אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אמנה נ' מדינת ישראל (פקיד השומה רמלה)

אמנה נ' מדינת ישראל (פקיד השומה רמלה)

תאריך פרסום : 30/08/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום רמלה
3348-07
30/08/2010
בפני השופט:
ישגב נקדימון

- נגד -
התובע:
אמנה
הנתבע:
מדינת ישראל (פקיד השומה רמלה)
פסק-דין

פסק דין

במהלך חודש דצמבר 2005 נעצר בנה של התובעת, מר חאתם מילאד, שהתגורר עמה, בגין חשד להחזקת סם מסוכן ולסחר בו. בחיפוש שערכה המשטרה בבית, נתפסו כסף מזומן בסך 20,900 ₪ (להלן – "סכום הכסף") וכלי רכב מסוג מזדה מדגם 626 (להלן – "הרכב"). הרכב נמכר על-ידי הנתבעת והתמורה שהתקבלה עבור מכירתו, ביחד עם סכום הכסף שנתפס, חולטו על-ידי הנתבעת בגין חובות מס הכנסה ומע"מ של בעלה של התובעת, מר עבד סאלם מילאד (להלן – "החייב"), אשר סכומם הוא 3,732,160 ₪. התובעת עותרת מלפני בית-המשפט לחייב את הנתבעת לשפותה בגין הרכב שנמכר וסכום הכסף שחולט, בטענה שהרכב וסכום הכסף אינם של החייב, אלא שלה.

התובעת העלתה טענות שונות כנגד פעולות הגביה של הנתבעת, גרסה כי היא והחייב נשואים "על הנייר" בלבד ואינם בקשר מאז שנת 1997 עת עזב החייב לטענתה את ביתם המשותף ועבר להתגורר עם אחרת, והוסיפה טענות בשאלת תחולת חזקת השיתוף בזכויות ובחובות במסגרת היחסים ביניהם. עם זאת, לאחר עיון בראיות ושמיעת העדויות, אין צורך להידרש לטענות אלה, באשר מסקנתי היא כי התובעת לא סתרה את החזקה הקבועה בדין לפיה יש לראות ברכב ובסכום הכסף כנכסי החייב, ואף לא הוכיחה כי הרכב וסכום הכסף הינם בבעלותה.

סעיף 5 לפקודת המסים (גביה) (להלן – "הפקודה") מורה כך:

"(1)דרש גובה המס מהסרבן לשלם מיד את הסכום הנקוב בכתב ההרשאה, והסרבן לא מילא אחר הדרישה, רשאי גובה המס -

(א)להיכנס לחצריו של הסרבן שבהם נמצאים או עלולים להימצא מיטלטליו ולעקלם;

(ב)להיכנס לחצרים שאינם מוחזקים בידי הסרבן ולעקל מיטלטלי הסרבן, ובלבד שימסור תחילה למחזיק בחצרים הודעה על כתב ההרשאה ועל כוונתו להיכנס אליהם, זולת אם הממונה על הגביה סבור שמתן הודעה מוקדמת עלול לסכל את העיקול והתיר את הכניסה ללא הודעה.

(2)עוקלו מיטלטלין, רשאי גובה המס להשאירם במקום הימצאם על חשבונו ועל אחריותו של הסרבן או להעבירם למקום אחר, במועד ובתנאים שקבע.

(2א)לא שילם הסרבן, תוך המועד שקבע פקיד הגביה בשעת העיקול, את המס המגיע ממנו, רשאי פקיד הגביה לצוות על מכירת המעוקלים או על מימוש הגביה בדרך אחרת; אולם אם היו המעוקלים נכסים פסידים, רשאי פקיד הגביה לצוות על מכירתם מיד לאחר העיקול.

(2ב)מיטלטלין שעוקלו כשהם על גופו של הסרבן, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי הסרבן, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של הממונה על הגביה שאינם שלו.

(2ג)ציווה פקיד הגביה על מכירת המעוקלים כאמור בסעיף קטן (2א), יכול שיימכרו גם על ידי ראש ההוצאה לפועל בהליכים הנהוגים במכירת מיטלטלין מעוקלים לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

(3)דמי פדיון המכירה ישמשו לתשלום הסכום המגיע והאגרות וההוצאות של ההוצאה לפועל, וכל יתרה תושב לבעלים.

(4)הממונה על הגביה רשאי להוציא כתב הרשאה נוסף בו ירשה ויצווה את גובה המס, אם הוא נטול יכולת להיכנס לביתו או לחצריו של מפגר לצורך הוצאת כתב ההרשאה לפועל, להתפרץ בשעות היום לתוך ביתו או חצריו של החייב במעמד המוכתר ושני נכבדים מן הכפר או השכונה שבהם נמצאים ביתו או חצריו של החייב, או במעמד שוטר, ולהיכנס לתוכם ולהוציא לפועל את כתב ההרשאה הראשון כמותנה בפקודה זו".

במקרה דנן, הבית בו נתפסו סכום הכסף והרכב הוא הבית אשר מופיע ככתובתו של החייב במרשם האוכלוסין (לעניין כתובתו של החייב במרשם ראו סעיף 2 לתעודת עובד ציבור של מר עודד צבטאני, שהוגשה מטעם הנתבעת; לעניין כתובתה של התובעת ראו עדותה בעמ' 11 לפרוטוקול, שורה 25). ודוקו – סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 קובע, כי "הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום" ובכלל זה מענו של התושב (ראו סעיף 2(א)(11) לחוק האמור). התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית על שם מי רשום הבית. בתחילה טענה, כי הבית רשום על שמה וכי הוא שלה "גם אם זה רשום וגם אם זה לא רשום", אך לאחר מכן הוסיפה כי אינה יודעת על שם מי הבית רשום (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 18-15). לעומת זאת, בנה של התובעת, מר ריאד מילאד, העיד לגבי הבית, כי "אצלנו בכפר אין דבר כזה שבית רשום על שם של מישהו. אנחנו אומרים בעל פה שזה רשום על אבא [החייב – תוספת שלי – י.נ.], אבל אין לנו מסמכי בעלות" (עמ' 5, שורות 6-5). כאן המקום לציין, כי הגם שבפועל נתפס הרכב על-ידי המשטרה ועוקל על-ידי הנתבעת בתחנת המשטרה (נספח ד לתצהירו של מר משה מזרחי, שהוגש מטעם הנתבעת), הרי שפעולה כזו הינה אפשרית בהתאם לסעיף 5(1)(ב) הנ"ל לפקודה, מה גם ש"אין בתפיסתו על ידי רשות אחת, כדי למנוע מרשות אחרת, להפעיל סמכותה על פי דין... [ואין להצר – תוספת שלי – י.נ.] את יכולת התיאום והשיתוף במידע בין רשויות האכיפה, שהרי כולן פועלות כזרועותיה של המדינה" (ראו והשוו ב"ש (מחוזי ב"ש) 20092/05 סמארה נ' מע"מ באר שבע, פסקה 8 (2005). החלטה זו עוסקת בהוראת חוק אחרת, אך הגיונם של הדברים שצוטטו יפה גם לענייננו). כפי שראינו לעיל, לפי סעיף 5(2ב) לפקודה, "מיטלטלין שעוקלו כשהם על גופו של הסרבן, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי הסרבן, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של הממונה על הגביה שאינם שלו". יוצא, אפוא, כי על התובעת הנטל להוכיח כי הרכב וסכום הכסף הינם בבעלותה, בין אם מכוח החזקה הקבועה בסעיף 5(2ב) הנ"ל לפקודה ובין אם מכוח נשיאתה בנטל ההוכחה להוכחת תביעתה נשוא התיק שבנדון.

התובעת טוענת, כי הרכב הינו בבעלותה ומציינת כי הוא רשום על שמה במשרד הרישוי. דא עקא, שהכלל הוא -

"כי רישום הרכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, להבדיל מרישום מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי. לפיכך, אין בכוחו של הרישום כדי ליצור זכויות בעלות ברכב, וכך, אין בהעדרו של הרישום, כדי לשלול זכויות אלה, שכן, כאמור, זכויות הבעלות ברכב נקבעות לפי דיני הקניין ולא לפי הרישום או העדרו (ראה: רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פד"י נ"א (4) 464 473, וכן ע"א 492/64 לוי נ' רייס, פד"י י"ט(1) 586, ע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף, עמ' 570). מהאמור עולה כי אין לבחון במקרה שבפנינו את זכויותיה הקנייניות של המערערת ברכב על פי הרשום במשרד הרישוי - רישום הנעדר כאמור, כל ראיה קונסטיטוטיבית לזכויות הקניין ברכב - אלא יש לבחון את זכויותיה לפי בחינת הראיות..." (ע"א (מחוזי חי') 4764/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנברג שמש רבינוביץ בע"מ, פסקאות 10-9 (2008)).

במקרה דנן, ממשקלן המצטבר של הראיות עולה, כי התובעת לא הוכיחה כי הרכב הינו אכן בבעלותה, כמפורט להלן:

א. לתובעת אין כלל רישיון נהיגה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 25-24);

ב.התובעת לא עבדה מעולם (עמ' 11, שורות 29-28), ולפיכך מלכתחילה מתעוררת שאלה כיצד היו בידה אמצעים כספיים לרכישת הרכב. התובעת טענה לעניין זה בתצהירה, כי הרכב נרכש על-ידי בני משפחתה ונועד לשימוש שלה ו"לשימוש כל המשפחה", תוך שנרשם על שמה כ"ראש המשפחה" (סעיף 1 לתצהיר התובעת). הנה כי כן, התובעת הודתה בתצהירה, כי לא היא רכשה את הרכב, אלא בני משפחתה. התובעת לא פירטה את שמותיהם של בני המשפחה שרכשו את הרכב, אך מכל מקום מדבריה בתצהירה, כמצויין לעיל, עולה כי לא היא רכשה אותו, וכאמור היא לא הביאה ראיה פוזיטיבית בשאלה מי מבני המשפחה אכן רכש אותו;

ג.כך גם לא הוצגה קבלה או חשבונית מרכישת הרכב ואין אנו יודעים מי רשום כמשלם תמורתו;

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ