אמבר נ' תירוש

פסק דין

1. התובעת והנתבע היו בני זוג במשך זמן מה, עד שנפרדו, בסוף מאי 2011 (עם פרידתם חתמו השניים על הסכם מיום 27.5.11 שבו התחייבו הדדית שלא להגיש כל תביעה זה כנגד זה. התובעת טוענת כי הנתבע אילץ אותה לחתום על הסכם זה, ואילו הנתבע כופר בכך).

2.התובעת תבעה מהנתבע פיצויים, בסך 33,200 ₪, בגין מעשי מרמה וגניבה שביצע כלפיה.

מעשי המרמה הנטענים הם כי הנתבע מכר רכב של התובעת, ללא יפוי כוח ממנה, ובדיעבד הסתבר לה, לטענתה, כי מכר אותו לגריסה. עוד טוענת התובעת כי הנתבע נטל ממנה כסף על מנת לרכוש עבורה רכב אחר, חדש יותר, אך הביא לה רכב ישן, "גרוטאה", שהיה שייך למי מבני משפחתו. עוד טוענת התובעת כי הנתבע גנב ממנה תכשיטים ששוויים בין 20,000 ₪

ל- 30,000 ₪.

בגין מעשים נטענים אלה הגישה התובעת תלונות במשטרה ומסרה שם הודעות, שצורפו לתביעתה.

3.הנתבע כופר בתוקף בכל אחת מטענותיה של התובעת.

הוא טוען כי התובעת נתנה לו יפויי-כוח, פעמיים, הן לשם מכירת רכבה והן לשם רכישת הרכב האחר, וכי ללא יפוי כוח הוא לא יכול היה להעביר לאחר את הבעלות ברכב הקודם.

לגבי גניבת התכשיטים טוען הנתבע בכתב ההגנה כי מדובר ב"מלל של מילים חסרי תוכן"; קרי: להד"מ. הנתבע מסר כי הוא לא נחקר במשטרה בגין תלונותיה של התובעת כנגדו.

4.התובעת לא הוכיחה כלל את תביעתה.

היא לא המציאה כל תימוכין לטענותיה, מעבר לדבריה-שלה, ולא המציאה כל ראייה לעובדות של המעשים שטענה להם.

5.על כן אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות המשפט בסך 400 ₪. אם לא ישולם הסכום תוך 30 יום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

6.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.