אל רום נ' חורי

החלטה

בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון בהם חויב המבקש, בגין הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לדחות בקשתו לביטול החלטה.

על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז 2007 על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים בסיסיים: ראשית, עליו להוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה, ושנית, כי קיימת עילה להליך בגינו מבוקש הפטור מתשלום האגרה. גם המבקש פטור מהפקדת עירבון נדרש להוכיח חוסר יכולת כלכלית להפקיד עירבון, תוך פריסת תשתית עובדתית בדבר העדר יכולת לגייס את סכומו וקיומם של סיכויים טובים להליך.

המבקש טוען כי מצבו הכלכלי קשה ביותר וכי אין ביכולתו לעמוד בתשלום האגרה או בסכום העירבון הנדרש. לטענתו, כספי קצבת הנכות להם הוא זכאי עקב היותו נכה בשיעור 100% מעוקלים במלואם על ידי צד ג' והוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה חודשית בסך 1,450 ₪. לטענת המבקש, מלבד קצבה זו, אין לו כל הכנסה אחרת. המבקש מציין כי אין ברשותו חשבון בנק, חסכונות, נכסים או רכוש בעל ערך וכי אין לו במי להעזר לצורך גיוס סכומי הכסף הנדרשים. המבקש מוסיף כי בעבר קיבל בבתי משפט שונים פטור מתשלום אגרה ולאחרונה ניתן לו פטור שכזה על ידי כב' השופטת נחליאלי, לאחר שהפרקליטות הודיעה כי אינה מתנגדת למתן הפטור.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות הבקשה. ראשית, החלטות שיפוטיות קודמות הפוטרות את המבקש מאגרה, מהוות על פי תקנה 14(ד) ראיה לכאורה להעדר יכולת כלכלית, אך הן מהוות ראיה לכאורה בלבד. זאת ועוד, ההחלטה האחרונה הפוטרת את המבקש מתשלום אגרה ניתנה על ידי כב' השופטת נחליאלי ביום 17.12.2009 לאחר שהפרקליטות הסכימה למתן פטור זה, בהסתמך על אישור לזכאות לסיוע משפטי. בהחלטה זו, שינתה כב' השופטת נחליאלי את החלטתה מיום 2.11.2010, בה סירבה ליתן פטור מאגרה בהסתמך על הנתונים שהוצגו לפניה, כשבתחילה, הפרקליטות אף היא סירבה למתן הפטור מאותן סיבות. דהיינו, הפטור ניתן אך ורק בהסתמך על האישור לזכאות לסיוע משפטי, אשר בהתאם לתקנה 19(7) מחייב מתן פטור שכזה. ואולם, בבקשה דנן, לא הוצג אישור לזכאות לסיוע משפטי ומכאן, שעל המבקש היה להציג את מלוא המסמכים המוכיחים טענתו לחוסר יכולת כלכלית. המבקש לא פירט לגבי מקום מגוריו דבר ונמנע מלהגיב ולסתור במסמכים את טענת המשיב 1 לפיה בבעלותו שני נכסי מקרקעין. מכאן, שאין בפניי תמונה מלאה עדכנית אודות יכולותיו הכלכליות. יתרה מכך, מן החומר עולה כי המבקש מעורב בהליכים רבים, בהם הוגשו בקשות דומות מצידו. יש איפוא לבחון בקשותיו בקפידה יתירה בהתאם לכך. כבר נפסק כי "בעל דין המציף את בתי המשפט בגשם של הליכים אינו יכול לצפות שבקשותיו לפטור מאגרה יזכו להתייחסות כאילו מדובר בבעל דין רגיל" (בג"צ 11124/08 מחמוד ראיק מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר, הנזכר בעת"א 10-04-35152 מגאדמה נ' שב"ס).

שנית, על פניו, נראה כי סיכויי הערעור קלושים ביותר. מדובר בבקשה לערער על החלטתו של בית משפט קמא לחייב המבקש בהוצאות בסך 500 ₪ כיוון שהגיש באיחור תצהיריו, חרף העובדה שהמועד להגשה הוארך מספר פעמים על ידי בית המשפט. הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב אלא לעיתים רחוקות ביותר בעניין פסיקת הוצאות בערכאה הדיונית (ראה: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" ( לא פורסם, 16.6.2005).

אשר על כן, הבקשה נדחית. יחד עם זאת, לנוכח טיבו הפעוט של הענין שבמחלוקת, סכום העירבון יופחת ויועמד על סך של 5,000 ₪. האגרה תשולם והעירבון יופקד עד ליום 16.9.2010, שאם לא כן – תידחה בקשת רשות הערעור.

ניתנה היום, ט"ו אלול תש"ע, 25 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א