אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אנטרס הציבור והגנתו מפני תופעת הלבנת ההון דוחה את מתן הסעד למבקשים

אנטרס הציבור והגנתו מפני תופעת הלבנת ההון דוחה את מתן הסעד למבקשים

תאריך פרסום : 25/11/2007 | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
9442-07
22/11/2007
בפני השופט:
ס' ג'ובראן

- נגד -
התובע:
ש.י. דייטש בע"מ
עו"ד גלעד ברון
עו"ד אורי גולדמן
הנתבע:
1. רשם נותני שירותי מטבע
2. משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון
3. מדינת ישראל

עו"ד ענר הלמן
החלטה

           המבקשת הינה חברה פרטית אשר עוסקת מאז הקמתה במתן שירותי מטבע, כהגדרתם בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). ביום 8.11.2005 הגישה המדינה כנגד נושאי משרה במבקשת כתב אישום על עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. ביום 29.11.2005 תוקן כתב האישום והמבקשת הוספה כנאשמת נוספת.

           ביום 26.3.2006 הודיע רשם נותני שירותי מטבע (להלן: הרשם) למבקשת כי הגיע למסקנה כי יש להתלות את רישומה מהמרשם עד לסיום ההליכים הפליליים נגדה.

           ביום 2.5.2006 הגישה המבקשת עתירה מינהלית (עת"מ 472/06) נגד החלטת ההתליה של הרשם. בדיון בבית המשפט ביום 10.7.2006 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה החלטת ההתליה תבוטל, והמבקשת תוזמן לשימוע בעל פה בפני הרשם. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין.

           ביום 27.12.2006 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נ' סולברג) את הבקשה שהגישו המבקשת והנאשמים הנוספים לביטול כתב האישום. הנאשמים טענו כטענה מקדמית שכתב האישום שהוגש כנגדם איננו מפורט מספיק. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לתקן את כתב האישום בהתאם לפירוט שניתן בתגובת המדינה.  ביום 7.1.2007 הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי כתב אישום מתוקן.

           ביום 20.2.2007 נערך למבקשת שימוע אצל הרשם, בו היא שטחה את טענותיה. הרשם, לאחר שבחן את טענות המבקשת בשימוע, החליט ביום 3.5.2007 להתלות את רישומה של המבקשת מן המרשם עד לסיום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדה. על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (עת"מ 473/07).

           בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת י' צור), דחה ביום 23.9.2007 את העתירה, בקבעו כי כתב האישום שהוגש כנגד המבקשת הינו כתב אישום חמור, וכי החלטת הרשם לא נתקבלה כלאחר יד, אלא לאחר שהוגש כתב אישום מתוקן ולאחר שבקשתה של המבקשת לביטול כתב האישום נדחתה, עוד קבע בית המשפט כי החלטת הרשם הינה מטבעה זמנית ומורה רק על התליית רישומה של המבקשת עד לסיום ההליכים הפליליים נגדה, ולא על מחיקתה הסופית מן המרשם. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי הזכות לחופש העיסוק אינה מוחלטת, והפגיעה בה הכרחית בנסיבות בהם נפגעים ערכים מוגנים אחרים. במקרה זה, הערך המוגן הוא שלום הציבור. בנסיבות המקרה קיימים חשדות חמורים נגד המבקשת והחלטת הרשם נכונה, מנומקת ומבוססת היטב ואין כל מקום להתערב בה.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שבפניי. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי באשרו את החלטת הרשם. לטענתה מדובר בסעד דרקוני אשר מתנגש  עם חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, במיוחד כאשר מדובר על שלב טרום הרשעה בו עומדת למבקשת חזקת החפות. כמו כן טוענת המבקשת כי מאזן האינטרסים נוטה באופן חד משמעי לטובתה שכן אי מתן עיכוב ביצוע יפגע באיזון המתבקש בין האינטרסים המנוגדים ויגרום לה לנזק חמור ובלתי הפיך, אשר בנסיבות העניין אינו מוצדק, אינו מידתי ואינו ראוי.

           מנגד, מתנגד המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע ומבקש לדחותה. לטענתו, טעתה המבקשת כאשר ביקשה עיכוב ביצוע, והיה עליה להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור, ודי מבחינה פרוצדורלית זו כדי להביא לדחיית הבקשה. כמו כן טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות אך בשל השיהוי הכבד בהגשתה. עוד טוען המשיב כי מאזן הנוחות נוטה באופן בולט לטובת דחיית הבקשה. מבחינת האינטרס הציבורי קיימת חשיבות רבה להלחם בתופעה של הלבנת הון, כאשר אחד הכלים העומדים לרשות הרשם, הוא האפשרות להתלות את רישומו במרשם של נותן שירותי מטבע שנפתחו נגדו הליכים פליליים. הסעד הזמני המבוקש יפגע פגיעה קשה ביכולתה של המדינה להילחם בצורה ראויה בתופעת הלבנת ההון, ומנגד הפגיעה שתיגרם למבקשת היא מידתית ואינה בלתי הפיכה. המשיב מעלה טעם נוסף המצדיק  את דחיית הבקשה והוא סיכויו הנמוך עד מאד של הערעור.

           לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           בראש ובראשונה יש לציין, כי שגתה המבקשת בהכתירה את בקשתה כ"בקשה דחופה למתן צו עיכוב ביצוע", שכן אין למעשה מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא בבקשה למתן סעד זמני בערעור. משנדחתה עתירתה בבית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שאין כל החלטה אופרטיבית שאת ביצועה ניתן לעכב. לפיכך, באם רצונה של המבקשת לשוב ולבקש, כי בית משפט זה יעכב את צו התליית הרישיון אותו הוציא הרשם, היה עליה לפנות לבית משפט זה בבקשה למתן סעד זמני, במסגרת הערעור. עם זאת, בהתאם לדרך בה נתפרשה תקנה 43(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 בבית משפט זה, אין מדובר בפגם הגורע מסמכותו של בית המשפט לדון בבקשה מעין זו לגופה ולהכריע בה (ראו עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נ' חרכוש (לא פורסם, 22.5.2006)).

           השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, לפיהם הכלל הרחב הינו כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה - גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)).

           התנאים למתן סעד זמני במסגרת הערעור מחמירים מאלו שמובאים בחשבון על ידי הערכאה הדיונית. דחיית העתירה מביאה לשינוי בנקודת האיזון הראויה בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין, כאשר דחיית העתירה, כשלעצמה, מאפשרת להניח לכאורה, כי העתירה אינה מבוססת דיה ויש ליתן לזוכה ליהנות מפירות זכייתו (ראו עע"מ 2391/07 מילאנו נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז מרכז (לא פורסם, 14.5.2007)).

           לגופה של הבקשה, לא מצאתי עילה המצדיקה מתן סעד זמני בשלב זה. לא מצאתי כי המבקשת הוכיחה כי ייגרם לה נזק שאינו ניתן להשבה, באם לא יינתן לה סעד זמני. המשיב התלה את רשיונה של המבקשת רק עד לסיום ההליכים הפליליים נגדה, ולא מחק אותה באופן סופי מן המרשם. הפגיעה שתיגרם למבקשת בשל התליית רישומה היא מידתית ואינה בלתי הפיכה. יש לזכור כי כנגד זכותה של המבקשת לחופש העיסוק עומד האינטרס בדבר ההגנה על הציבור. התליית רישומו במרשם של מי שנפתחו נגד הליכים פלילים הוא אמצעי חשוב לשם לחימה יעילה בתופעת הלבנת הון. הסעד הזמני יפגע ביכולתה של המדינה להילחם בתופעת הלבנת ההון ויפגע באינטרס ציבורי חשוב.

           כאשר אלו פני הדברים, נחלש השיקול בדבר סיכוי הערעור, שהרי השיקול של סיכויי ההליך והשיקול של מאזן הנוחות משפיעם האחד על השני (ע"א2212/07 פריצקר נ' חיון ואח' (לא פורסם, 28.6.2007). מעבר לכך אציין כי על פניו נראה כי גם סיכויי הערעור אינם גבוהים, אולם איני רואה מקום לקבוע בכך מסמרות.

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, י"ב בכסלו התשס"ח (22.11.2007).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ