אנור קרקי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, ולהורות כי אם לא תופקד ערובה תידחה התביעה.

התובעת היא תושבת חברון. על פי כתב התביעה, ביום 2.10.07, בהיותה כבת שש-עשרה שנים, נפגעה התובעת ברגלה מירי של חייל צה"ל, אשר פתח באש לעבר ילד ששיחק באקדח דמה. כתוצאה מהפגיעה נגרמו לתובעת שברים בברך שמאל ובעצם השוק השמאלית.

הפקדת הערובה מתבקשת בשל העובדה שהתובעת מתגוררת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל ובשל סיכויי התביעה, שלטענת הנתבעת הנם נמוכים.

לטענת הנתבעת, הודעת התובעת על האירוע ניתנה באיחור, ולאור הוראת סעיף 5א(2) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 די בכך על מנת לדחות את תביעתה.

עוד לטענת הנתבעת, התובעת טרם הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להראות כי נפגעה בכלל, כי נפגעה על ידי כוחות הביטחון או כי הייתה מעורבת בתקרית הירי לה היא טוענת.

עוד טוענת הנתבעת כי האירוע נשוא התביעה היה אירוע ירי בעקבות התקפה מתוכננת וזדונית על כוחות הביטחון וכי בהתאם לחוק הנזיקים האזרחיים עומדת לה הגנת "פעולה מלחמתית" וגם בשל כך עתידה התביעה להידחות.

הנתבעת מפנה לפסיקה ענפה במסגרתה חויבו תושבי הרשות הפלשתינית בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול תביעתם.

התובעת, מנגד, טוענת כי סיכויי תביעתה טובים.

לטענת התובעת, התקבלה ההודעה על האירוע במשרדי הנתבעת ביום 7.12.07 במקום ביום 3.12.07, דהיינו באיחור של ארבעה ימים בלבד, כאשר ההודעה נשלחה בדואר רשום ביום 3.12.07. התובעת מוסיפה כי עוד קודם למשלוח ההודעה, ביום 18.10.07, הוגשה על ידיה תלונה במשטרה בגין האירוע.

עוד לטענת התובעת, הנתבעת מודה בירי ובפגיעה בתובעת, ומשכך עליה הנטל להוכיח כי לא התרשלה.

לטענת התובעת, המתחם בו התרחש האירוע נשוא התביעה מצולם במצלמות וידאו במעגל סגור ובידי הנתבעת מצוי סרטון המתעד את כל האירוע ויש בו כדי להכשיל את טיעוני הנתבעת. בהקשר זה נטען כי הנתבעת לא ענתה לשאלון אשר נשלח לה על ידי התובעת ולא גילתה את מסמכיה, ובנסיבותיו של התיק, כאשר ככל הנראה האירוע מצולם ומתועד, יש לדחות את ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה לאחר שהצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים ביניהם.

התובעת אינה חולקת על כך שמקום מגוריה הנו מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, אך לטענתה זהו רק שיקול אחד בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול.

לטענת התובעת, אזור העיר חברון בו היא מתגוררת נשלט שליטה מלאה על ידי מדינת ישראל והדבר צריך לשמש שיקול לטובתה. עוד לטענתה, במסגרת הליכי הוצאה לפועל נגד תושבי הרשות הפלסטינית ניתן לגרום באמצעות פניה למשרד המשפטים לכך שלא יאושר מתן היתרי כניסה לפלסטינים חייבים, וניתן אף להוציא נגדם בישראל צו עיכוב יציאה לחו"ל.

עוד מציינת התובעת כי מדובר באירוע שהתרחש במקום מגוריה כתוצאה מפעילות צה"ל במקום, ואין לה כל במה משפטית אחרת אליה תוכל לפנות.

לבסוף מציינת התובעת כי מצבה הכלכלי קשה וגם בעובדה זו יש להתחשב.

דיון

אין מחלוקת על כך שהתובעת מתגוררת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.

על השיקולים אותם יש לשקול במסגרת בקשה להטלת ערובה על תובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל עמד לאחרונה בית המשפט העליון ברע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27.6.10):

"במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519...