי התובע לא הוכיח שיעור נכותו בהיעדר חוות דעת רפואית ערוכה כדין. עוד טענה היא כי יש לייחס לתובע אשם תורם מכריע או מירבי . תע"ש טוענת בסיכומיה, מעבר לנטען על ידי דנאל, כי הודעת צד שלישי ששלחה דנאל נגדה הוגשה בניגוד להסכם ביניהן. כן טוענת היא, כי לאור ההסכם ביניהן על דנאל היה להוציא פוליסת ביטוח לטובת תעש.

11.משנפרסו הטענות והראיות אדון בשאלות המתעוררות בתובענה זו, בסדר הבא: תחילה אדון באחריותה של דנאל כמעסיקתו של התובע במועד הרלוונטי, לאחר מכן אדון באחריותו של התובע עצמו ובתרומתו לתאונה, בהמשך אדון בגובה הנזק שנגרם לתובע ובקיזוז הסכומים אותם אמור המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובע, ולבסוף אדון בחלוקת האחריות בין דנאל לתעש לצורך קביעת הסכום בו תחוייב תעש לשפות את דנאל.

12.התובע העיד בפניי, כי מהנדס העובד במפעל תע"ש ביקש ממנו "לקדוח באיזה חלק", הוא ניגש למקדחה ואז שבב מתכת משך את הכפפה, הוא ניסה למשוך את המקדחה ואז הוא לא מצא את המפסק, מאחר והסתבר כי המפסק של המקדחה נמצא בתחתית המקדחה. התובע טען כי לאחר שמשך את היד מהכפפה, התקלף העור כולל בציפורן בחלק העליון ולאחר מכן התברר כי קיים שבר באצבעו (ראו עדותו של התובע בעמוד 5 שורות 11-19 לפרוטוקול).

13.יצויין כי לא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעות, שיש בה כדי לסתור את גרסתו של התובע. דברי התובע היו אמינים עליי והתרשמתי מכנות גרסתו. תע"ש העלתה בסיכומיה הטענה, ולפיה מדובר בעדות יחידה של בעל דין עליה חל סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1971, הקובע כי כאשר ניתן פסק דין במשפט אזרחי עפ"י עדות יחידה של בעל-דין שאין לה סיוע, יפרט בית המשפט בהחלטתו מה הניעו להסתפק בעדות זו. אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, מצאתי כי לעדות זו קיים סיוע כדרישת סעיף 54 הנ"ל, וזאת, בדמות "טופס" 250" שניפקה דנאל לתובע שצורף כנספח א' לכתב התביעה, בו הודתה דנאל כי התובע נפגע ובו תוארה מועד ושעת התאונה, ונסיבות התרחשותה. כך או כך, אפילו לא אראה הטופס הנ"ל כסיוע, נראה, כי לאור העובדה כי גרסת התובע נמצאה אמינה עליי ולא הובאה מטעם הנתבעות כל ראיה המכישה את גרסת התובע, ניתן לקבוע כי התאונה קרתה לפי הנסיבות המתוארות בגרסת התובע.

14.בטרם אכריע באם התרשלה הנתבעת- דנאל כלפי התובע, עליי להכריע בשאלה עובדתית והיא, האם קיבל התובע הדרכה בטרם החל עבודתו במפעל תע"ש. התובע טען כי לא קיבל הדרכה מכל מין וסוג לגבי עבודה על מכונות חיתוך ועל מקדחה (עדות התובע בעמוד 6 שורות 19 ו-20 ), וכי הוא קיבל הדרכה לעבוד על כפפות (שם, שורה 22). מאידך, טוענת תע"ש, כי התובע קיבל הדרכה אף על מקדחה ולראיה מצרפת היא את המסמכים נ/1 – נ/3.

15.מבין שתי הגרסאות אני מבכר את גרסת התובע. תע"ש לא הביאה עד מטעמה אשר יעיד כי התובע קיבל הדרכות כטענתה. בנוסף, עיון במסמכים אשר צורפו על ידה, ואשר באים להוכיח את טענתה כי התובע קיבל הדרכה לגבי עבודה על מקדחה מעלה, כי מסמכים אלה אינם מוכיחים את גרסתה. באשר למסמך נ/1 מלמד המסמך כי התובע עבר "השתלמות", כאשר לצד שמו של התובע צויין תאריך 27.4.2003- כיום קבלת ההשתלמות, דהיינו לאחר קרות התאונה. בנוסף, עיון בנושאי ההשתלמות שנרשמו בכתב יד מעלה, כי אין הם כוללים הדרכה על מכשיר מקדחה. באשר לנ/3, עסקינן במסמך עליו חתום התובע, בו הוא מאשר כי הוא קיבל הדרכה כללית והוא עיין בחוברת הבטיחות והגהות ובקובץ ההוראות של המפעל והוא הבין את תוכנם, אלא שעיון מעמיק במסמך מלמד כי הוא נחתם ביום 4.3.03 – דהיינו ביום התאונה, מקום שהתאונה אירעה ביום 4.3.03 בשעה 8:45. לא ברור, כיצד הספיק התובע לעבור הדרכה כללית ולעיין בכל חוברות הוראות הבטיחות הספציפיות במחלקתו בטרם התרחשה התאונה ומדוע לא קיבל הדרכה מייד עם תחילת עבודתו - כשבוע לפני יום התאונה.

16.לאחר שקבעתי כי התובע לא קיבל הדרכה לגבי עבודתו עם מקדחה ולא קיבל הנחיות לגבי אמצעי הבטיחות שהיה עליו לנקוט, השאלה, אפוא, האם התרשלה דנאל כלפי התובע; נקודת המוצא היא כי על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך, לפקח על אופן העבודה של עובדיו ולהזהירם מפני הסכנות הכרוכות בעבודתם ולהבטיח כי העובד עובד בסיביבת עבודה בטוחה. אמנם, התובע לא קיבל הוראות ממעסיקתו "הרשמית" (חברת כח האדם) כי אם "מהמעסיק בפועל" - תע"ש ואולם אין בכך כדי לגרוע מחובתה של דנאל בנזיקין. הפסיקה מכירה בחובת הזהירות המושגית בין חברות כוח האדם לעובדיהן (ראו פסק דינו של השופט עמית בתא (חי') 368/01 ברקוביץ אלכסנדר נ' גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ (טרם פורסם, ניתן 17.09.03). כן נראה שבעניינו חבה דנאל בחובת זהירות קונקרטית לאור יכולתה לצפות את הנזק העלול להיגרם במהלך עבודה עם מכונות מעין אלה, מקום שחברת כח אדם יודעת לאן נשלח העובד ולסוג העבודה הצפוי לו. דברים אלו נכונים מקל וחומר מקום בו העובד אינו מנוסה דיו (ראו לדוגמא: עא 4446/06 רוברט וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי – חיפה (טרם פורסם, ניתן 23.12.09)).