אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אל-עג'ו ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'

אל-עג'ו ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'

תאריך פרסום : 20/05/2012 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי מרכז
47196-01-12
15/05/2012
בפני השופט:
ורדה פלאוט

- נגד -
התובע:
1. עבד רזאק אל-עג'ו
2. גיהאן אלעגו
3. מחמוד אלעגו
4. מוחמד אל עג'ו
5. סאגדה אלעגו
6. אנעאם אלעגו
7. איוב אלעגו
8. אברהים אל-עג'ו
9. אחמד אל-עג'ו
10. איאט אלעגו
11. סאוסן אלעגו
12. שיראן אל-עג'ו
13. אימאן אלעגו
14. אמין אלעגו
15. לובנה אלעגו
16. נואל אלעגו
17. עבדאלראזק אלעגו
18. מיסר אלעגו
19. חאלג אלעגו

הנתבע:
1. משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי
2. מינהל מקרקעי ישראל
3. עמידר החב' הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
4. הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה

החלטה

ביום 24.01.12 הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 16.01.12 ומיום 21.01.12 (כב' השופטת ש. קמיר-וייס) אשר סרב לעכב ביצוע פסק דין לפינוי המבקש 1 בהליכי הוצאה לפועל.

ביום 22.02.12 התקיים בפני דיון בבקשת רשות הערעור. לדיון התייצב ב"כ המבקשים בלבד ולא היתה הופעה מטעם המשיבים. בסיומו של הדיון ניתן פסק דין הקובע כי הערעור מתקבל במובן זה שניתן צו עיכוב ביצוע צווי הפינוי כנגד מי מהבקשים אשר יהיה בתוקף עד ליום 15.04.12. עוד נקבע כי ככל שבכוונת המבקשים לבקש צו נוסף באותו עניין, עליהם להגיש בקשה מנומקת לבית משפט קמא. נקבע כי הדיון בבר"ע הסתיים.

ביום 13.03.12 הגישה המשיבה 3 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

ביום 16.05.12 הגישו המבקשים "בקשה דחופה לקיום דיון בערעור ולמתן צו עיכוב ביצוע עד לדיון בערעור".

דין שתי הבקשות להידחות.

באשר לבקשת המשיבה 3, נראה כי אין היא רלוונטית עוד שכן ממילא אין עוד בפסק הדין שניתן בהעדר המשיבים כל משמעות, שהרי צו עיכוב הביצוע שניתן במסגרתו פקע ביום 15.04.12. כיום, אין המשיבה 3 חוזרת עוד על בקשתה.

באשר למבקשים, אין כל עילה לקיומו של דיון נוסף שהרי מבחינתם ההליך בו פתחו, היינו בקשת רשות הערעור שהגישו במסגרת תיק זה, הסתיים עם מתן פסק הדין, בנוכחותם, ביום 22.02.12. ואכן, תקנה 201 לתקסד"א מאפשרת רק ל"בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה" (בעניינינו- המשיבים) להגיש בקשה לביטול פסק דין. הצד שנכח בדיון אינו רשאי להגיש בקשה לביטול תוצאות ההליך שנכח בו, ואינו רשאי להגיש בקשה לדיון נוסף בבקשה שהוכרעה במסגרת דיון בו היה נוכח.

בעניין זה אני מקבלת את האמור בסע' 2 לתגובת המשיבים 1 ו-3, כי בנסיבות בהן המבקשים הם אלה שהתנגדו לביטול פסק הדין שניתן בבקשתם לפני מספר חודשים- הרי שדרישתם כיום לקיים (שוב) דיון בבקשה, דינה להידחות על הסף. וכן מקבלת אני את האמור בסע' 4 לתגובת המשיבה 2 לאמור כי לא ניתן לשוב ולדון בבקשת רשות ערעור שכבר נדונה.

יצויין כי מצאתי ממש גם בטענותיהם האחרות של המשיבים, וכי נראה כי אכן מדרכם של המשיבים להגיש בקשות שונות לערכאות שונות, והכל כאשר בעניינם ניתן זה מכבר פסקי דין חלוטים (תחילה בפסק דין שניתן ע"י כב' השופט טל מיום 19.06.94 ובהמשך פסק דין לפינוי שניתן ע"י כב' השופט ימיני בתיק בימ"ש שלום רמלה 4403/06 מיום 22.07.10), ובכך להביא לאנדרלמוסיה ובלבול, תוך קידום מטרתם לדחות ככל שניתן את הליך הפינוי. יפים לכך הדברים המצוטטים בתגובת ב"כ המשיבים 1-3 בסע' 13 לתגובתם (מתוך רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל).

כך גם, נאמנים לדרכם, הבקשה שהוגשה ע"י המבקשים לבית משפט קמא בעקבות פסק הדין שניתן בבקשה בבר"ע שנדונה בפני, הוגשה רק ביום 16.04.12, לאחר שפקע צו עיכוב ההליכים שניתן במסגרת פס"ד זה.

מעבר לנדרש יצויין כי פסק הדין מיום 22.02.12, שניתן בהעדר המשיבים במסגרת הבר"ע שהגישו המבקשים בתיק שבפני , ניתן במידה רבה לפנים משורת הדין, ורק משום שנראה היה באותה עת כי המשיבים נעדרו מהדיון שלא כדין. לגופו של עניין, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטות כב' השופטת קמיר וייס מיום 16.01.12 ומיום 21.01.12. ההחלטה מיום 16.01.12 נכונה באשר אין מקום למתן צו מרחיק לכת כצו לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן שנים קודם להגשת הבקשה, כאשר הבקשה אינה מפרטת את הנתונים הנדרשים ולא צורפו במסגרתה ההחלטות הרלוונטיות שניתנו בעבר; וההחלטה מיום 21.01.12 הינה החלטה מנומקת כדבעי שלא נמצא כי נפלה בה טעות בחוק או בעובדה. כמו כן, וכפי שנקבע בהחלטות בימ"ש קמא, סיכויי התביעה אפסיים. כדברי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 21.01312:

"הפכתי והפכתי בתובענה לפסק דין ההצהרתי שהגישו המבקשים, בהתבסס על סעיף 187 לחוק התכנון והבניה ולא ברור לגמרי כיצד הסעיף האמור יכול להועיל למבקשים שכנגדם קיים פסק דין חלוט לפינוי עקב הפרות של חוזי שכירות בלתי מוגנת".

התוצאה היא כי נדחות הבקשות שבפני. המדובר בתיק שהדיון בו הסתיים, כפי שנקבע במפורש בפסק הדין שניתן בנוכחות המבקשים ביום 22.02.12.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה 2 בסך 3,000 ₪ ובהוצאות המשיבות 1,3 בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ