אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אנשי חיזבאללה העצורים בישראל אינם 'שבויי מלחמה' החסינים מהעמדה לדין פלילי

אנשי חיזבאללה העצורים בישראל אינם 'שבויי מלחמה' החסינים מהעמדה לדין פלילי

תאריך פרסום : 22/11/2006 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8780-06,8984-06
20/11/2006
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
1. מחמד עבד-אל-חמוד סרור
2. חוסיין עלי מוצטפא סלימאן
3. מאהר בן חסן כוראני

עו"ד איתי הרמלין
עו"ד מירב חורי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ענת חולתא
החלטה

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כהן) מיום 19.10.06 בתיק ב"ש 2743/06, לפיה יוותרו העוררים, אנשי ארגון חיזבאללה (להלן הארגון)  במעצר בגדרי ההליכים המתנהלים נגדם בתיק פ"ח 549/06 ועד תום הליכים אלה.

רקע

ב.        ביום 18.9.06 הוגשו נגד כל אחד מהעוררים, בנפרד, כתבי אישום בהם הואשמו בשורה של עבירות לפי הפקודה למניעת טרור, תש"ח - 1948, תקנות ההגנה לשעת חירום - 1945, וחוק העונשין, תשל"ז - 1977. כלפי העורר 1 (מחמד עבד-אל-חמיד סרור), אזרח לבנון, נטען כי בשנת 2004 הצטרף לארגון, ומאותה עת ועד למעצרו על ידי כוח צה"ל ביום 4.8.06 שימש לוחם בו. נטען כי במסגרת פעילותו, בעיקר כאיש חוליית נ"ט, השתתף העורר 1 בסדרת אימונים בלבנון ובאיראן. פריט האישום הראשון מונה חמישה מועדים בהם השתתף העורר 1 באימונים בנשק, במקומות ובהיקפים שונים. בפריט האישום השני נטען כי בעקבות חטיפת חיילי צה"ל ביום 12.7.06, נערך העורר 1, עם אחרים, במבנה בכפר עייטה א-שעב, והוא מצויד באמצעי לחימה רבים; תפקידו היה לזהות חיילי צה"ל ולירות בהם, אך הוא נתפס בטרם הספיק לממש את תכניתו. בגין אירוע זה הואשם העורר 1 בקשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לרצח, עבירות בנשק ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת.

ג.        כלפי העורר 2 (חוסיין עלי מוצטפא סלימאן), אף הוא תושב לבנון, נטען כי בשנת 1998 הצטרף לארגון, ומאותה עת ועד לכידתו ביום 4.8.06 שימש לוחם בו. החל משנת 2002 שירת העורר 2 כאיש נ"ט ביחידת "נאצר" של הארגון. נטען כי במסגרת פעילותו השתתף העורר 2 בסדרות אימונים שנערכו בלבנון ובאיראן; פריט האישום הראשון מונה שישה מועדים בהם השתתף באימונים בנשק במקומות ובהיקפים שונים. בפריט אישום נוסף נטען, כי העורר 2 נטל חלק פעיל בהתקפה על מוצב צה"ל בחלקו הישראלי של הכפר ע'אג'ר ביום 21.11.05. בגין אותו אירוע, שמטרתו היתה חטיפת חיילים מהמוצב, וכלל ירי כבד אל עבר המוצב בכפר ע'אג'ר ומוצבים נוספים, הואשם העורר 2 בקשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לחטיפה ולרצח ועבירות נוספות. בפריט אישום שלישי נטען כי העורר 2 לקח חלק בהיערכות הארגון לקראת חטיפת חיילי צה"ל ביום 12.7.06. נטען כי העורר 2 השתתף במארב, שמטרתו היתה לפגוע בכוחות צה"ל אשר יבצעו מרדף בעקבות החטיפה. למעשה לא נוצר מגע בין העורר 2 לכוחות צה"ל, ובעקבות הפגזת האזור בו ארב, ברח מהמקום. בגין אירוע זה הואשם העורר 2 בקשירת קשר לביצוע פשע, רצח (שמונה מקרים), חטיפה לשם רצח או סחיטה, עבירות נשק ועבירות נוספות. בפריט אישום רביעי נטען כי עם פרוץ הלחימה בעקבות אירוע החטיפה הצטרף העורר 2 ללוחמי הארגון בכפר עייטא א-שעב, וארב, בעודו חמוש באמצעי לחימה שונים, לכוחות צה"ל. בפועל נלכד העורר על ידי החיילים בטרם הספיק לבצע את תכניתו. בגין אירוע זה הואשם העורר 2 בקשירת קשר, נסיון לרצח, עבירות בנשק ועבירות נוספות.

ד.        כלפי העורר 3 (מאהר בן חסן כוראני), אף הוא אזרח לבנון, נטען כי בשנת 1994 הצטרף לארגון, ומאז ועד 1998 שימש כעובד מוסד צדקה שלו. החל משנת 1998 ועד למעצרו ביום 9.8.06, שימש העורר 3 לוחם בארגון. נטען כי במסגרת פעילותו השתתף העורר 3 בסדרות אימונים שנערכו בלבנון ובאיראן. פריט האישום הראשון מונה שבעה מועדים בהם השתתף העורר 2 באימונים בנשק במקומות ובהיקפים שונים. בפריט האישום השני נטען כי גם העורר 3 נטל חלק בהתקפה על מוצב צה"ל בכפר ע'אג'ר. העורר 3 צוייד בטיל נגד מטוסים, בעוד מטרתו הפלת כלי טיס ישראליים שהארגון העריך שיחוגו בשמי לבנון כתגובה לאירוע. משימה זו לא יצאה אל הפועל, הואיל והעורר 3 לא זיהה כלי טיס; בגין אירוע זה הואשם בנסיון לרצח ועבירות נוספות. בפריט אישום שלישי נטען כי במסגרת הלחימה שפרצה אחרי אירוע החטיפה, השתתף העורר 3 במארב נגד כוחות צה"ל ממזרח לעיר שיחין. מטרת המארב היתה פגיעה בחיילי צה"ל, אך תכניתו לא יצאה אל הפועל עקב ירי כבד של צה"ל לאזור. בהמשך נלכד העורר בתוך העיר שיחין והוא חמוש בנשק אישי ובטילים נגד מטוסים. בגין אירועים אלה הואשם העורר 3 בקשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לרצח ועבירות נוספות.

ההליך בבית המשפט המחוזי

ה.        בדיון שנערך ביום 15.10.06 טענו באי כוח העוררים, מטעם הסנגוריה הציבורית, לחוסר סמכות עניינית. לטענת עו"ד הרמלין, בא כוח העורר 1, מעמד העוררים הוא של שבויי מלחמה בהתאם להוראות אמנת ג'נבה השלישית משנת 1949 שישראל צד לה (להלן האמנה). נטען כי הארגון מהווה חלק מהכוחות המזוינים של לבנון; לביסוס הטענה הוצגה חוות דעת מומחה - מר ראובן פז, לשעבר ראש מחלקת מחקר בשירות הביטחון הכללי, וכיום חוקר במרכז הבינתחומי בהרצליה - לפיה הארגון שימש ככוח התנגדות לאומית, שפעל בדרום לבנון בהיתר של ממשלת לבנון, בה חברים שרים מטעם הארגון. לטענה זו הצטרפה עו"ד בן נתן מטעם עוררים 3-2, והוסיפה כי משמעות הטענה אינה שהעוררים ישוחררו ממשמורת, אלא כי הם נהנים מחסינות מפני הליכים פליליים. מנגד טענה המשיבה כי חברי הארגון, ובכללם העוררים, הם "לוחמים בלתי חוקיים" (כמשמעם בחוק לכליאתם של לוחמים בלתי חוקיים תשס"ב-2002), שכן הארגון פועל כארגון טרור. נטען כי הארגון פועל בניגוד לדיני המלחמה, כי הוא מבקש לפגוע באזרחים, וכי הוא מערער את יציבות השלטון בלבנון, ומסיבה זו אין לראות בחבריו חלק מכוחות הביטחון של לבנון. לביסוס טענותיה הציגה המשיבה חוות דעת מומחה  - סגן ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין בצה"ל. עוד נטען כי השימוש במשפט הפלילי, ולא המינהלי, יש בו משום פגיעה פחותה בזכויות העוררים.

ו.        ביום 19.10.06 דחה בית המשפט קמא את טענות העוררים והורה על מעצרם עד תום ההליכים. בית המשפט הצביע על מספר מאפיינים השוללים, לכאורה, מהעוררים ומהארגון מעמד של שבויי מלחמה: (1) הארגון אינו פועל לפי דיני המלחמה, הוא קורא להשמדת ישראל ותוקף אוכלוסיה אזרחית; (2) לוחמי הארגון אינם מזוהים, נחזים כאזרחים, ואינם נושאים נשק בגלוי; (3) הממשלה הכריזה על הארגון כארגון טרור; סעיף 8 לפקודה למניעת טרור קובע "אם תכריז הממשלה, בהודעה ברשומות, שחבר אנשים מסויים הנו ארגון טרוריסטי, תשמש ההודעה הוכחה בכל דיון משפטי, כי אותו חבר אנשים הוא ארגון טרוריסטי, אלא אם יוכח ההיפך". מעבר לכך קבע בית המשפט:

"בשלב זה ולשלב הזה, איני צריך לקביעה בבחינת קביעת מסמרות לענין מעמד המשיבים, מדובר בשלב של קביעה על פי הראיות לכאורה, לא אחרת, זהו גדר המבחן בהכרעה בדיון בפני, לא מדובר כאן בליבון ראייתי נשוא הכרעת דין לאחר שמיעת ראיות כהלכתן, אלא בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים על פי סעיף 21(א) לחוק המעצרים - לא אחרת - וקביעתי ככזו גם לענין הטענות המקדמיות הנה במסגרת דיון זה" (עמ' 22).

משנדחו הטענות בדבר הסמכות, דן בית המשפט בהתקיימותן של דרישות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996; בהחלטתו סקר באריכות את תיקי החקירה, הכוללים הודעות מפורטות שמסרו העוררים, וקבע כי אין כל שאלה לגבי קיומן של ראיות לכאורה. בנסיבות, ובהסכמת באי כוח העוררים, נקבע כי אין מקום לחלופת מעצר, שכן גם לשיטת באי כוח העוררים - יוותרו העוררים במשמורת בהתאם לדיני המלחמה.

ז.        אוסיף עוד כי בית המשפט ציין שקיים ספק לגבי סמכותו המקומית לדון בהליך הפלילי לגופו, הגם שעובדה זו הוצגה על ידי בית המשפט בדיון - לא נטען בעניינה, אף לא בבית משפט זה. עוד אציין כי עם לכידתם נעצרו העוררים לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, ובהמשך - בהליך הפלילי לפני בית משפט השלום בפתח תקוה.

הטענות בעררים

ז.        (1) בעררים בבית משפט זה חוזרים העוררים וטוענים, כי הם זכאים למעמד של שבויי מלחמה ומסיבה זו אין להעמידם לדין פלילי, ואין אפוא סמכות עניינית לדון במעצרם לפי חוק סדר הדין הפלילי. נטען כי העוררים נלכדו במהלך לחימה בין שני כוחות סדירים, ולפיכך כפופים מעשיהם לדיני המלחמה המעניקים חסינות מפני הליכים פליליים. העוררים צירפו את חוות דעת המומחה, מר פז, שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי, בה נאמר כי הארגון מהוה "זרוע חמושה של לבנון" הפועל בשליחותה ובהתאם לאינטרסים שלה. נטען כי העוררים הם "אנשי הכוחות המזויינים" של לבנון ולכן יש להכיר בהם כשבויי מלחמה לפי סעיף 4א(1) לאמנה, וממילא טעה כנטען בית המשפט המחוזי, שעה שבחן את מעמדם בהתאם לסעיף 4א(2) המתייחס לארגונים צבאיים שאינם חלק מהכוחות המזויינים. נטען כי בית משפט זה אמנם קבע בעבר שלוחמי הארגון אינם זכאים למעמד לפי סעיף 4א(2) (בג"ץ 2967/00 בתיה ארד נ' כנסת ישראל, פ"ד נד(2) 188, מפי הנשיא ברק), אך מאז נשתנו הנסיבות הפוליטיות בלבנון, וכיום זכאים לוחמי הארגון למעמד של שבויי מלחמה לפי סעיף4א(1). עוד נטען, כי גם מבחינה מהותית אין ניתן להחיל את המשפט הפלילי על הנסיבות המורכבות של הלחימה בארגון, בו פועלים הלוחמים תחת פקודות וכחלק ממערך שלם.

           (2) הדגש העיקרי בטיעון מטעם העוררים היה איפוא המשאלה כי העוררים יוכרו כששבויי מלחמה הגם שאינם עומדים בתנאי סעיף4א(2), דבר שעליו לא חלקו. לעניין זה טען בא כוח העורר 1, כי השינוי במעמד חיזבאללה בלבנון, שעתה כנטען הוא חלק מכוחותיה המזוינים של מדינה זו, נוכח הצהרות נשיאה, ומילוי תפקיד לאומי בשעה שצבא לבנון נרפה - מחייבים קביעת ממצא שהמדובר ב"התנגדות לאומית המשלימה את הצבא", ועל כן חל עליה סעיף 4א(1). אנשים כאלה יישארו במעצר כשבויי מלחמה, וניתן להחליפם בשבויים אחרים. באת כוח עוררים 3-2 הטעימה כי אין העוררים מתעמתים עם ההגדרה הפנימית הישראלית של חיזבאללה כארגון טרור, אלא טוענים כי יכול ארגון שהוגדר כארגון טרור להפוך לחלק מכוחותיה המזוינים של מדינה.

           (3) באת כוח המדינה סבורה כי נושאים אלה מקומם במשפט העיקרי, ולעת הזאת קיימת חזקה שהמדובר בארגון טרור; אין מקום להכריע בהליך המעצר האם משרת קיומו של חיזבאללה אינטרסים של לבנון; ברמה הלכאורית, המדובר - לגבי חיזבאללה - במי שמסתובבים בבגדי אזרחים, אינם מזדהים בתעודות, וכל מאפייניהם הם של לוחמים בלתי חוקיים. ארגון טרור, כך נטען, אינו יכול להיות חלק מצבא סדיר.

  נפקותו של ספק

ט.        (1) כאמור נטען, כי לא ניתן להותיר את סוגיית מעמד העוררים בספק עד להכרעה בהליך העיקרי. בית המשפט המחוזי קבע, כזכור, כי "בשלב זה ולשלב הזה, איני צריך לקביעה בבחינת קביעת מסמרות לענין מעמד המשיבים". העוררים מפנים, ביחס למצבי ספק, לסעיף 5 לאמנה, שזו לשונו:

"נפלו בידי האויב אנשים שביצעו פעולות מלחמה, ונתעורר ספק אם שייכים הם לסוג מן הסוגים המנויים בסעיף 4, יהנו אנשים אלה מהגנת האמנה הזאת עד שיקבע מעמדם על ידי בית דין מוסמך".

דהינו, על פי הטענה, כל עוד קיים ספק לגבי מעמד העוררים, נהנים הם מחסינות מפני העמדה לדין פלילי. אין לשיטת העותרים רלבנטיות לפקודה למניעת טרור ולהכרזה על פיה. מסיבה זו, כך נטען, יש לקיים הליך מקדמי בו יוכרע מעמד העוררים, ורק אם תידחה עמדתם בהליך זה יהיה ניתן להעמידם לדין פלילי. ועוד, נטען כי עצם העלאתה של טענה יוצר ספק. מנגד טענה המשיבה, כי הספק צריך שיתעורר אצל המדינה העוצרת, ובמקרה דנא לא התעורר ספק, שכן המדובר בארגון טרור על פי הכרזות מכבר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ