פסק דין
תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפיצויים או החוק). הנתבעת, מבטחת הרכב, אינה כופרת בחובתה לפצות את התובעת והמחלוקת היא לעניין הנזק בלבד.
התובעת והתאונה
התובעת, ילידת 31/08/89, כבת 24, סייעת לרופא שיניים בהכשרתה.
ב-17/7/09, בזמן ששירתה שירות סדיר בצה"ל, נפגעה בתאונת דרכים (התאונה).
הנכות הרפואיות
בית-המשפט מינה את ד"ר נסים אוחנה כמומחה בתחום האורטופדי לבחינת פגיעותיה של התובעת. בחוות דעתו מ-25/12/11 מצא המומחה כי לתובעת נותרה מגבלה קלה בתנועות סיבוב עמ"ש צווארי. המומחה העריך כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 4% בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1946 (התקנות)) – 3% בשל המגבלה בשניים מתוך שישה מישורי תנועה אפשריים בעמ"ש צווארי ותלונות התובעת על כאבי צוואר וראש (סעיף 37(5) א לתקנות), ו-1% בגין תלונות על כאבי גב תחתון אף שלא נמצאו הגבלת תנועה או קיפוח עצבי (סעיף 35(1) ב' לתקנות). המומחה לא נחקר על חוות דעתו.
הנכות התפקודית
טענתה המרכזית של התובעת היא כי נכותה התפקודית גבוהה משמעותית מנכותה הרפואית, שכן בעבודתה כסייעת לרופא שיניים היא נדרשת לישיבה רכונה וממושכת במהלך טיפולי השיניים. התובעת טוענת כי בעקבות מגבלותיה נאלצה להפחית את עבודתה כסייעת, דבר שחייב אותה לעבור למקום עבודה חדש שבו תפקידה הוא "יותר תפקיד משרדי מאשר סייעת" [עמ' 17, שורה 28] ועיקרו קביעת תורים וגביית חשבונות. לפיכך היא מבקשת להעמיד את נכותה התפקודית על 8%.
הנתבעת טוענת כי לא נותרה נכות תפקודית, וכי הנכות הרפואית המזערית שנותרה אינה משפיעה על תפקוד התובעת – לא בעבודה ולא בחיי היום יום.
נכות תפקודית נקבעת בידי בית-המשפט. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את מכלול הנסיבות המשפיעות על הנפגע המסוים, בהתחשב בגילו, השכלתו וכישוריו, וכן בהיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה. בנוסף יש לבחון ראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).
במקרה הנוכחי נמצא כי הפגיעה האורטופדית היא בעלת השפעה תפקודית קלה. הנכות הרפואית לכשעצמה היא נמוכה – 4% בלבד – כאשר גם היא מתחלקת לשני מוקדים. טיבן של נכויות נמוכות מסוג זה שהשפעתן על תפקודו של הנפגע בעבודתו ובחייו היא קלה ביותר. כך, אחוז בודד בגין תלונות על כאבי גב הוא בעל משמעות תפקודית שולית, וגם מגבלה קלה בתנועות הצוואר בשניים מתוך ששה מישורים אינה גורמת להגבלה תפקודית משמעותית. ואכן, מחומר הראיות נלמד כי בפועל, עד היום, המשיכה התובעת לתפקד ולהתפרנס מעבודתה ללא הגבלה. התובעת עבדה בחלק מן התקופה בשתי עבודות כדי לקבל את המענק הממשלתי לחיילים משוחררים; טענתה כי עזבה מקום עבודה בשל מגבלותיה הופרכה, ונמצא כי המעבר נעשה בשל ריחוק מקום העבודה [עמ' 17, עמ' 10, 14; עמ' 13, 24]; כן הוכח כי מעברה לתפקיד ניהולי יותר נבע מטעמים מקצועיים ולא ממגבלותיה. לעניין זה העיד מעסיקה הנוכחי, ד"ר רונן, כי התובעת התקבלה לעבודה בתפקיד "סייעת שיניים ומנהלת מרפאה" וכי סוכם מראש שעליה לעשות את שני התפקידים במקביל [עמ' 10, משורה 22].
עם זאת, לא ניתן להתעלם ממצאי המומחה ומעדות התובעת כי מגבלת הצוואר גורמת לכאבי ראש וכאבי צוואר, ואלו עשויים להשפיע על כל אדם. סביר גם שנוכח טיב עיסוקה של התובעת שמחייב ישיבה רכונה וכיפוף צוואר וכתפיים עשויה להיות התגברות בתכיפות הכאבים, דבר שעלול לפגוע בכושר העיסוק במידה קלה, בשל היעדרויות או קושי בריכוז. מעסיקה הנוכחי, ד"ר רונן, אכן העיד בתצהירו כי התובעת אכן מתקשה בישיבה רכונה למשך זמן רב [סעיפים 4-8 לתצהירו]. יוער כי עדותו בתצהיר כי שכרה של התובעת נמוך מהשכר המקובל לסייעת שיניים וכי בשל מגבלותיה הוא נדרש לשכור עזרה נוספת בתשלום, לא נתמכו בראיות, ובפועל נמצא כי סוכם עם התובעת מראש כי תעבוד בתפקיד של מנהלת משרד + סייעת שיניים.
בשולי הדברים אוסיף כי הנתבעת מציינת כי התובעת השתתפה בתכנית טלוויזיה "היפה והחנון" שם חתמה על הצהרת בריאות לפיה אינה סובלת ממגבלות רפואיות. התובעת הבהירה בעדותה כי במהלך התכנית לא נדרשה לפעולות חריגות, וכדבריה - "לא עשיתי שום דבר חוץ מלהצטלם ולישון" [עמ' 19, 18]. עדותה לעניין זה מקובלת עלי ואינני רואה בהסכמתה מול הפקת התכנית הודאת בעל דין לפיה אינה סובלת ממגבלה כלשהי.
כושר השתכרותה של התובעת
שכרה של התובעת כיום, בעבודה כסייעת ומנהלת המשרד עומד על 5,254 ₪ [ת/1]. זהו שכר גבוה מן השכר שהרוויחה בשנים קודמות. התובעת סבורה כי שכר זה אינו משקף את פוטנציאל השתכרותה וטוענת כי בשל גילה הצעיר יש להעריך את נזקיה על בסיס השכר הממוצע במשק.
אין לקבל טענת התובעת. אכן, קיימת חזקה כללית לפיה קטין ישתכר בבגרותו את השכר הממוצע במשק, שכן איננו יודעים מה יהא מסלול חייו של הקטין, אולם התובעת לא נפגעה כקטינה, וממילא בהתקיים נתונים אינדיבידואלים העשויים להעיד על כושר השתכרותו של הנפגע – למשל אם נתקיימה כבר בעניינו היסטוריה תעסוקתית – נדרש בית המשפט לסטות מן החזקה הכללית ולבחון את כושר ההשתכרות לגופו (ע"א 7684/10 עזבון המנוח רדואן נ' קרנית [2011]).
במקרה הנוכחי התובעת רכשה מקצוע כבר בעת שירותה הצבאי ומאז היא עוסקת במקצוע זה. לא הובאו ראיות לכך שהתובעת מתכוונת לפנות למסלול מקצועי אחר, ונראה כי קיים רצף תעסוקתי שיכול ללמד אותנו על פוטנציאל ההשתכרות שלה. בנסיבות אלו שכרה כיום משקף את התפתחותה המקצועית, אולם בשל גילה הצעיר והואיל וסביר כי תתפתח במקצועה או במקצוע מקביל, ושכרה יעלה עם השנים, מצאתי להעמיד את כושר השתכרותה העתידי על 6,500 ₪. יודגש כי התובעת לא הציגה ראיות כלשהן לשכר סייעות רופאי שיניים.
ראשי הנזק
הפסד השתכרות לעבר: התובעת נפגעה כחיילת. לא הוצגה כל ראיה להפסדי השתכרות בפועל. התובעת לא הוכיחה כי מגבלותיה מנעו ממנה לעבוד בדרך כלשהי, ובפועל עבדה לאחר הצבא בשתי עבודות כולל עבודה מועדפת לצורך קבלת המענק. לא הוכח נזק עבר.