אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אמיר נ' -נגריית שפרעם ואח'

אמיר נ' -נגריית שפרעם ואח'

תאריך פרסום : 16/07/2013 | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה חיפה
54649-08-10
11/07/2013
בפני השופט:
מיכל נעים דיבנר

- נגד -
התובע:
התובע: הוארי אמיר
הנתבע:
1. נפאע סועאד עלי -נגריית שפרעם
2. נפאע פייסל

פסק-דין

פסק דין

פתח דבר

בפנינו תביעת התובע הן כנגד מעסיקתו לשעבר, הגב' נפאע סואעד (להלן – המעסיקה או הנתבעת 1), הבעלים של נגרייה בעיר שפרעם בה עבד התובע (להלן – הנגרייה) והן כנגד בנה, מר נפאע פייסל (להלן – הבן או הנתבע 2), אשר לטענת התובע היה המנהל בפועל של הנגרייה ולפיכך מעסיקו במשותף עם אמו, לזכויות שונות הנובעות מתקופת העבודה בנגרייה ומסיומה.

בהחלטה מיום 11.4.11 נדרש התובע להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו תוך 60 יום. משחלף המועד, שהוארך, ולא הוגשו התצהירים כנדרש, נמחקה התביעה בהחלטת בית הדין מיום 20.7.11, בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

תצהירי התובע הוגשו בו ביום בו ניתן פסק הדין ואף תצהירי הנתבעים הוגשו לאחר מכן, דבר שהעיד על כוונת הצדדים לבירור התביעה; משכך, הגם שלא הוגשה בקשה מתאימה לביטול פסק הדין מיום 20.7.11 – בית הדין הורה על כך ביוזמתו בהחלטה מיום 13.2.12.

ביום 24.10.12 נשמעה בפנינו עדותו של התובע מחד ועדות הנתבע 2, מאידך, שניהם מסרו עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית. בתום הדיון, הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם העקרונית להצעת הפשרה של בית הדין, כאשר הצדדים נותרו חלוקים בשאלת אופן ביצוע התשלום והנתבעים ביקשו שהות להודיע אם באפשרותם לבצע את התשלום האמור בתשלום אחד.

משהודיעו הנתבעים כי לא עלה בידם לגייס את מלוא הסכום וכי ניסיונם לבוא עם התובע בדברים נכשל, נדרשו הצדדים להודיע עמדתם ביחס לאפשרות כי בית דין זה יפסוק לפשרה, ללא הנמקה, מכח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, באשר לאופן ביצוע הסדר הפשרה; משהתנגד התובע להצעה, ניתן ביום 15.1.13 צו לסיכומי הצדדים.

עיקר עובדות המקרה המוסכמות על הצדדים (עמ' 1, ש' 8):

התובע, נגר במקצועו, הועסק כנגר יחיד בנגרייה מיום 30.10.98 ועד ליום 2.5.10, מועד בו התפטר לטענתו על רקע אי תשלום זכויותיו כדין, ואילו לטענת הנתבעים על רקע מציאת מקום עבודה חלופי.

התובע היה עובד יומי, כאשר הצדדים חלוקים באשר לגובה שכרו – 200 ₪ כטענת התובע או 180 ₪ כטענת הנתבעים.

לטענת התובע, המעסיקה ובנה נותרו חייבים לו, ביחד ולחוד, דמי הבראה בגין שנת העסקתו האחרונה, פדיון חופשה, פיצוי בגין היעדר הפרשה לפנסיה ופיצויי פיטורים, משטען התובע כי התפטר מחמת אי תשלום זכויותיו.

דיון והכרעה

האם יש להכיר בנתבע 2 כמעסיק במשותף?

התובע העיד כי הגם שהנגרייה רשומה על שם האם, ילידת 1933, הרי שלמעשה העסק נוהל ותופעל על ידי הנתבע 2 בשותפות עם אחיו. לטענת התובע, הנתבע 2 היה מעסיקו בפועל, הוא זה שנתן לתובע הוראות ופיקח על עבודתו ובכלל זה סיכם עימו את תנאי ההעסקה ואף שילם את שכרו.

הנתבע 2 אישר בעדותו כי אמו המבוגרת קיבלה את הנגרייה בירושה מאבי המשפחה המנוח (עמ' 13, ש' 16-19), אולם אינה עושה דבר הקשור לנגרייה (שם בש' 27-31) ואילו התובע ואחיו הם המנהלים בפועל את הנגרייה. עוד עלה מעדותו, כי הוא זה שקיבל הזמנות עבודה מלקוחות (עמ' 14, ש' 1-5) וקבע את המחיר (שם בש' 14-18); הוא זה שנתן לתובע הוראות עבודה (שם בש' 10-12); הוא זה שקבע, בין היתר, את תנאי העסקת התובע (עמ' 15, ש' 2-4); אליו פנה התובע בכל בקשה הקשורה לעבודה (עמ' 10, ש' 1-5; עמ' 16, ש' 2-3) והוא אף זה ששילם לתובע בפועל את שכרו וזכויותיו הסוציאליות (עמ' 12, ש' 2-9, 14-15; עמ' 13, ש' 9-10). כמו-כן, הנתבע 2 הוא ששילם לספקי הנגרייה את הסכומים להם היו זכאים, זאת מחשבון הבנק של הנגרייה, אשר הנתבע 2 הינו בעל זכות חתימה בו (עמ' 17, ש' 16-23).

הנתבע 2 ביקש להדגיש כי הינו מועסק כמורה בבית ספר במשרה מלאה בנוסף להיותו סגן מנהל בית הספר משך 32 שנים, כך שלטענתו זיקתו לנגרייה מסתכמת בסיוע לאמו המבוגרת, אשר הינה בעלת הנגרייה, בניהול העסק באופן שאין בו כדי להפוך אותו למעסיק במשותף עם אמו.

ודוק, לאחר שנתנו דעתנו לטענות ועדויות הצדדים, הגענו לידי מסקנה כי התובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו, להוכיח קיומה של מערכת יחסי עבודה בינו לבין הנתבע 2.

העדויות מלמדות בבירור, כי הגם שהנגרייה רשומה בפועל על שם הנתבעת 1, אשר קיבלה אותה בירושה מבעלה המנוח, הרי שהנתבע 2 הוא זה שניהל אותה בפועל ונהג בה מנהג בעלים. הנתבע 2 הוא זה שהתנהל לאורך כל תקופת ההעסקה מול התובע כמעסיק, לרבות קבלתו לעבודה וקביעת תנאי העסקתו, מתן הוראות עבודה, פיקוח על עבודתו ותשלום שכרו וזכויותיו הסוציאליות של התובע. נוסף לכך, בחינת נסיבות סיום העסקתו של התובע, כפי שהובאו לפנינו, מובילה אף היא למסקנה כי מי שהתנהל מול התובע ובחן את דרישותיו היה הנתבע 2 (עמ' 10, ש' 1-5), בעוד שלנתבעת 1 לא היתה כל נגיעה לעניין.

הנתבע 2 אישר בעדותו כי אמו, הנתבעת 1, הינה אשה מבוגרת וכשנשאל על תרומתה/זיקתה לנגרייה, השיב באופן חד משמעי:

"כלום". (עמ' 13, ש' 27-31)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ