אמיר ואח' נ' לוין ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי על הפרת חוזה שכירות מיום 22.2.09 שלפיו התובעים שכרו מהנתבעים יחידת דיור צמוד קרקע (להלן:"הבית"). תקופת השכירות היתה עד 30.7.10.

2.התובעים, בשלב מסויים ביקשו לפנות הבית מוקדם – קרי ב- 30.6.10 ולדבריהם הנתבע, הסכים – התובעים אף חתמו על חוזה שכירות לבית אחר בהסכמת הנתבע 1, אך הוא חזר בו מהסכמתו כאשר התברר לו שדיירים חדשים ששקלו לשכור את הבית, חזרו בהם.התוצאה. הייתה שהתובעים המשיכו להחזיק בבית עד תום תקופת השכירות ושילמו את מלוא דמי השכירות וכל יתר הוצאות הבית .

3.טענת התובעים מתמקדות כחודש אחרון של השכירות ומתייחסת למעשיו של הנתבע, במשך התקופה. לטענת התובעים הם החלו להעביר את רכושם מהבית למקום מגורים חדש: ב- 9.7.10 ללא הסכמתם או רשותם הנתבע נכנס לבית ולקח ממנו רכוש. לדברי התובע: כל הדברים שהיו בדירה ובמרפסת זרוקים בחניה. כל המתגים של החשמל היו בחוץ, השירותים זיהומו. " הוא נכנס לנכס עשה מה שהוא רוצה..." (עמ' 1 בין השורות 18-20).

התובע הזמין משטרה והגיש תלונה כנגד הנתבע 1. המשטרה הזהירה את הנתבע 1, אך הוא חזר על מעשיו למחרת והתובע הגיש תלונה נוספת, "רק אז הדברים נרגעו" (עמ' 1 שורה 24).

התובע אף טען שבמשך כל תקופת השכירות הנתבע לא הניח לתובעים ולא נתן להם ליהנות ולעשות שימוש סביר בבית.

4.על סמך הטענות המפורטות בסעיף 3 התובעים ... לסכומים הבאים:

א.החזר שכירות – עבור חודש יולי – 3,000 ₪.

ב.הוצאות עבור יום עבודה וטלפונים – 1,500 ₪.

ג.נסיעות למושכר ולמשטרת נתניה – 500 ₪.

ד.עוגמת נפש – 8,000 ₪.

ה.הוצאות משפט – 150 ₪.

סך הרכל – 13,150 ₪.

5.עמדת הנתבע 1 היא שלא נכנס לבית לפני תום השכירות אלא בהסכמת התובעים וגם אז רק למטרת לבצע תיקונים בבית. כמו כן טען הנתבע כי עד 17.7.10 התובעים פינו את הבית לחלוטין והתובע הביא מנקה לבית. הנתבע אף טען שבמשך השנה הכלב של התובעים גרם נזק לבית ולגינה. הנתבע גם מסר שהייתה לו הזכות להיכנס לשטח החצר בכל עת מכיוון שלקח על עצמו אחריות לטיפול בגינה וכל זה בהסכמת התובעים. הזמנת המשטרה הייתה מיותרת והשוטר לא אסר עליו להיכנס כלל וכלל.

6.לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

א.כללית, מקובלת עלי טענת התובע שבמשך חודש יולי 2010 הנתבע נהג להיכנס לבית ללא הסכמת התובעים. על פי דבריו, הנתבע, סבר שזו הייתה זכותו וכך מסר בעדותו.

"בחוזה מותר לי להיכנס לבית מידי פעם דבר שלא ביצעתי".

אולם זכות הכניסה של הנתבע לבית במהלך תקופת השכירות היא מוגבלת מאוד, וכפופה לתאום מראש עם התובעים – דבר שהנתבע לא עשה.

ב.כמו כן עובדה היא שכבר באמצע חודש יולי הנתבע מסר לידי התובע דרישה לבצע תיקונים בבית – סימן ברור שהנתבע נכנס לבית וערך בדיקה ללא רשות התובעים.

ג.אולם, סכום הפיצוי הנדרש בתיק הוא מוגזם ולא מבוסס על ראיות.