אמנון מסילות בע"מ נ' רוטנר ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 25/8/08 בין רכב "מיקרובוס" של התובעת לבין מונית של הנתבע 1.

לטענת התובע, הנתבע יצא ממקום בו עמד, בתוך נתיב התחבורה הציבורית, אל הנתיב שלשמאלו, בו נסע רכב התובע, ופגע בו. כתוצאה מן התאונה, נפגע רכב התובע בצידו הימני האחורי.

2.מנגד, טוען הנתבע כי התאונה אירעה שעה שרכבו היה במצב של עצירה, מול קיוסק המצוי במקום, זאת אחר שעצר עבור נוסע אשר ביקש לרכוש דבר מה. התובע ניסה להחנות את רכבו לפני רכב הנתבע ופגע קלות ברכב הנתבע. לטענת הנתבע, ירדו שניהם מכלי הרכב וראו, יחדיו, כי לא אירע כל נזק שהוא לכלי הרכב. לטענת הנתבע, כל הנזקים הנטענים אינם תוצאה של התאונה הנדונה. הנתבע הוסיף וטען כי לא ייתכן שפגע ברכב התובע אשר נסע, לדבריו, כ- 70 קמ"ש וזאת מבלי לגרום לו לנזק רב ומשמעותי יותר.

3.הנהגים המעורבים בתאונה, מר ח'ראנבה מטעם התובע והנתבע 1 העידו ומסרו גרסתם לנסיבות התאונה.

גרסאות הנהגים המעורבים סותרות, כאמור, אולם בחינת כתבי הטענות, עדויות הנהגים והמסמכים שהוגשו לעיוני מלמדת כי גרסת התובע מקבלת חיזוקים כדלקמן:

א.טענת הנתבע כי לא נגרם לרכבו כל נזק שהוא, טענה אשר הועלתה על ידו הן בכתב ההגנה (סעיף 3) והן בעדותו בבית המשפט (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 6), נסתרה בתצלומים שנעשו על ידי מר ח'ראנבה בהם אשר הוצגו בפניי ובהם נראים בבירור סימני שפשוף ברכב הנתבע. הנתבע עיין אף הוא בתמונות ואז אישר (שם, ש' 20), כי אכן שפשוף זה הוא תוצר של התאונה. בהמשך, שוב, חזר הנתבע וטען "לי לא קרה כלום ולו לא קרה כלום" (שם, עמ' 6, ש' 9) וכן "לאף אחד מאיתנו לא היה נזק" (שם, ש' 11), אך מיד לאחר מכן, אמר "היה נזק שלא היה צריך לתקן" (שם, ש' 13).

עניין זה, לא רק מצביע על סתירה מהותית בגרסת הנתבע, אלא שהוא אף מצביע על נסיון כושל ומטריד מצידו להרחיק עצמו מן הסיטואציה.

ב.בתחילת עדותו, כאשר תיאר את השיח בין הצדדים לאחר התאונה, מסר הנתבע כך: "אמרתי לו שאין שום נזק, מה הוא מצלם" (שם, ש' 7). בהמשך, בחקירתו הנגדית, "זה גם לא היתה מכה רצינית. זה היה שפשוף קל, אמרתי לו שהוא אשם, כי הוא נכנס בי ואני לא נסעתי בכלל. עמדתי במקום" (שם, ש' 29).

גם כאן, כך מתברר, לא מדייק הנתבע ומספק גרסאות סותרות כך שקיים קושי לקבוע איזו היא הגרסה הנכונה.

ג.למרות שהנתבע טען כי עצר לנוסע על מנת שזה ירכוש דבר מה בקיוסק הסמוך, אותו נוסע לא הובא לעדות על ידי הנתבע, לצורך תמיכה בגרסתו. לעניין זה, משמצוי העד הפוטנציאלי בשליטתו של בעל הדין, ובעדותו יש, לכאורה, כדי לשפוך אור ולחזק את טענתו, הרי שהימנעות מהבאתו תשמש לחובת אותו בעל דין.

מנגד, באופן תמוה, הנתבע, במכתב מפורט אל חברת הביטוח קודם להליך, כלל לא הזכיר את אותו נוסע כסיבה בעטיה עצר בצד הדרך והדבר אומר דרשני. יתרה מכך, מן התיאור במכתב ניתן להבין כי הנתבע בדיוק עצר את רכבו שעה שהתובע הגיע ופגע בו ואילו מכתב ההגנה ניתן להבין כי הנתבע היה בהמתנה ללקוח ששהה בקיוסק, כאשר הנתבע הגיע ופגע בו. וכאמור, המכתב כולל תיאור מפורט של נסיבות האירוע, אך אינו מזכיר כלל את הנוסע שאותו טרח הנתבע להזכיר מאוחר יותר, בכתב ההגנה.

ה.לתובע טענות נוספות הנסמכות על תצלומי המקום מהם עולה, לדבריו, כי בסמוך למקום התאונה מוצב מעקה אשר בלי כל ספק, אם אכן נסיבות התאונה היו כטענת הנתבע, היה התובע צריך לפגוע במעקה במהלך כניסתו הזוויתית, כנטען על ידי הנתבע, לחנייה. בפועל, לא נגרם לרכב התובע כל נזק שהוא בחלקו הקדמי וזו, כך לטענת התובע, הראיה לכך שגרסת הנתבע אינה נכונה. הנתבע הכחיש קיומו של מעקה במקום, באשר לדבריו, רכבו חנה במקום שבסמוך לו לא היה מעקה ולא הובאו כל ראיות נוספות לגבי כך. משכך, אין בידי לקבל טענה זו.

4.הסתירות המפורטות לעיל בגרסת הנתבע וכן יתר העניינים אשר פורטו בהרחבה, מובילים כולם למסקנה כי אין לתת אמון בגרסת הנתבע. להבדיל, גרסת התובע היתה עקבית סדורה ובעלת הגיון פנימי וחיצוני. משכך, אני מקבלת את גרסת התובע, המתיישבת אף עם האופן שבו ניזוקו כלי הרכב. התאונה, אירעה, אם כך, כפי שתיאר התובע, כאשר רכבו נסע בנתיב שמשמאל לנתיב התחבורה הציבורית, וכאשר רכב הנתבע התפרץ אל תוך נתיב נסיעתו, מבלי משים, ופגע בו. הפגיעה, אכן, היתה קלה, זאת ניתן להסיק מתצלום הנזק לרכב הנתבע ומדו"ח השמאי שנערך ביחס לרכב התובע, אך ללא ספק, התאונה גרמה לנזקים לשני כלי הרכב. נוסף לנזק הישיר לרכב התובע, גרמה התאונה לנזקים הן בדמות ירידת ערך, בהתאם לדו"ח המאי, והן בדמות הצורך להעמיד את הרכב ליום לצורך תיקונו.

5.נזקי התובע מפורטים בדו"ח השמאי ובחוות דעת המומחה באשר לשווי יום עבודה של רכב התובע. קביעות המומחים כאמור לא נסתרו על ידי הנתבע והמומחים לא התבקשו להגיע להיחקר אודותן, משכך אני מקבלת את האמור בחוות הדעת. נזקי התובע הם כמפורט:

נזק ישיר 500 ₪, שכ"ט שמאי 565 ₪, ירידת ערך 1,304.22 ₪ ויום עמידה לצורך תיקון הרכב – 1,000 ₪, סה"כ 3,369 ₪ ומשוערך ליום הגשת התביעה, 3,725 ₪.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן:

א.הסך של 3,725 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב.אגרת בית המשפט משוערכת ליום התשלום בפועל.

ג.הוצאות העד מטעם התובעת, 300 ₪.